רבותיו ותורתו: רבי אבהו הינו בן הדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל. רבו המובהק היה רבי יוחנן, ולמד תורה גם מפי ריש לקיש ורבי אלעזר בן פדת. היה חכם גדול בתורה, ואף במדעים שונים ובשפות. היה דיין וראש ישיבה בקיסריה, ורבים באו לדרשותיו באגדה ובהלכה (סוטה דף מ ע"א). מפורסמת תקנתו לתקוע שלושים תקיעות בראש השנה (ראש השנה דף לד ע"א), וכן מאמרו: "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות דף לד ע"ב).
חבריו ותלמידיו: רבי אבהו היה בן דורם של רבי אמי ורבי אסי ראשי ישיבת טבריה, ושל רבי חייא בר אבא. היה רב חבר לרבי זירא ורב מובהק לרבי ירמיה, ולרבי יונה ורבי יוסי - ראשי ישיבת טבריה בדור הרביעי. וכן היה רב לבניו: אבימי, רבי זעירא ורבי חנינא, שהיו מאמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי.
תולדותיו: רבי אבהו התגורר בקיסריה (בירת השלטון הרומי ביהודה), וייצג את העם כלפי השלטון הרומי שאהד אותו מאוד (סנהדרין דף יד ע"א: "רבי אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, נפקי מטרוניתא דבי קיסר ומשריין ליה: רבה דעמיה, מדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם"), וכן ניצח את המינים ואת הנוצרים בוויכוחים רבים, וכך דרש (שמות רבה כט, ה): "אני ראשון, שאין לי אב; ואני אחרון, שאין לי אח; ומבלעדי אין אלוהים, שאין לי בן".
ברבי אבהו התמזגו כישורים נדירים: היה גדול בתורה ובחכמה, יפה תואר, בעל כח גופני רב (במסכת בבא מציעא דף ד ע"א נאמר, שיופיו של רבי אבהו מעין יופיו של יעקב אבינו. ובמסכת ברכות דף ס ע"א מסופר, שכשנשברה רצפת בית המרחץ, נעשה לו נס ואחז בזרועו מאה אנשים שאחזו זה בזה, משכם מהמים והצילם), ועשיר מופלג. היה ענוותן מאוד, וכשחכמים רצו למנותו לראש ישיבה, ראה שרבי אבא דעכו מרובה בחובות, ולכן טען שרבי אבא גדול ממנו וביקש שימנוהו במקומו (סוטה דף מ ע"א). בשעת פטירתו העבירו לפניו יג' נהרי אפרסמון, שהיו מזומנים עבורו לחיי העולם הבא (ירושלמי עבודה זרה פ"ג ה"א).
(כתב: הרב אוריאל לוי)
