תשובת הרב יצחק זילברשטיין (הובא ב: הדף היומי, הרב דוד אברהם מנדלבוים, עמ' 88-89): שאלה כעין זו נשאלה קמיה דמרן רי"ח זוננפלד זצ"ל ב"שלמת חיים", האם מותר למלמד לקום באשמורת לאמירת סליחות, והשיב להיתר, משום דמכיוון שכך הוא המנהג, ממילא על דעת זה שכרוהו. יעוי"ש. תשובה זו נאמרה ביחס לזמן קצר - לסליחות, אבל לא על לימוד שנתי יומי באשמורת הבוקר. ויעוין בספר חסידים אות תתר"א, שכתב: "ואל יאמר אדם, הואיל ואני מלמד ילדים ביום, אשכים ואלמוד לעצמי בבוקר, מפני שנמצא שישן כשצריך ללמד לנערים, והוא קיבל שכר ללמדם בטוב", עכ"ל. ונראה שהכל לפי העניין, שאם ההשכמה של המלמד תשפיע עליו רק מעט, יש לקחת בחשבון שהלימוד יביא גם תועלת לתלמידים, ומותר. אבל אם ההשכמה תגרום למלמד ביטול תורה באיכות לתלמידים, אל ישכים. והצעתי את הדברים לפני גיסי הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והוסיף עליהם את דברי הגמ' בכתובות ס"ב: "מאי טיילין?... אמר אביי כדרב, דאמר רב, כגון רב שמואל בר שילת, דאכיל מדידיה, ושתי מדידיה, וגני בטיולי דאפדניה" וכו', ולכאורה תמוה, וכי לא מצאו חז"ל טיילים מסוג אחר כי אם רב שילת? והשיב על כך ההפלאה: אמנם המקבל על עצמו עול תורה, היא נקנית במיעוט תענוג ובמיעוט שינה, כדאיתא באבות. אבל מלמד תינוקות אסור לסגף את עצמו מן המאכל ומן השינה. ולא יהיה ניעור בלילה, כדי שלא יתבטל כלשהו מליתן עיניו על התינוקות, וכדאיתא גביה ר' שמואל בר שילת עצמו. והיינו דקאמר, שמזמין לו השי"ת פרנסתו, ואוכל וישן כדינו, ובלי עול מלכות, עכ"ל. הרי שעבודת השי"ת של המלמד היא בשינה ולא בסיגוף.
תשובת הראל שפירא: להלכה, מובא בפוסקים (פסקי שמועות מגדולי הפוסקים הלכות פורים סימן תר"צ, ילקוט יוסף ח"ב תרצ/יט ועוד), שספרדי השומע קריאת מגילה במבטא אשכנזי וכן להפך, יוצא ידי חובה, ולכן אין בעיה הלכתית אם תשמע את קריאת המגילה בנוסח אחר. לכן נראה, שיש לבחון את ההתלבטות שלך במישור אחר: מצד אחד קיימת חשיבות גדולה על שמירת מסגרת הלימוד הקבועה, תמידים כסדרם. אך מצד שני קיימת חשיבות על שמירת מסורת הקריאה הנהוגה במשפחתך מדורי דורות. במידה ולא תוכל להשלים כראוי את לימוד הדף היומי, אם לא תשתתף בלימוד המשותף הקבוע, נראה שהכף נוטה בבירור לכך שרצוי ללמוד את הדף היומי בשיעור הקבוע, ולאחר מכן לשמוע את קריאת המגילה בנוסח אחר, וכמובן שלא על מקרה זה נאמר ש"מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה" (מגילה ג ע"א). אך במידה ותוכל להשלים את הדף היומי באופן פרטי בהמשך היום, וללא פגיעה באיכות וברמת הלימוד, אכן נראה יותר שישנה חשיבות להתפלל ולשמוע את קריאת המגילה באופן בו אתה רגיל. אמנם, שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון הוא בנוגע להשפעה על יתר חברי השיעור. אם היעדרותך משיעור הדף היומי תפגע באווירת הלימוד של יתר החברים, נראה שכדאי שלא תיעדר מהשיעור הקבוע. "ליהודים היתה אורה ושמחה... אורה זו תורה" (מגילה טז ע"ב) – כן תהיה לנו, חג פורים שמח!
לאכול + חברים + שיעור --- קודם לדף היומי
משלימים ביום אחר
שלום, א. לא חייבים ללמוד דף יומי. ב. אם כן לומדים - אז חשוב לקבוע מסמרות של קביעות ככל האפשר, ואף כדאי להקדים בכמה ימים ליתר ביטחון.
