תשובת הרב דוד כוכב: לא ידוע נוסח "הדרן" מיוחד עבור סיום הש"ס. גם לא עבור מי שסיים את כל הש"ס כולל המשניות שאינן נכללות בסדר הדף היומי. אומרים כרגיל את נוסח "הדרן עלך" על אותה מסכת שסיימו עתה. גם בנוסח סיום סדר משניות, מזכירים את שם אותו הסדר שסיימו, גם בסיום הסדר האחרון. אמנם, יש רבים המוסיפים בסיום הש"ס ואומרים: "הדרן עלך מסכת נדה וכל הש"ס וכו'". יישר כח למסיימים את הש"ס! ויהי רצון שתזכו לחזור ולסיימו שוב ושוב, כהנה וכהנה, הרי זהו פירוש המילה "הדרן עלך"!
פורום פורטל הדף היומי
תשובת הרב דוד כוכב: כתב הרמב"ם בסדר תפילות - נוסח הקדיש: קַדִּישׁ דְּרַבָּנַן: כָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יָתֵר שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאַפִלּוּ בַּמִּדְרָשׁוֹת אוֹ בַּהַגָּדוֹת - כִּשְׁהֶן מְסַיְּמִין, אוֹמֵר אֶחָד מֵעוֹמֵד קַדִּישׁ בְּנֹסַח זֶה: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּה. דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא, וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא וּלְמִפְרַק חַיַיָּא... וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא קַדִּישׁ דְּרַבָּנַן. מסורת יהודי תימן לאחוז בפסקי הרמב"ם. וכך הם נוהגים גם בהלכה זו, ואומרים נוסח זה בכל 'קדיש דרבנן' שלאחר לימוד. ומנהג שאר העדות לומר נוסח קדיש זה רק בקדיש הנאמר בסיום מסכת. מכל מקום עולה מדברי הרמב"ם שהקדיש הנאמר בסיום מסכת, עיקרו אינו אלא קדיש דרבנן שרגילים לאומרו לאחר כל לימוד תורה בעשרה. והרי כאשר לומדים בציבור משנה ולאחר מכן גמרא, אין מקום לאמירת קדיש דרבנן אלא בסוף הלימוד כולו. כך איפוא הדין גם כאשר שני הלימודים השונים נעשים במסגרת סיומי סדר משנה ומסכת גמרא. וכך אמנם נוהגים בבתי הכנסת בערב פסח לאחר תפילת שחרית, כאשר בכורות רבים מסיימים מסכתות שונות. ואולם, כאשר מפסיקים בין שני הסיומים בדברים שאינם בכלל הלימוד, כל אחד מהסיומים הוא לימוד בפני עצמו, ויש לומר קדיש אחר כל אחד מהם.
תשובת הרב דב ליאור
תשובת הרב יעקב אריאל
תשובת הרב שרקי: הבנה רציונלית מינימלית. קריאה בלי הבנה לא מועילה.
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה, א. אין הלכות מיוחדות ל"סיומים". ברם, הדבר לא נשמע מחויב על פי ההיגיון, ורבים שומרים מסכתות. ב. לפיכך, אפשר לסיים מגילה, וכשם שסיימת מגילה כן תזכה לסיים עוד מסכתות רבות אחרות. כל טוב
תשובת הרב יובל שרלו: בוודאי. מה ההבדל?
תשובת הרב דוד לאו: ראשית, איחוליי, תזכה להוסיף ולהתחיל ולסיים מסכתות רבות. למעשה, היו שדנו לאסור לסיים שתי מסכתות כאחד, מפני שאין עושים מצוות חבילות חבילות (ספר קרית ארבע, ליקוטים סי' קכז, שו"ת ויען אברהם או"ח סי' נ). למעשה מקילים בדבר ואפשר לעשות סיום אחד על שתי מסכתות. לגבי סיום מסכת בשבת, אפשר לעשות סיום בשבת. אין כאן עירוב שמחות, לדעת רוב הפוסקים שממילא אין מצות שמחה בשבת.
