דף עא עמוד א
* הטעם לדעת בית שמאי, שאמרו שכל הנשים אף הטהורות דינן סמוך ליציאת נשמתן כנדות, הוא מפני כבודן של נדות חיות.
* הגמרא מבררת את טעם מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה, שנחלקו לגבי אשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם אם מטמאה משום כתם.
* היושבת על המשבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם, אין בו טומאת מת (כי נעקר מחיים), אך לדעת רבי יהודה מטמא באוהל מדרבנן כדין 'דם תבוסה'.

דף עא עמוד ב
* הדין הראשון במשנה ("בראשונה היו אומרים") סובר שחולין שנעשו על טהרת הקודש דינו כקודש, והדין השני במשנה ("חזרו לומר") סובר שאין דינו כקודש.
* בית שמא ובית הלל נחלקו אם יושבת על דם טוהר צריכה טבילה בסוף ימי הטוהר כדי לאכול בתרומה.
* המשנה סוברת שחולין הטבולין לחלה אין דינם כחלה עצמה (שהשני מטמאה כתרומה).
* המשנה סוברת שמצוה לתרום מן המוקף.

דף עב עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא המבארת את מחלוקת בית הלל ובית שמאי שנחלקו במשנה לגבי הרואה ביום אחד עשר יום אם צריכה שימור יום שלאחריו או לא.
* לדעת רב הונא: בית שמאי סוברים שמשכבה ומושבה ששכבה וישבה עליו ביום השני לאחר ראייתה בתוך האחד עשר יום, מטמאים מדרבנן, אע"פ שטבלה ואע"פ שלא ראתה עד סוף היום.

דף עב עמוד ב
* הגמרא מקשה על דברי רב הונא, ומתרצת.
* דין יום העשירי של ימי הזיבה - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם דינו כיום התשיעי (וצריכה לשמור את היום שלמחרת בטהרה ורק אח"כ מותרת לבעלה) או כיום האחד עשר (ולא צריכה לשמור את היום שלמחרת בטהרה).
* לדעת רבי אלעזר בן עזריה: חצי לוג שמן לתודה, ורביעית יין לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה - הלכה למשה מסיני.

דף עג עמוד א
* למסקנת הגמרא: רבי עקיבא לומד את דיני אחד עשר יום מפסוקים, אך לדעת רבי אלעזר בן עזריה דינים אלו הם מהלכה למשה מסיני.
* כל השונה הלכות בכל יום - מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: "הליכות עולם לו", אל תקרי "הליכות" אלא "הלכות".

הדרן עלך מסכת נידה ותלמוד בבלי