הרב ינון עזרא שרים: שלום וברכה. ראשית כל, אשריך שאתה קובע עיתים לתורה ומשתדל להתמיד בדף היומי. צריך לדעת שעיקר הברכה בדף היומי הוא הקביעות וההרגל, ובסופו של דבר לימוד מעט כל יום מצטרף לדבר גדול. כמובן שיש דברים גדולים נוספים אבל מכיוון שהעיקר זה הקביעות, אז תמיד תכוון שבסופו של דבר אתה לומד ושומר על קצב. במידה ויש לך זמן פנוי תנצל אותו להעמקה בדפים שכבר למדת אלא אם אתה צופה שתהיה לך תקופה קצרה של לחץ שאז נכון "להרוויח" כמה דפים קדימה. זכות התורה תעמוד לך ותראה ברכה בלימודיך ובכל מעשה ידיך הטובים ולכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
הרב ינון עזרא שרים: דבר ראשון, עליך לדעת שלעולם לא מאוחר להתחיל ללמוד תורה, ומי לנו גדול מרבי עקיבא שחכמנו אמרו עליו ''רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה'' (ספרי דברים) ולכן בכל יום שאתה זוכה ללמוד תשמח ותודה לה' ששם חלקך מיושבי בית המדרש. הנה, בעניין לימוד התלמוד לעומת לימוד ההלכה רבו הדעות, ויש אומרים בכה ויש אומרים בכה וכולם מכוונים לשמים. אבל יש לדעת שאי אפשר באמת לזכות לתורה מבלי לדעת ללמוד גמרא ולהיות במדרגה שלימוד הגמרא הוא חלק מאיתנו ושהרמה הלימודית שלנו היא של 'בעלי גמרא', כמו שכתוב במסכת סוטה דף כא עמוד ב ''היכי דמי חסיד שוטה... עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים. אתמר: קרא ושנה ולא שימש ת"ח ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ..." וכמו שהסביר רש''י שם שהמושג 'שימוש תלמידי חכמים' הוא ''ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם''. ולכן כל אחד חייב להשתדל להיות שייך לתורה על ידי לימוד הגמרא אם מעט ואם הרבה, ואם רק ישנן פסקים והלכות ולא יגע ויעמול בכל כוחו ושכלו להיות מיושבי בית המדרש של התנאים והאמוראים הקדושים לא יזכה לראות מאורות, ורבו המקורות בעניין ואין כאן המקום אבל עיין היטב בגמרא הנ''ל שממנה שורש גדול לבא לעסוק בתורה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (יו"ד רמו/ד): ''חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים; שליש במשנה, דהיינו תורה שבעל פה, ופירושי תורה שבכתב בכלל זה; שליש בתלמוד, דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה, דברים שלמד מפי השמועה. כיצד, היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה, קורא ג' מהם בתורה שבכתב, ובג' תורה שבעל פה, ובג' יבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו. הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר חכמות. ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות.'' הראנו לדעת שאין להניח את התלמוד כלל, אדרבא יש לעסוק בו חלק משמעותי אם לא רוב הזמן המוקדש ללימוד ביום, וכך הם דברי האור החיים הקדוש רבי חיים בן עטר זיע''א (ראשון לציון רמו/ד): ''דאין מספיק לאדם לומר אדע דיני התורה איסור והיתר כו' מפסק הדין ומהש"ע שחיבר מהרי"ק שנתפשט בכל הקהלות לדון על פיו ואעסוק בחכמת הסוד הגם כי רבה היא נראה כי כל עוד שלא ידע עיקר הדין מהש"ס ומוצאו אינו יכול לעמוד על אמתת הדבר...'.' ונכון וישר ללמוד את הרי''ף ושאר פוסקים על הדף, ולמקצרים, ב''ה בדורנו דור עשות ספרים יש ספרים שמסכמים להלכה את דברי הגמרא על סדר הדפים ויפה להביט בהם כמה דקות בסוף הלימוד. דע לך שהצד השווה שבגדולי הדור הוא שהם לומדים ש''ס היטב הלוך וחזור בבקיאות ועיון וגם שמעתי את ברכת הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט''א ללומדי הדף היומי שטוב הם עושים ושגם אביו הרש''ל הרב עובדיה היה לומד את המסכת הנלמדת בדף יומי. ויהי רצון שתזכה ללמוד את כל חלקי התורה ויהיה ליבך פתוח כאולם מלא בחוכמת התורה ושכלך יאיר באור דברי א-לוהים חיים ולכל אשר תפנה תצליח ויהי השם עמך.
