רבי שמעון בן לקיש המכונה בתלמוד הבבלי בשם ריש לקיש, הינו מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני. היה ממשפחה של גדולי תורה, אך בנעוריו פנה מדרך התורה, ורבי יוחנן החזירו למוטב ונתן לו את אחותו לאישה, ועשאו לאחד מגדולי הדור (בבא מציעא דף פד ע"א).
ריש לקיש היה תלמיד מובהק לרבי יוחנן, ולמד תורה גם אצל רבי אושעיא ואצל רבי יהושע בן לוי. במשך הזמן נעשה ריש לקיש לתלמיד חבר לרבי יוחנן, ולמשנהו בראשות ישיבת טבריה ובהקמת דור האמוראים הבא. מסופר בגמרא, שלפני שריש לקיש נכנס ללמוד עם רבי יוחנן רבו, היה חוזר על משנתו ארבעים פעם (תענית דף ח ע"א).
ריש לקיש התפרנס מנכסיו, ונמנע מלהנות מכבוד תורה. היה גיבור חיל, ומסר נפשו להציל את רבי אמי משבי (ירושלמי תרומות פ"ח דף מז). לא מילא פיו שחוק עקב החורבן, לא נשא פני איש, ואף הוכיח את הנשיא בעת הצורך ופסק שנשיא שחטא מלקין אותו, והסביר לנשיא שמפני היראה לא ימנע מלהורות תורת ה' (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א. בבא בתרא דף ז ע"ב. ובראשית רבה עח, יב). עוד אמר לנשיא, שאם לא יקח מסים מתלמידי חכמים שהרי תורתם מגינה עליהם, גם לא ידרש לתת לרומאים מאומה. במותו הניח אחריו בן צעיר תלמיד חכם. מאמרותיו (ברכות דף סג ע"ב. שבת דף קיט ע"ב): "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה". "אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש".
(כתב: הרב אוריאל לוי)