העילוי
העילוי
ברוך ירושלמי, מרכז העניינים גליון מס' 326
בגיל חמש נשא דרשה רבת תוכן ונמצא ראוי להיות רבה של למברג * בגיל 9 זכר על פה את חלק 'יורה דעה' משולחן ערוך * שנה וחצי אחרי הגיעו למצוות העידו בו שהוא מצוי בחכמת נסתר * כשעמד גאון הדור המהרש"ם מברז'אן זצ"ל על אישיותו וסגולותיו בירך עליו ברכת "יוצר המאורות" בשם ובמלכות * ציוני דרך בלתי ידועים במסכת חייו הסוערים של ראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הדף היומי המהר"ם שפירא זצ"ל שהשבוע ז' במרחשוון יחול יום ההילולא שלו * אחרי שנים רבות שבהן נשכח ורבבות מאמצי רעיון ה'דף היומי' שלו לא ידעו אפילו שהוא קבור בהר המנוחות בירושלים יגיעו המונים בסוף השבוע לקברו
הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, מייסד ישיבת חכמי לובלין, ומחולל רעיון לימוד ה"דף היומי", נולד ביום ז' באדר תרמ"ז בעיר שאץ - חבל בוקובינה שבמדינת רומניה, לאביו רבי יעקב שמשון שהיה מגזע מרום היחס. אמו הרבנית מרת מרגלית ע"ה היתה בתו של הגאון רבי שמואל יצחק שור, רבה של מונאסטריץ, מחבר ספר ההלכה "מנחת שי". משנולד – כך העידו - נתמלא הבית אורה. ויקרא שמו בישראל: יהודה מאיר. על שם זקנו רבי יהודה מאיר שפירא, בנו של הצדיק רבי פנחס מקוריץ.
משחר נעוריו התבלט בכשרונותיו הנדירים והכל תלו בו תקוות גדולות. בשנות ילדותו שמע מאמו פעמים רבות את המשפט שחדר עמוק לליבו, וליוה אותו בכל תחנות חייו כתמרור אש בוער: "בני, כל יום שעובר ללא לימוד התורה הוא בבחינת אבידה שאינה חוזרת לעולם". בעוד שנים לא רבות ישמשו אותו מלים אלו במסעות התעמולה הגדולים שלו לטובת "ישיבת חכמי לובלין" ורעיון ה"דף היומי".
כבר כשמלאו לו חמש שנים, נשא היניק דרשה רבת תוכן שהפליאה את כל שומעיה. בין המאזינים לה היה גם רבי חיים ברודי, אחי רבה של למברג ובעצמו גאון גדול בתורה שאמר: "לולא ההבדל בשנים בין "חתן השמחה" הצעיר לבין אחי, חוששני, שבקלות הוא עשוי היה להיות מתחרהו הרציני במועמדות על רבנות למברג".
במרוצת השנים הבאות, אחרי שהשקיע את כל מהותו ונפשו בתורה, וזו נספגה בעצמותיו כשמן הטוב, פורחות השמועות מקצה הארץ ועד קציה אודות העילוי השנון. האחים הצדיקים רבי ישראל מויז'ניץ ורבי חיים מאנטוניא, שמזדמנים לשאץ, עומדים מלאי התפעמות לנוכח היניק הצעיר. בגיל תשע זכר בעל פה את חלקו הראשון של "יורה דעה" משולחן ערוך.
בשנת הבר מצוה עושה הוא את דרכו למונסטריץ'. שם, במחיצת סבו הגאון בעל "מנחת שי", מוצא העילוי קרקע פוריה להתפתחות ולדרישותיו הרוחניים. אחרי שהות של שנה ומחצה בטרקלינו של הסב הגדול, וסמוך להסתלקותו בד' אדר תרס"ג, שב העילוי לעיר נעוריו שאץ. מאז החלה תקופה חדשה בחייו. הוא כבר היה מצויד במטען רוחני גדול, אחרי שמילא את כרסו בש"ס ופוסקים. שמועות בעיר אמרו כבר בימים ההם ש"טעם" מאותו חלק בתורה הנקרא "נסתר", היא חכמת הקבלה. כשמגיע הדבר לאוזנו של רב העיר, הגה"צ רבי שלום מושקוביץ ז"ל, שהיה בסוף ימיו אדמו"ר משאץ בלונדון, בירת אנגליה, שהוא עצמו היה גדול בתורה והיתה לו יד בעניינים אלו, ניסה למשוך את העילוי הצעיר מלעסוק בנסתרות, אך לאחר שעמד על ידיעותיו, הניחו לנפשו.