שלם אברהם חשוב לא לפספס אף יום את הלימוד - כי הפיגור הולך וגדל כדי לצמצם את הפיגור הנוכחי יש 2 אפשרויות: 1. לדלג וללמוד עם כל העולם ולאט לאט להשלים במקביל 2. ללמוד כל יום דף ורבע/וחצי מהמקום בו אתה נמצא עד שתדביק את הפער בהצלחה
מדובר על דבר מאוד אישי
אתה צריך לבדוק עם עצמך מה תלמד טוב יותר ובקביעות
יש יתרונות לכל אפשרות
אפשר להצטרף בכל שלב כמובן... [ואז תסיים עוד 7 שנים וחצי]
הרב יצחק זילברשטיין (מוסף יתד נאמן, שבת קודש, גליון 12): ודאי ימשיך ויבוא לשיעורים. אמנם נאמר בסנהדרין (עא, א) שכל הישן בביהמ"ד תורתו נעשית לו קרעים קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה, אך בכך זאת גם לקרעי גליונות ס"ת יש קדושה גדולה, ויעוין שם ברש"י שפי' נומה שאדם מתגרה תלביש קרעים, הוא דוקא במתגרה בשינה אבל אם בא עייף מעבודתו והשינה נופלת מעצמה על עפעפיו ליתן לן בה, ויעוין משנ"ב (סי' קנ"ה סק"ו) שכל מי שבא לבהכנ"ס ושומע דברי תורה זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבוא, ובביאור הלכה שם כתב מצוה לכתחילה להדר ללמוד בחבורה שעי"ז יש כבוד שמים יותר כמו שנא' ברוב עם הדרת מלך וכל שכן שלומדים בעשרה. ומעשה שהיה במנהל בנק שעשה לו חוק ולא יעבור ללכת מהבית לביהמ"ד בשעה שמונה בערב עד תשע ללמוד הדף היומי. בניו ובני ביתו ידעו ששעה זו קודש היא לד', ושום רוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו. ושאל אותו מנהל: "יכול אני לקום השכם וללמוד את הדף היומי בכוחות רעננים כשהראש צלול מאוד, אך מאחר ובני הבית ישנים - הם לא יראו את הדוגמא החיה של עזיבת הבית, הטלפונים והפקסים למען לימוד התורה. ואם אלך לשיעור בלילה יש בזה חינוך נפלא לילדים, אך הראש פחות צלול ועירני, מה עדיף לעשות?". והשבנו, על פי מה שנאמר בירושלמי על רבי יונה, "כד הוה מצלי בבי כנישתא הוה מצלי בלחישא וכד הוה מצלי בביתיה הוה מצלי בקלא עד דילפין מיניה בני ביתיה צלותא", ופסק כך הרמ"א בסי' ק"א, ומשום כך כהלכה למעשה יש לשקול היטב מה עדיף על מה, והכל לפי העניין.