תשובת הרב יוסף אלנקווה: שלום לכם, מצות התפילה חשובה היא מאוד ובעיקר שיש עמה תורה וככה נהגו ישראל שבכל הדורות לחבר את עמודי העולם, תורה ועבודה זו תפילה וגמילות חסדים, ובבתי כנסיות צריכים להיות בתי מדרשות ואשרי כל מי שקובע שיעור ומזכה את הרבים. וככה נהגו גדולי האמוראים שחברו והעדיפו להתפלל דווקא במקום הלימוד כדברי הגמרא במסכת ברכות ל ע"ב: "רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי". והנה בלימוד תורה חייבים כולם כדברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א , והיום כ' בטבת יום הסתלקותו זכותו תגן עלינו אמן, שכתב כך: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו". ואכן כלל המתפללים צריכים ללמוד לפחות דף יומי, אבל אפשר שחלק לא יכולים באותה השעה או שלומדים במקום אחר או שאר מיני אונסין. וראוי שתשתדלו להרחיב היריעה ככל שתוכלו וחבר מביא חבר חברא חברא אית ליה. הלימוד כולל סעודת סיום מהרבה בחינות: גם שעושין סעודה לגמרה של תורה כדברי חז"ל שזו מצוה בפני עצמה וגם לזכות את הרבים בדברי תורה וגם לעודד ולפרסם עושי מצוה שזה אינו לגאווה אלא להרחיב מעגל הלומדים. כאשר מנורה דולקת למתפלל או ללומד תורה אף אם יחיד הוא הנה זה אור גדול וזה הייעוד של בית הכנסת וכולם ישמחו בלומד. וברשותך אספר לך שני סיפורים: על הנצי"ב עליו השלום מסופר שבלילה מאוחר ראה אור בישיבה, הלך וראה תלמיד אחד לומד, שאלו למה כל האורות דולקים הלא די בטור אחד של מנורות, כיבה חלק מהאורות וחזר לביתו והתלמיד נשאר ללמוד. כעבור כמה דקות חזר הרב לבית המדרש בשעה כל כך מאוחרת והדליק את כל האורות, שאלו התלמיד למה? אמר לו הנצי"ב: אחד שלומד בלילה שקול ככולם ואם אתה לומד יותר טוב עם יותר אור, זה חשוב וההוצאה משתלמת. סיפור שני: שני תלמידי חכמים צנועים בירושלים בימי הצנע שבצנע למדו תורה בחצות לילה והרעב הציק להם ממש. אמר אחד לחברו: איך נלמד הרי אנו רעבים? חיפשו בבית הכנסת ומצאו בארון פרוסת לחם קשה ויבשה. איך נאכל פרוסה קשה? שאלו. ראו שבמנורת השמן - קאנדיל - נשאר קצת שמן, אמרו: נתבל הפרוסה בשמן, שאל אחד: והרי שמן זה הוקדש למאור ואיך נמעל בו? נענה חבירו ואמר: שמן למאור למה נתרם? כדי שילמדו תורה לאורו, אנו אוכלים למה? כדי ללמוד תורה. עשו מעשה, הטבילו פרוסה יבשה וקשה במעט שמן ולמדו תורה בקדושה וטהרה. סעודת הסיום לכבוד כולם היא והנני מאמין ומשער שאתם מזמינים את כל הציבור ורבים שאינם לומדים באים, לכן הוצאה זו אינה פחותה מנרות החשמל והמזגן ושאר הוצאות בית הכנסת, ונר לאחד נר למאה. אדרבה, יבואו כולם ללמוד ולהתבשם אף אם ליום או יומיים לפתיח או לסיום ועמך כולם צדיקים. וראוי שמצד הכרת הטוב תעשו מי שברך לכלל המתפללים ולגבאים והמשתדלים בכל דבר שבקדושה ובכלל תודיעו שמי שיש אצלו יולדת או חולה חלילה יתן שמו לברכה בימי הלימוד או אם יש יארצייט להורה של מישהו הלימוד יהיה לזכותו, וישתדלו הקהל כולו להיות שותפים כולם בלימוד איש איש לפי יכולתו.
תשובת הרב רצון ערוסי: כן. אבל יש לדאוג שבסעודה ישתתפו ת"ח או אברכים, שמצבם הכלכלי אינו טוב, כי אז הנך מהנה ת"ח נזקקים מכספים אלו.
