תנא בדור השלישי, תלמיד של רבי יהושע וחברו ובן דורו של רבי עקיבא.
מסופר בגמרא (תענית דף כד ע"א): רבי אלעזר איש בירתא, כאשר ראו אותו גבאי צדקה היו מתחבאים ממנו, כיון שכל מה שהיה עמו היה נותן להם. יום אחד הלך לשוק לקנות נדוניא לבתו, ראוהו גבאי צדקה נחבאו ממנו. רץ אחריהם והשביעם לומר לו במה הם עסוקים. אמרו לו: בנישואי יתום ויתומה. אמר להם: העבודה, שהן קודמין לבתי. לקח כל מה שהיה בידו ונתן להם. נותר בידו זוז אחד, קנה בו חיטים והניחם באסם. פתחה אשתו את דלת האסם וראתה שנעשה נס והאסם התמלא חיטים. הלכה בתו לבית המדרש לספר לאביה, נשבע שהכל יהיה להקדש, ואין לבתו בהן אלא כאחד מעניי ישראל. במעשה זה קיים רבי אלעזר בשלמות את דבריו במסכת אבות (מסכת אבות פרק ג משנה ז): "תן לו משלו שאתה ושלך שלו".
(כתב: הרב אוריאל לוי)