הרב יצחק זילברשטיין (חשוקי חמד ברכות דף ב ע"א): שאלה כזו שמענו ששאל הרה"צ ר' מיכל גוטפרב ע"ה את הגאון רי"י פישר זצ"ל והשיב לו שיכול לבחור בדף היומי. וכנראה כמה טעמים בדבר: א. התורה היא סם חיים בשבילו, ופשוט שסם חיים המרפא דוחה כל המצוות. ב. מעיקר הדין הוא פטור מתפילה בציבור בגלל מכאוביו הקשים וכמבואר במשנ"ב (סימן צ' ס"ק כט) שאם תש כוחו, אף שאינו חולה, פטור מתפילה בציבור. ולכן רשאי לבחור בדף היומי הנותן לו הרגשה רוחנית נפלאה. ג. נאמר בברכות דף ב ע"א (ברש"י ד"ה עד ובתוס' ד"ה מאימתי) שקוראים קריאת שמע לפני התפילה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, ואצלו זהו השיעור, ואח"כ הרי הוא אנוס מלהתפלל בציבור בגלל מכאוביו ורחמנא פטריה. אכן חז"ל קבעו לקרוא ק"ש וברכותיה לפני התפילה עבור זה, אבל אדם המרגיש התעלות מיוחדת ע"י לימוד דף גמרא, אולי מותר לו להקדים ללמוד דף גמרא, אף שימנע מחמת זה מתפילה בציבור. הרה"צ ר' מיכל גוטפרב זצ"ל שלח לשאול את השאלה גם לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והוא התיר בדוחק גדול כי אמר שקשה להתיר באופן קבוע להיעדר מתפילה בציבור. גיסי הגר"ח קניבסקי הוסיף לי (להסביר דברי מו"ח זצוק"ל) עפ"י הירושלמי ברכות פ"ב שכתוב שם שר' אלעזר ביקר אצל ר"ש בר אבא, שאלו ר' שמעון אני תשוש וקורא קריאת שמע ומתנמנם באמצע, האם יוצא אני ידי חובתי? השיב לו: כן. שאל ר' ירמיה את ר' זעירא האם הורה לו כך בגלל שידע שר' שמעון מדקדק במצוות, וידע שאעפ"י שאמר לו שיצא בכל זאת יחזור לראש, יעו"ש (בפירוש חרדים), גם אצל ר' מיכל גוטפרב זצ"ל ידוע שיתאמץ גם להתפלל בציבור עד כמה שיכול, ולכן אפשר היה לומר לו שילמד כי גם ישתדל להתפלל. ויעוין ברמ"א או"ח (סימן צ' סעיף יח) שכתב: ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן (להתפלל בלי מנין), חזינן שצריך להימנע מלקבוע עצמו שלא להתפלל בציבור.
תשובת הרב אלחנן פרינץ: ידועה המחל' אם בת"ב פטורים מת"ת או שיש ללמוד בדברים הרעים. ודוגמא לדברים הרעים זה ענייני החורבן במסכת גיטין. ולכן זה תלוי בזה. לדינא, לענ"ד ניתן להתיר. ולהרחבת הנושא הנני מצרף משו"ת אבני דרך (יט, קכה) בעניין ארגון שיעור בתשעה באב. קכה. ארגון שיעורי תורה לתשעה באב האם מותר להעביר שיעורים לציבור בתשעה באב. האם כדאי לארגן בשכונה שיעורים בתשעה באב על החורבן. נראה כי כיוון שגם ביום זה יש חיוב בלימוד תורה, יש מצווה לארגן ולזכות הרבים. ואף שקיימת סברא להחמיר והיא ע"פ דברי השולחן ערוך (יורה-דעה שפד) בהלכות אבלות הפוסק כי לאבל אסור ללמד תורה לאחרים אפילו בדברים שמותר לאבל ללמוד (אלא א"כ רבים צריכים לו). אולם יתכן למימר דכיוון שבתשעה באב כולם אבלים, הרי ממילא חשיבי כרבים צריכים לו. וכן מקובל במקומות רבים דהרבנים דורשים באגדות החורבן ובענייני דיומא (וע"ע בספר מקראי קודש הררי פ"ז הערה עו עמוד 289). וכ"כ לי בעל שו"ת ויען דוד ד"כן נהגו", היינו לארגן שיעורי תורה. וכן ציין לי בעל שו"ת מחקרי ארץ: "מנהג בהרבה בתי כנסיות והרבה קהילות לקבוע דרשות ושיעורים ביום תשעה באב בעניני אבלות וחרבן בית המקדש. וכיון שיש הרבה אנשים שיש להם תועלת בזה, ראוי לעודד את הענין". וכ"כ לי רבים דוודאי יש