ברכת יוצר המאורות
בינתים הולכת ומתפשטת השמועה על גדלותו של ה"עלוי משאץ" גם ברחבי מדינת גאליציה. באותה עת פורצת בשכנות לעיר שאץ מחלוקת רבנית בענין חשוב, וכדי להשקיטה החליטו לזמן את שני גאוני גאליציה, הגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מברז'אן, והגאון רבי שלום לולנפלד רבה של פודהייץ, שיאמרו פסקם ועל פיהם תסתיים המחלוקת. העילוי משאץ מבקר במעונם ומגלה את אזניהם בחדושים מפרי הגותו. שני הגאונים עומדים נרעשים לנוכח המחזה המתגלה לפניהם וכששבים לביתם אינם חדלים לספר מנפלאותיו של העילוי משאץ.
התפעלותו של גאון הדור המהרש"ם מברז'אן מוצאת את ביטויה במשפט שכתב אחרי שובו משאץ, שהרעיש בשעתו את עולם היהדות באירופה, וכה כתב: "וראיתי את רבי מאיר עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה בסברא, וברכתי עליו יוצר המאורות".
בשנת תרס"ו, כשמלאו לו י"ט שנים, בא רבי מאיר בברית הנשואין עם זוגתו הרבנית מלכה טאבא ע"ה, בת הנגיד החסידי רבי יעקב דוד ברייטמן מטרנופול, שנמנה על חסידיו הנלהבים של הצדיק רבי ישראל מטשורטקוב, ושמו יצא כאחד מרוזני הארץ . בית חותנו נקרא בפי הבריות "בית המלכות היהודי".
בבית זה שהיה בית וועד לחכמים כפשוטו וכמשמעו, שקע רבי מאיר בתורה ביגיעה עצומה, ומראה נפלאות בהתמדה ובפלפול גם יחד.
ברם, הסחף הנורא ברחוב, העוקר כל חלקה טובה והורס בתים רבים בישראל, הטריד את מנוחתו. לפתע מתגלים בו תכונות ה"מנהיג" של כלל ישראל. הוא מאזין לקולות השליליים העולים מחצר הרבי שבטשורטקוב על הנעשה ברחוב היהודי, ונרתם במלוא המרץ לפעולות ההצלה של הדור הצעיר.
בתקופה זו, מביא רבי מאיר לשלבי סיום את ספרו הנפלא "אמרי דעת". רבים מידידיו דוחקים בו להדפיסו. ספר זה אבד, למגינת ליבם של רבים, בסערת מלחמת העולם הראשונה. ברבות השנים מתברך הדור גם בשו"ת שלו "אור המאיר" הכולל פסקים וחדושים מכתב ידו.
"רסן הממשלה בידו"
בשנת תר"ע אחרי ששמעו הולך ומטפס אל צמרת הארז, והוא זוכה לסמיכת "יורה יורה ידין ידין" משני גאוני ישראל, המהרש"ם מברז'אן ורבי מאיר אריק, נקרא רבי מאיר לכהן ברבנות הקהילה גלינה, השוכנת בעיבורה של למברג. בני משפחת חמיו מתנגדים להצעה נחרצות. בעדינות נפשו מעמיד הוא את הענין להחלטת רבו הצדיק רבי ישראל מטשורטקוב. הרבי, נוטה ללצדו של רבי מאיר ומעדיף את טובת הדור, על טובת המשפחה.
באותה עת, כשעוד לא מלאו לו שלושים שנה, עולה רבי מאיר לכהן פאר כרבה של גלינה. כאן, מוצא הוא כר נרחב לפעילות חינוכית, והוא מייסד לראשונה את תלמוד תורה "בני תורה", שהיה חלוץ התת"ים בימים ההם. מתוכו של מוסד זה צומחים אחר כך נערי חמד חינניים מלאי תוכן ברוחניות. בימים ההם נקרא רבי מאיר, על ידי גדולי הדור, לחלץ חושים לטובת תנועת "אגודת ישראל". בתנועה זו ראה הוא עוגן הצלה ליהדות והוא משוכנע בכל ליבו ונפשו בנחיצותה.
כעבור שנים אחדות, עוזב רבי מאיר את גלינה, אחרי שהיכה בה שורשים עמוקים בענייני יהדות, והוא מתקבל לרבנות העיר סאנוק, קהילה נכבדה אמנם אך מצבה הכללי בחינוך, כשרות, מקוואות ווכל ענייני היהדות ירוד עד למאד. כאן מתגלה שוב כוחו הגדול. הוא בונה ומייסד בעיר ישיבה לפרחי תלמידים וביום ל"ג בעומר תרפ"ב נערך טקס "חנוכת הבית" לישיבת "בני תורה".
