רמב"ם (רבי משה בן מימון) נולד בשנת 1135 (ד' תתצ"ה) או 1138 (ד' תתצ"ח) בקורדובה שבספרד לאביו הדיין רבי מימון ונפטר בשנת 1204 (ד' תתקס"ה) במצרים.
לאחר פלישת המוסלמים לספרד ברחו הרמב"ם ומשפחתו בשנת ד'תתק"כ (1160) לפאס שבמרוקו ו-5 שנים מאוחר יותר עלו לארץ-ישראל ומשם ירדו למצרים עקב קשיי הסתגלות בארץ. במצרים עסק ברפואה והיה רופאו האישי של הסולטאן צאלח-א-דין. לחם קשות בקראים ששלטו אז במצרים. עליו נאמר: "ממשה עד משה לא קם כמשה", כונה גם: "הנשר הגדול".
היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות.
חיבוריו: פירוש המשניות, ספר המצוות, משנה תורה, מורה נבוכים, ועוד.

להרחבה:
אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל
ויקיפדיה
דעת