רבותיו ותלמידיו: רב ששת הינו אמורא מדור שני לאמוראי בבל. תלמידו של רב - ראש ישיבת סורא, וכן תלמידו של רב הונא - בחיר תלמידיו של רב. רב ששת היה חבר של רב נחמן ורב חסדא, ורבם של רבה ורב יוסף ושל אביי ורבא.
תולדות חייו: רב ששת היה סגי נהור. ומסופר בגמרא (ברכות דף נח ע"א), שרב ששת הצטרף לאמוראים שהלכו לקבל פני מלך, וכשצדוקי אחד לעג לו שממילא אינו יכול לראות וניסה להטעותו מתי בא המלך, הראה לו שביכולתו להבין לבד בעיני שכלו מתי בא המלך, ולבסוף רב ששת נתן עיניו העיוורות באותו צדוקי ועשאו גל של עצמות. רב ששת היה איסטניס וחלש בגופו, והיו לו בנות אך לא בנים.
תורתו: רב ששת עמד בראש בית מדרש בעיר שלחי שעל שפת החידקל. כל שלושים יום חזר על כל תלמודו, והיה אומר: שמחי נפשי, לך מקרא, לך משנה (פסחים דף סח ע"ב). מסופר בתלמוד (שבועות דף מא ע"ב), שרב נחמן העיד על עצמו ועל רב ששת, שלמדו משניות וספרא וספרי ותוספתא וכל התלמוד. עוד מסופר (עירובין דף סז ע"א), שרב חסדא היה נרעד מבקיאותו של רב ששת במשנה וברייתות, ורב ששת היה נרעד מכח פלפולו של רב חסדא. במחלוקות בין רב נחמן ורב ששת, נקבעה הלכה כרב נחמן בדיני ממונות וכרב ששת באיסור והיתר (כתובות דף יג ע"א. הליכות עולם שער חמישי פרק ב אות א). רב ששת נהג בחסידות, והעיד על עצמו שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין (שבת דף קיח ע"ב וברש"י), ומסופר שזכה לראות גילוי שכינה (מגילה דף כט ע"א).
(כתב: הרב אוריאל לוי)