באותה שנה נקרא רבי מאיר לשאת נאום ראשון על במה ציבורית בוורשה. ועידה של 600 רבנים מכל רחבי פולין מתכנסת שם כשעל הפרק עומדים עניינים הרי גורל לעם היהודי. האוירה באולם מלווה בהתרגשות ניכרת מצד הרבנים גדולי העדה, ובאותו מעמד נפסק פה אחד: אור חדש מאיר על ציון.
בתקופה זו נקרא רבי מאיר, אחרי הפצרות גדולות, לכהן כנשיאה של "אגודת ישראל" בפולין. במכתבו לרבי יעקב רוזנהיים כותב האדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור זי"ע: "בקושי פעלתי אצל הרה"ג מפיעטרקוב איש המוכשר לזה לקבל רסן הממשלה בידו".
ישיבת חכמי לובלין
סיסמתו של רבי מאיר בימים ההם היתה: "בשעת הסכנה מוציאין ספר תורה לרחובה של עיר". סכנה ממשית מאיימת, לדעתו, על היהדות החרדית בפולין מצד כל מיני זרמים. בסיוריו הנרחבים ברחבי פולין, מקהיל רבי מאיר קהילות ברבים ומוכיח לכולם עד כמה נחוץ ליצור נציגות חרדית במדינה, והוא עצמו מיישם זאת למעשה ומשמש כציר ה"סיים" הפולני מטעם היהדות החרדית.
בחודש אלול תרפ"ג מתכנסת בוינה הכנסיה הגדולה בראשות צדיקי הדור. באותם ימים מנצנץ במוחו הגאוני של רבי מאיר הרעיון הנפלא של לימוד "דף יומי" אחד מתלמוד בבלי בכל יום. רעיון זה, שאיש עוד לא יודע עליו, עלה בתחילה בכינוס מוקדם של גדולי התורה, אך נתקבל שם בספקנות. אולם שעה שרבי מאיר עלה על בימת הכנסיה הגדולה ובאזני קהל האלפים הסביר את רעיונו הנשגב, עבר זרם באולם הכינוסים בוינה והציבור כולו נעמד על רגליו לכבודו של רבי מאיר. איש לא שיער אז כי רעיון פשוט וחכם זה ימצא מסילות בליבות רבבות יהודים, עד עצם היום הזה.
ציבור של המונים רבים ששיחר לפיתחו של האדמו"ר מגור זיע"א, בראש השנה תרפ"ד, שמע מפיו של הרבי שאמר למקורביו בליל החג: "אני נכנס ללמוד את הדף היומי". נקל לתאר את התרגשותם של אלפי חסידי גור שאצו מיד לחפש גמרות מסכת ברכות.
בימים ההם מתקבל רבי מאיר לרבה של קהילת פייטרקוב העתיקה, עיר ואם בישראל. כזקן ורגיל יוצא הוא בצעדים גדולים להרחבת גבולי הקדושה בעיר. הקמת תלמוד תורה לנערים, בית יעקב לתלמידות, ועזרה לנצרכי עם.
בנדודיו בערי פולין בתקופה ההיא, מתמלא רבי מאיר צער ועלבון לנוכח מצבו של הנוער היהודי. בחורים כשרונים ובעלי תפיסה מהירה שנפשם עורגת לתורה, חיים חיי צער ובכל שעותיהם טרודים הם בענייני גוף, היכן יסעדו את ליבם ביום, ועל מה יניחו את ראשם בלילה.
בחלומו של רבי מאיר מתרקמת והולכת האגדה הבלתי נשכחת: "ישיבת חכמי לובלין" - הקמת בית אולפנא ענק שיפתח זרועות לצורבא מרבנן, מכל מדינות אירופה, שנפשם חשקה בתורה, וזאת בשיא השכלולים המודרניים בדור ההוא. כיאה לבן ישיבה, בן מלך, רבי מאיר מושך סביבו את אנשי בריתו הנאמנים והחזון הופך למציאות, אם כי מתוך יסורים רבים ורגעים של יאוש ועוגמת נפש.
בל"ג בעומר תרפ"ד נערכת במעמד רבבות מיהודי פולין ובראשות גדולי ישראל, הנחת אבן פינה ל"ישיבת חכמי לובלין". רבי שמואל אייכנבוים, יהודי עשיר תושב לובלין, תורם את הקרקע להקמת הבנין, והעבודות כבר בעיצומן.
