נשיא הסנהדרין לאחר חורבן הבית.
מגדולי מנהיגי ישראל שבכל הדורות.
רבן יוחנן בן זכאי (הכהן) היה מצעירי תלמידיו של הלל הזקן, אולם האריך ימים הרבה והנהיג את ישראל שנים רבות. מקום מושבו לפני החורבן היה בעיירה ברור-חיל ואחר כך בעיר ערב. בשבחו נאמר: לא הניח דבר גדול ודבר קטן שלא למד, ממעשה מרכבה עד להוויות אביי ורבא. ועם זאת היה צנוע ביותר בדבריו ונהג להקדים שלום לכל, אפילו לגוי בשוק.
עוד בזמן הבית היה מגדולי הדור בירושלים ורוב החכמים היו תלמידיו. עם פרוץ המרד הגדול, הביע דעתו כנגד המרד ופעל להבאת שלום. אולם כאשר ראה בתוך המצור על ירושלים כי קרוב קיצה של העיר, הצליח לצאת ממנה עם כמה מתלמידיו. הוא התקבל בכבוד רב על ידי אספסיינוס, ורבן יוחנן ניבא לו שהוא עתיד להיות קיסר רומי בקרוב. קיומה של הבטחה זו העלה את מעמדו בעיני הקיסר והוא נענה לבקשתו להניחו להקים מרכז של תורה - ביבנה, שבו יהא מושב הסנהדרין והנהגת האומה, ואף הציל את רבן גמליאל (דיבנה). ביבנה פעל רבן יוחנן פעולה ענקית בתיקון תקנות שונות שנועדו, מצד אחד - לשמור את זכרון המקדש והתקוה לבנותו בקרוב, ומצד שני - לתת בסיס של קיום רוחני לעם ללא תלות במקדש. בפעולותיו אלה היתה הצלחתו מרובה, ומבחינות מסויימות אפשר לומר שבית ישראל בכל הדורות ממשיך הדרך שהיתווה רבן יוחנן ביבנה.
חכמי הדור - ר' אליעזר, ר' יהושע ועוד - היו כולם תלמידיו, ומהם פשטה התורה בכל ישראל. הוא גם טיפח את רבן גמליאל והכינו להיות ממלא מקומו כנשיא אחריו (ויש אומרים - אף בחייו).
לרבן יוחנן היה בן, ר' יהודה, אף הוא מן החכמים.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)