רבן שמעון בן גמליאל הראשון כיהן כנשיא הסנהדרין ב'חנויות' שבהר הבית, לשם גלתה הסנהדרין בימי רבן גמליאל אביו.
רבן שמעון בן גמליאל כיהן כנשיא בשמונה עשרה השנים שלפני החורבן, ועד ימי המרד הגדול וחורבן הבית. וכדברי הגמרא (שבת טו ע"א): "הלל ושמעון גמליאל ושמעון, נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה".
"אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה, נועץ שני אגודליו בארץ ושׁוחה ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל ברייה יכולה לעשות כן" (סוכה נג ע"א).
בתו של רבן שמעון בן גמליאל, אימא שלום, היתה נשואה לרבי אליעזר בן הורקנוס (בבא מציעא נט ע"ב).
רבן שמעון בן גמליאל היה ממנהיגי העם המתונים, וממתנגדיו של יוסף בן מתתיהו - מנהיג המרד בגליל. שמואל הקטן ניבא עליו ביום פטירתו (סוטה דף מח ע"ב): "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא". ואכן רבן שמעון בן גמליאל נהרג במהלך המרד על ידי מלכות רומא, ביום כ"ה בסיון (טור אורח חיים סימן תק"פ), יחד עם חברו רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול (אגרת רב שרירא גאון מהדו' לוין עמ' 125-126). על שעת מותו מסופר באבות דרבי נתן (אבות דרבי נתן פרק לח ד"ה חרב): "כשתפשו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג... היו מתחננין לאספקלטור, זה אמר לו אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי, וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם הפילו גורלות. והפילו ונפל הפור על רבן שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר... לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו". במותו עברה הסנהדרין ליבנה תחת הנהגת רבן יוחנן בן זכאי, עד שהתאפשר להעמיד את בנו רבן גמליאל דיבנה בראשות הסנהדרין.
(כתב: הרב אוריאל לוי)