רבי מאיר יוצא למסע איסוף כספים באירופה ובארצות הברית, ובתוך כך מחולל מהפכה בפני עצמה בצבור היהודי האמריקאי שנפשו כמהה למילות עידוד והדרכה מצד גדולי ישראל. ביקור זה מכונה בפי רבים "מסע הנצחון", באשר קרן התורה והיהדות באמריקה עלתה בו לבלי שיעור. במהלך ביקור זה נושא רבי מאיר, בר"ם נאומים, וגדולי הדור פוסקים: "בר"ם זכור רבי מאיר לטובה שבזכותו לא נשתכחה תורה מישראל".
רבי מאיר שב ללובלין כשבידו חמישים ושתיים אלף דולר. הוא מוצא את עבודות הבניה בישיבת חכמי לובלין בעצומם, הקומה החמישית עומדת על תילה והוא פורץ בבכי של התרגשות והודיה להקדוש ברוך הוא על כל צעד ושעל. עתה פונה הוא ליהודי פולין שישאו אף הם בנטל הכבד של הקמת הישיבה, והוא מתכנן את צעדיו הבאים לקראת המעמד העולמי של "חנוכת הבית".
לפני פתיחת הישיבה מסייר רבי מאיר בישיבות ליטא, כמו: ראדין, בראנוביץ, ומיר. בראדין נכנס הוא אצל צדיק הדור הגה"ק בעל "חפץ חיים" שמכבדו כערכו הרם והוא מכנה אותו בשם: "רבי דף היומי".
ביום כ"ח בסיון תר"ץ פותחת ישיבת לובלין את שעריה לפני עשרות תלמידים גאונים שנבחנו וגילו ידע ובקיאות במאות דפי גמרא. העולם היהודי מתאחד בשמחתו של הרבי מלובלין שמעביר, כלשונו, את הישיבה מ"רשות היחיד לרשות הרבים". המוני העם, המשחרים ללובלין עומדים נדהמים ומלאי התפעלות מגודלו ויופיו של הבית הגדול לתורה: "ישיבת חכמי לובלין".
ביום השני לפתיחת הישיבה מתקבל רבי מאיר כרבה של העיר לובלין והוא יושב על כסאם הרם של גדולי גאוני פולין מלפני ארבע מאות שנה. כולו נרגש, הוא מלא שבח ודברי תהילה לבורא עולם.
באותן שנים עולה קרנו של רבי מאיר שפירא, כאישיות עולמית, ואין איש בעולם היהודי שאינו מתענין בו ובעבודתו החינוכית שכולה קודש קודשים. בפי כולם נישא משפט הסיום שבו חתם על כל מכתביו ואגרותיו: "הכותב וחותם בלב מלא געגועים לאהבת תורתנו הקדושה". את ישיבתו ניהל ביד רמה, את תורתו הפיץ בגאון, היה כאב לתלמידיו, פוסק ומנהיג לעדתו. עיני כל הדור היו נשואות אליו.
תקופת תור הזהב שלו ושירת חייו, הסתיימו למגינת לב, עם הסתלקותו הפתאומית שעה שהיה בשיא כוחו וצמיחתו. ביום ז' במר חשון שנת תרצ"ד אירע האסון הנורא מכל. כבו המאורות. רבה של לובלין, גאון התורה והמחשבה, האיש שהקדיש את כל חייו לטובת עמו ואחיו הנאנקים, נקטף בדמי ימיו, כי לקח אותו אלוקים. שמו וזכרו הקדוש עולים בכל יום כנר נשמה אצל אוהבי התורה ולומדי ה'דף היומי' וימשיכו להדהד בניגון לימוד הגמרא עד סוף הדורות כולם.
שמקום קבורתו 'לא נודע'
רבי מאיר שפירא מלובלין נולד ביום ז' באדר, יום הולדת ופטירת משה ומקום קבורתו 'לא נודע' ברבים עד לתקופה האחרונה.
מי אינו לומד היום את ה"דף היומי"? באלפי בתי כנסת ברחבי תבל, מתכנסים מדי יום רבבות וממלאים בכל שעות היום את חללו של העולם בדף מן הגמרא, אותו דף משותף לכולם. משרדים יוקרתיים באזורי מסחר בינלאומיים סוגרים את שעריהם למשך שעה ביום על מנת ללמוד את הדף היומי והופכים לבתי מדרש. בשל תקנתו תורה אינה נשכחת מישראל אבל מחולל המהפכה הזו הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין נשכח במשך שנים רבות . קברו שבהר המנוחות בירקושלים היה בודד ועזוב עד לאחרונה כשהכל סבורים כי הוא טמון בודאי ב...לובלין.
