דורו ורבותיו: סתם רבי אלעזר בגמרא הוא רבי אלעזר בן פדת, דור שני לאמוראי ארץ ישראל. בצעירותו היה תלמיד של רב ושמואל בבבל, אך עלה לארץ ישראל והיה לתלמיד מובהק של רבי יוחנן, וכן למד תורה גם מפי רבי חנינא ורבי אושעיא.
תורתו: רבי אלעזר בן פדת זכה לתואר "מרא דארץ ישראל" (יומא דף ט ע"ב), ובמות רבי יוחנן רבו, מילא את מקומו בראשות ישיבת טבריה, ולאחר כשנה נפטר אף הוא (4039).
רבי אלעזר היה בקשר קבוע עם חכמי בבל, שאל שאלות והשיב תשובות. כלל בידנו (סנהדרין דף יז ע"ב): כל מקום שנאמר בגמרא 'שלחו מתם' (מארץ ישראל), הכוונה לרבי אלעזר בן פדת. מתלמידיו: רבי אמי ורבי אסי, רבי אבהו, רבי זירא.
תולדות חייו: רבי אלעזר היה כהן, היה עני מרוד ולא רצה ליהנות משל אחרים, וכששלחו לו מתנות מבית הנשיא סירב לקבלם ואמר: "שונא מתנות יחיה" (מגילה דף כח ע"א). רוב בניו מתו עליו בחייו, אך נותר לו בן אחד ושמו רבי פדת. מסופר בגמרא, שבהיותו חולה ומתייסר בא רבי יוחנן רבו לבקרו, נתן לו ידו והקימו מחוליו (ברכות דף ה ע"ב). רבי אלעזר האריך ימים, ובמותו עמד רבי אמי במקומו בראשות הישיבה. מאמרותיו: "גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות" (סוכה דף מט ע"ב. ובבא בתרא דף ט: "אמר רבי אלעזר, גדול המעשה יותר מן העושה... גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבנו"). "אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם" (סנהדרין דף קח ע"ב).
(כתב: הרב אוריאל לוי)