תנא בדור השלישי-רביעי, תלמיד של רבי יהושע, ותלמיד חבר של רבי עקיבא (בבא בתרא דף קנח ע"ב).
כחברו בן זומא אף הוא נפטר בגיל צעיר ולא הספיקו לסומכו, ולכן נקרא על שם אביו.
בן עזאי התארס עם בתו של רבי עקיבא, ואף היא שלחה אותו ללמוד תורה כפי שעשתה רחל אמה לרבי עקיבא (כתובות דף סג ע"ב), אמנם נפשו של בן עזאי חשקה בתורה ונפרד ממנה (כתובות שם בתוספות ד"ה "ברתיה דרבי עקיבא" על פי הגמרא בסוטה דף ד ע"ב). נאמר על כך בגמרא (יבמות דף סג ע"ב. וביאר הקובץ שעורים, שאצל בן עזאי ניתוק כל שהוא מן התורה היה גורם לו למיתה ממש, ולכן היה פטור ממצוה זו משום פיקוח נפש): "כל מי שאין עוסק בפריה ורביה... בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים". מסופר בתלמוד: "ארבעה נכנסו לפרדס ואלו הן: בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (חגיגה דף יד ע"ב). "משמת בן עזאי בטלו השקדנים"(מסכת סוטה פרק ט משנה טו).
(כתב: הרב אוריאל לוי)