"מרכז מורשת מרן הרב מלובלין" שהוקם לאחרונה נטל על עצמו את המשימה לעורר את זכרונו. ביום ז' במרחשון השנה יעלו כבר המונים לקברו ולעת ערב יחולקו בטקס רב רושם שיתקיים במעמד מרנן ורבנן פרסים תורניים לזכרו הגדול.
פרק ה'שותפין'
א' הוא איש עסקים, סוחר הנוסע ברחבי העולם במסגרת עיסוקיו. חוץ ממשפחתו, הנותרת בארץ כשהוא נוסע ברחבי העולם, שום דבר בעולמו אינו קבוע. העסק הפורח שלו דינמי מאוד, לעולם הוא לא יודע היכן הוא יהיה מחר, דרכונו והתפילין שלו תמיד איתו וגם חולצה להחלפה ו... המסכת הנלמדת במסגרת הדף היומי. לקוח המבקש להרחיב את תוכנת המחשב שיצר, עשוי להזעיק אותו לקצה העולם לתת לו שרות, והוא צריך לבוא. רק דבר אחד יציב בעולמו – הדף היומי.
הוא לעולם לא יפסיד את לימוד הדף היומי. בנגן השמע שלו, תוכלו למצוא מגוון שיעורים של מיטב מגידי השיעור, פרט לכך שהוא עובר על הדפים עצמם. בכל ארץ שבה הוא מבקר, בכל קהילה שאותה הוא פוקד תמיד הוא יחפש את השיעור בדף היומי.
כך היה גם כשהגיע לבוקרשט שברומניה אבל לא העלה על דעתו מה הוא עומד לחוות.
א' קיבל מפתחות לדירה השייכת לאיש עסקים אמריקאי. א' קיבל את המפתחות, פתח את הדירה, הניח את מזוודותיו וביקש ללכת לישון. טרם עלותו על יצועו, החליט להכין את המסכת הנלמדת למחרת בבוקר. הוא הוציא את הגמרא, שם אותה על השולחן בסלון יחד עם התפילין והלך לישון.
אלא שהוא לא ידע שאיש העסקים האמריקאי, בעל הדירה, שהינו חסיד סאטמר, דווקא כן היה באותה העת בעיר. עסקו הוא הפעלת אנשי טלמרקטינג למכירה בארה"ב. ההבדלים בין שעון רומניה לשעון ארה"ב, חייבו ששעות עבודתם של אנשי המכירות יהיו בהתאם, בשעות לפנות בוקר של רומניה.
איש העסקים האמריקאי, גמר את יום עבודתו ופנה לדירתו לישון. הוא לא ידע כמובן שבדירתו מתאכסן באותו זמן איש העסקים הבני ברקי. הוא עלה לבנין דחף את המפתחות, והנה הם אינם פותחים. מהעבר השני של הדלת היה תקוע המפתח שתקע א' בלכתו לישון ולא איפשר לבעל הדירה לפתוח את דלת הכניסה.
"חשבתי שטעיתי" – סיפר האמריקאי שירד מהבנין לבחון שוב אם הוא לא טעה בבנין. באותו רגע חשב האמריקאי כי כנראה גנב פרץ לדירה ואולי אפילו שודד. איש העסקים האמריקאי שהחזיק ברשותו אקדח ברשיון שלף אותו והזעיק איש אחזקה מהמפעל שלו שיפרוץ עמו את הדלת. היא נפרצה על נקלה פ.
עם כדור בקנה, התקדם האמריקאי לעבר הגנב כשלפתע הבחין במסכת הגמרא שעל השולחן מסומנת בדיוק בדף שאותו ילמדו מחר בבוקר. "מי שלומד דף יומי והכין את הגמרא ללימוד של מחר אינו יכול להיות גנב" - חשב לעצמו בעל הדירה והשיב את האקדח לנרתיקו.
הוא העיר את א' הבני ברק.
"מה אתה עושה כאן" ? - שאל א' שלא ידע כי זהו בעל הדירה, בבהלה.
"ומה אתה עושה כאן ר' ייד"? - שאל בעל הדירה.
אחרי כמה דקות של שיחה הפכו התבהרו הדברים, בעל הדירה הלך לישון בחדר אחד בדירתו וא' בחדר השני. כשעה לפני התפילה העיר בעל הדירה את אורחו הבלתי קרוא. השניים, חסיד סאטמר בארה"ב והליטאי מבני ברק שקעו יחד בלימוד הסוגיה המסובכת שנלמדה במסגרת הדף היומי של אותו היום כאילו היו חברותות מאז ומתמיד.