לארגן, דהרי באחרונים מבואר שיש חיוב תלמוד תורה גם בת"ב, עי' דגמ"ר (תקנא, י. והובא בפת"ש יו"ד שפד, סק"א), וכן כתבו החכם צבי (ק), במועד לכל חי (י, כא), בשד"ח (ח"ב מערכת ו כלל טו עמ' 100), בשו"ת מציון אורה (ב אורח-חיים כג) ועוד. וכן הוכיח בספר מועדים כהלכתם (נא הערה לה מהגמ' במנחות צט). וסברא יפה הוסיף בחזון עובדיה (ארבע תעניות עמוד שיג) דהרי אנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו על ד"ת", ואילו היה פטור איך אנו מברכים "וצונו", ע"ש. ועוד, דהדבר ידוע לכל כי רבים סובלים בצום ומעבירים את זמנם בשינה ובדברים בטלים, וכשיש שיעורי תורה הם באים ויושבים ומחיים נפשם (פוק חזי בבתי מדרשות שיש שיעורי תורה ומלאים בקהל רב). ומה גם דבזמן זה מעטים הלומדים והלומד נוטל שכר כולם. וכל המזכה את הרבים אשרי חלקו. וכבר כתב בספר מאמר מרדכי (תקנד) דכמעט היה ראוי להתיר כל לימוד בת"ב כי הרי הולכים ושחים ולא מתאבלים. והוסיף כי הרה"ג אהרן זכאי מעביר שיעורים בליל ת"ב וביום. וכתב לי הרה"ג אליהו שלזינגר כי במשך שנים רבות הוא היה אומר שיעור בסוגיית קמצא ובר קמצא כשעתיים לפני מנחה בפני ציבור רחב. וכתב לי הרה"ג מרדכי פטרפרוינד כי גם "מו"ר הגר"ד כהן שליט"א מוסר שיעור בכל שנה בת"ב. וכן מו"ח הגר"מ נויגרשל שליט"א מוסר שיעור למאות אנשים בליל ת"ב וביומו". אלא שמובא כי הגר"ש דבליצקי (בשו"ת שומע ומוסיף, בין-המצרים עמוד קנח) כתב כנגד מה שנהגו כעת בדבר חדש לעשות כינוסים בליל ט"ב של המון עם. ואף שהמטרה שלשמה מתכנסים היא חשובה מאד, מ"מ אין לעשות זאת מכמה טעמים. [כגון שהעמידה בצפיפות וכדו' תזיק לתענית, ושלא ימלט שבשעת ההליכה והחזרה יבואו לדברים של מה בכך ויסיחו דעת מהאבלות, ולא ימלט שבתוך הדרשות יהיו דברי תורה האסורים בט"ב]. וסיים שם שכל יר"ש ימנע עצמו מזה ושב ואל תעשה עדיף, וישב בירכתי ביתו לקרוא בדברים המותרים בט"ב. אך רבים היום, מעבירים (ומשתתפים) בשיעורי תורה. וכ"כ לי ידידי הגרי"צ רימון: דנראה למעשה שהדבר מותר. ובלבד שעושים זאת בכובד ראש כיאה לתשעה באב. כמו כן, יש להשתדל שלא לגלוש יתר על המידה לנושאים שלא קשורים לעניין, למעט בבדיחות וכיו"ב. וללמד נושאים שקשורים במה שהותר ללמוד כמבואר בסימן תקנד (סעיפים א-ב). ונראה שטוב הדבר למסור שיעור, בהתחשב בעובדה שסביר להניח שחלק מהקהל, אילולא השיעור, יעביר את זמנו בדברים אחרים, שאפשר שיסיחו דעתם לגמרי מהאבל, ולכן בוודאי ששיעור מומלץ ועדיף. מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל נהג למסור בזמנו שיעור בהלכות אבלות או תשעה באב לאחר חצות היום בתשעה באב. כמובן, שהדברים ישתנו מקהילה לקהילה. וכן הסכים עם זה הגר"י בן מאיר: "מותר ואף מצווה. אנשים ואף בני נוער לא יודעים מה לעשות בט' באב. רצוי שיהיה מסגרת תורנית. כמובן שילמדו דברים המותרים בט' באב, כדי שלא ישיח דעתו מהאבלות. כך נהגו בהרבה ישיבות ואף בהרבה בתי כנסת". וכתב לי בעל הדברות מנחם כי "אדרבה ואדרבה, מה שאפשר להוסיף וכל המרבה הרי זה משובח, וכך הי' מקובל תמיד". וכ"כ בעל שו"ת תשובות ישראל. העולה לדינא: מותר להעביר שיעורים לציבור בתשעה באב בענייני דיומא, ומצווה גדולה לארגן ולפרסם ברבים על קיום שיעורים ביום זה.