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה ראשית, יישר כוח. יש מנהגים שונים. ההיגיון אומר לעשות סיום של כל מסכת בעצמה. העובדה כי בדפוס ווילנא הדפיסו את ארבע המסכתות ברצף אינה משפיעה על העובדה שרבי קבע כל מסכת בפני עצמה. כל טוב
תשובת הראל שפירא: אמת הדבר, שבמספר כתבי יד של המשנה, מסכת מכות היא המשכה הישיר של מסכת סנהדרין, ואיננה מסכת נפרדת וחדשה, וכך משתמע גם מדברי חלק מהראשונים. לעומת זאת, הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשניות) דחה אפשרות זו וכתב: "אמנם מסכת מכות, יש נוסחאות שהיא מצורפת בהן למסכת סנהדרין ונמנית עמה, שמאחר שאמר 'אלו הן הנחנקין' צרפו אליו 'אלו הן הלוקין'; וזה אינו נכון, אלא היא מסכתא בפני עצמה, ונסמכה לסנהדרין הואיל ואין מלקים ועונשים אלא השופטים". כך גם עולה באופן פשוט מדברי הגמרא בתחילת מסכת שבועות (ב ע"ב): "מכדי תנא ממכות סליק...", והרי לנו אם כן, שלפני בעל מימרה זו, מסכת מכות היתה מסכת נפרדת ממסכת סנהדרין ושֵם יש לה בפני עצמה. וכך גם בכל הדפוסים הקיימים כיום, שתי המסכתות הללו מופיעות כמסכתות נפרדות (11 פרקים במסכת סנהדרין, ו-3 פרקים במסכת מכות), ולא כמסכת אחת בעלת 14 פרקים. בעיה נוספת לכאורה, שלא ציינת בשאלתך, בנוגע לעריכת "סיום" למסכת סנהדרין, מתייחסת לקטעים שהושמטו במסכת זו בגלל הצנזורה. בדף מג ע"א ובדף קז ע"ב הושמטו קטעים גדולים העוסקים בעניינו של "אותו האיש" (י'מח ש'מו ו'זכרו), ובמקומות נוספים במסכת הושמטו מילים בודדות כאשר עסקו בעניין זה או בעניין הדומה לכך. לאור פעולת הצנזורה, היה אולי מקום להתלבט, אם אכן מי שסיים ללמוד את מסכת סנהדרין, כפי שהיא מודפסת לפנינו, אכן נחשב הדבר שסיים את המסכת כולה, או שמא לא נחשב שסיים את המסכת כולה מכיוון שלא למד את הקטעים שצונזרו במסכת זו. בבעיה זו, כבר עסק הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, ראש ישיבת חכמי לובלין שבפולין (בשו"ת ארץ צבי, ח"ב, סימן עד), ותשובתו היתה, שניתן לערוך סיום על מסכת שהושמטו ממנה קטעים ע"י הצנזורה, ומשני טעמים. ראשית, הרב פרומר טען, שמי שסיים לימוד של מסכת שצונזרה, שמחתו שלמה, כיוון שאינו מרגיש בעצמו שחסר לו מאומה להשלמת המסכת, כיוון שאין דרך שום בן תורה ללמוד את הקטעים שצונזרו, וגם הוא אינו עתיד ללמוד זאת, ואין זה מונע שמחתו והפקת רצונו, ולכן, כיוון שיש לו שמחה של מצווה שלמה, נחשב הדבר ל"סיום". שנית, חידש הרב פרומר, שעצם העובדה שיד הצנזורה הצליחה לשלוט בקטעים אלו, הרי שיש מקום לומר, שזה רק מכיוון שבאמת אין קטעים אלו מהווים חלק אינטגרלי מהמסכת עצמה. שהרי אם לא כך היה הדבר, יד הצנזורה לא היתה מצליחה להוציאם מן המסכת, כפי שהבטיחנו הקב"ה בתורה (דברים לא, כא): "כי לא תשכח מפי זרעו". אלא שפשוט הדבר, שהיתה בכך סיבה מיוחדת מן השמיים שיהיה נמחה זכרונו מן הספר. לכן, מי שסיים מסכת גמרא ללא הקטעים שצונזרו, הרי שבאמת לא החסיר דבר בלימודו כלל וכלל. וכך גם מובא בשמו של הגר"ח קנייבסקי (בקונטרס "הדרן עלך" המודפס בסוף החוברת "כבוד התורה", עמוד ד): "הקטעים שחסרים בש"ס הבבלי והירושלמי מפני הצנזורא וכדו' אינם מעכבים בסיום, דהעיקר ששמח בלימוד שלפניו". לאור כל הנ"ל, נראה פשוט וברור, שניתן לערוך "סיום" על מסכת סנהדרין, ובכך להוקיר ולחזק את הלומדים, להרבות כבוד תורה, ולעודד לומדים נוספים להצטרף למפעל המופלא של לימוד הדף היומי. נציין עוד, שמעולם אף לא שמענו ולא ראינו מי שנמנע מלערוך "סיום" למסכת סנהדרין לאור החששות שהוזכרו לעיל, וגדול כוח המנהג.
