גדולתו: רבא הינו מגדולי אמוראי בבל בדור הרביעי. היה גדול מאוד בתורה, נהג בענווה ובחסידות וזכה לעשירות מופלגת (עירובין דף קד ע"א. מועד קטן דף כח ע"א). נאמר בתלמוד (קידושין דף עב ע"ב): "כשמת רבי עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי; ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש". רבא היה מקורב למלכות, ואם המלך שלחה לו כסף לחלקו לעניים. פעם אחת דרש ממנו בנה שבור מלכא להתפלל שירדו גשמים בתקופת תמוז, התפלל וירדו גשמים רבים (בבא בתרא דף י ע"ב. תענית דף כד ע"ב).
רבותיו ותלמידיו: רבא היה תלמיד מובהק לרב נחמן, וכן למד תורה אצל חמיו - רב חסדא, ואצל רבה ורב יוסף - ראשי ישיבת פומבדיתא. מסופר שרבא נהג כבוד גדול ברב יוסף, וכשנודע הדבר לרב יוסף ברכו שיהיה ראש ישיבה על כל הכרך (יומא דף נג ע"א). מתלמידיו: רב נחמן בר יצחק אשר כיהן בישיבתו כראש כלה (דורש בשבתות), רב פפא ורב זביד.
ישיבתו: אחרי פטירת אביי חברו וראש ישיבת פומבדיתא, עברו תלמידיו אל ישיבתו של רבא במחוזא (4112-4098). בתקופה זו נחשב רבא כגדול אמוראי בבל, וישיבתו במחוזא היתה הישיבה היחידה שפעלה בבבל, ובכך התקיימה בו ברכתו של רב יוסף רבו. אחרי מותו התפצלה ישיבתו: רב נחמן בר יצחק חידש את הישיבה בפומבדיתא, ורב פפא עמד בראש ישיבה בעיר נרש.
(כתב: הרב אוריאל לוי)