חשוקי חמד זבחים, דף קט"ז: "יש להסתפק איך ינהג אדם שקבע לו חק נתן ולא יעבור ללמוד יום יום בבית המדרש דף היומי, וכמבואר בשו"ע (או"ח סימן קנה ס"א) אחר שיצא מבית הכנסת, ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. והנה באחד הימים הופיע בעיר דרשן מוכיח המשיב לב בנים לאביהם שבשמים, כיצד ינהג, האם יבטל את השיעור הקבוע כדי לשמוע את המוכיח, או שמא הקביעות שקבע עצמו לא להפסיד בשום אופן את שיעורו בקביעות זו, קדושה רבה יש לה, וכנאמר בחז"ל ויהי כדברם אליו יום יום, ולא שמע, ואולי החשיבות של יום יום בדף היומי, עולה על מעלת שמיעת המוכיח? תשובה: לימוד מוסר דומה למי שרופא קבע לו להוסיף לאכול איזה מאכל רפואי לבריאותו, ואסור לו לשכוח שעיקר האוכל הוא לחם ובשר, אלא כדי לקבל רפואה, צריך להוסיף עוד איזה מאכל בריא, כן גם לימוד המוסר היא רק קפסולה רפואית, ואי אפשר לחיות עמה, אבל התורה היא החיות של האדם, והיא גם עיקר המלחמה כנגד היצר הרע ... אמנם בכל זאת נראה, שאם יהודי זה היה מבטל מלימודו כדי ללכת לרופא, גם בעניננו יש לו לבטל את שיעורו, כדי ללכת לרופא נפש, שהוא הדרשן של בעלי המוסר. וכמו שאמר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל אבי יסוד שיטת המוסר, שלימוד חכמת המוסר היא בתורת רפואה. גם בעניננו אמנם התורה מחלחלת בו, אט אט ובוודאי ישתפר, וכמו שאבנים שחקו מים, כך המים של התורה מחלחלים לתוך לב אבן, ומחלחלים ומשפרים את מראהו, אבל שמיעת שיעור מפי מוכיח היא כקידוח, ולפעמים גם כדאי לקבל איזה קידוח, כדי שזה יחלחל במהירות יותר ... שאלתי שאלה זו את גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ואמר לי שלהישאר בשיעור עדיף, כי לתורה עצמה יש סגולה שהיא מחזירה למוטב, ואין צריך דווקא לימוד מוסר, וכיון שגם ללימוד גמרא יש את מעלת המוסר, ממילא הקביעות עדיפה. וכך מסופר (מעשה איש ח"ה עמוד קכג) שאחד אמר לחזו"א שבנובהרדוק למדו בחודש אלול יותר מוסר, הגיב החזו"א ואני באלול לומד יותר גמרא. וכך גם מסופר שהגאון רבי דב בעריש איינהורן זצ"ל אב"ד אמסטוב אחיינו של השפת אמת (חתנו של השפתי צדיק) נכנס באלול אל השפת אמת, ושאלו איזהו ספר מוסר שילמד בו בימים אלו שצריך לעורר הלב ליראה ולתשובה, אמר לו השפת אמת, שמעני בעריש'ל כל ספר מספרי יראים יקר וטוב, אבל מהתעמקות בסוגיא של "מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום" יכול אתה להגיע עד רום כל המעלות והמדרגות במוסר וביראה ... ולכאורה יש מחלוקת בין הפוסקים, אם לימוד מוסר דוחה לימוד גמרא, או שעדיף לימוד גמרא, ועל ידי הלימוד אפשר להגיע למדרגות רמות ונעלות. אך יש לומר, שאין כאן מחלוקת, ובוודאי שלכו"ע על ידי לימוד הגמרא אפשר להגיע לכל המעלות הרמות והנשגבות, ועל ידי לימוד "שור שנגח את הפרה" אפשר להגיע לקדושה וטהרה, ויש בתורה את כל התרופות לכל מחלות הנפש, ומי שזוכה להגיע על ידי לימוד מוסר לזה, אשריו. ומכל מקום דרך זה היא ליחידים בלבד, כי לא כל אדם זוכה לזה, וכל אחד צריך להתייעץ עם רבותיו, אם הוא עומד במדריגה זו. אבל הדרך הסלולה לרבים היא, שעל ידי לימוד המוסר מגיעים ליראה, ועל ידי זה ינצל מהיצר הרע, ויזכה לעלות מעלות רמות. יהודי בא לרבי ישראל סלנטר זצ"ל, ושאלו היות ויש לו אך ורק זמן מועט ללימוד התורה, איזה לימוד עדיף לו ללמוד בזמן זה? אמר לו רבי ישראל שילמד בזמן זה ספרי מוסר! שאלו הלה היתכן? וכי זה עיקר לימוד התורה? ענה לו רבי ישראל כשתלמד ספרי מוסר ותדע מה חובתך בעולם, ועל מה באת לעולם, אזי תראה שבעצם יש לך הרבה יותר זמן ללימוד התורה, וזה ישנה לך את כל השקפת חייך ושאיפותיך, וממילא תשנה את כל הנהגותיך ואורחות חייך".
תשובת הרב דב ליאור
