סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


לוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני – תמר מצוי

 

"בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא? אמר: השתא ומה פירזומא ותאיני, ואסני, דבעאי מיניה מרב, ורב מרבי חייא, ורבי חייא מרבי ולא פשט ליה, שיכרא מיבעיא? ... לוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני. טעמיה, הוה בסים טובא. אמר: כגון זה ראוי לקדש עליו, ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם. בליליא צעריה, אמר: מיסרן ומפייס. אמר רב יוסף: אדור ברבים דלא אישתי שיכרא. אמר רבא: אישתי מי זוריון ולא אישתי שיכרא. ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא מאן דמקדש אשיכרא. רב אשכחיה רב הונא דקדיש אשיכרא. אמר ליה: שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא" (פסחים, קז ע"א).

פירוש: אגב המעשה בסירובו של אמימר להבדיל על שיכר, דנים בשאלה זו בהרחבה. בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל ממנו] רַב הוּנָא מֵרַב חִסְדָּא: מַהוּ לְקַדּוּשֵׁי אַשִּׁיכְרָא [לקדש על שיכר תמרים]? אָמַר: הָשְׁתָּא [עכשיו] וּמַה פִּירְזוֹמָא וּתְאֵינֵי וְאַסְנֵי [שיכר שעורים ושיכר תאנים ושיכר תותים] שהם מעולים בטעמם דִּבְעַאי מִינֵּיהּ [ששאלתי ממנו] מֵרַב אם מותר לקדש עליהם, וְרַב שאל שאלה זו בזמנו מֵר' חִיָּיא, וְר' חִיָּיא שאל שאלה זו מֵרַבִּי וְלֹא פְּשַׁט לֵיהּ [פתר לו] ולא מצא היתר ברור לדבר, אם כן שִׁיכְרָא מִיבָּעֲיָא [שיכר תמרים צריך לומר] שאין מקום להתירו לקידוש? ... לֵוִי שְׁדַר לֵיהּ [שלח לו] לְרַבִּי שִׁיכְרָא בַּר תְּלֵיסַר מְגָנֵי [שיכר בן שלוש עשרה שריות] שבאותם מים שרה שלוש עשרה פעמים בזו אחר זו תמרים אחרים כדי שיספגו במים הליחה והטעם של כולם והוא מובחר ביותר, טְעַמֵּיהּ [טעם אותו] רבי הֲוָה בְּסִים טוּבָא [היה טוב ביותר], אָמַר: שיכר כְּגוֹן זֶה רָאוּי לְקַדֵּשׁ עָלָיו וְלוֹמַר עָלָיו כָּל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שהוא מובחר כיין. בְּלֵילְיָא צַעֲרֵיהּ [בלילה לאחר מכן ציער אותו] שגרם לו לבעיות עיכול. אָמַר: מְיַסְּרָן וּמְפַיֵּיס [השיכר מצער מצד אחד ומפייס מצד שני]. כיון שהוזכר שהשיכר מצער בשל שתייתו מביאים עוד דברי אמוראים בנושא זה. אָמַר רַב יוֹסֵף: אֶדּוֹר בָּרַבִּים נדר שאין לו התרה שלֹא אֶישְׁתֵּי [אשתה עוד] שִׁיכְרָא [שיכר] מפני שהוא מזיק, אף שהיה משקה מקובל בבבל. אָמַר רָבָא: אֶישְׁתֵּי מֵי זוֹרְיוֹן וְלֹא אֶישְׁתֵּי שִׁיכְרָא [אשתה מי שריית הפשתן ולא אשתה שיכר]. וְאָמַר רָבָא: תֶּיהֱוֵי שַׁקְיוּתֵיהּ שִׁיכְרָא מַאן דִּמְקַדֵּשׁ אַשִּׁיכְרָא [יהיה משקהו הקבוע שיכר, של זה שמקדש על שיכר] מידה כנגד מידה שכל מי ששותה שיכר לקידוש כדרך העניים - יהיה בסופו של דבר עני ויהיה משהו הרגיל שיכר כדרך עניי בבל. מסופר: רַב, אַשְׁכַּחֵיהּ [מצא אותו] רַב הוּנָא דְּקַדֵּישׁ אַשִּׁיכְרָא [שהוא מקדש על שיכר], אָמַר לֵיהּ [לו]: שָׁרֵי [החל] אַבָּא שמו הפרטי של רב לְמִיקְנֵי אִיסְתִּירֵי מִשִּׁיכְרָא [לקנות מעות מן השיכר]. כלומר, התחלת לעסוק בתעשיית שיכר ומכירתו ומשום כך התחבב עליך השיכר, ומקדש אתה עליו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: ערכם התזונתי של התמרים  


מדברי רב חסדא ניתן להסיק את קיומו של מדרג בחשיבותם של כמה משקאות אלכוהולים המופקים מפירות. יין ענבים עומד בראש ועיקר השימוש בענבים נועד למטרה זו. במקום השני עומד שיכר שעורים, תאנים ושיכר "אסני" כלומר שיכר סנה. הסנה מזוהה עם השיח פטל קדוש ("ומה פירזומא ותאיני, ואסני"). השיכר הירוד ביותר בטיבו הוא שיכר התמרים.

על ערכם הכלכלי של התמרים כבר כתבתי במאמר "כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה" ואילו עתה אתייחס בעיקר לערכם התזונתי. התמונה המתקבלת מהמקורות השונים היא שהתמרים אמנם מהווים מזון משובח אך בתנאי שצורכים אותו במידה הראוייה ובעיתוי מתאים. בגמרא בכתובות (י ע"ב) מצאנו: "רב חנא בגדתאה: תמרי משחנן, משבען, משלשלן, מאשרן, ולא מפנקן. אמר רב: אכל תמרים אל יורה. מיתיבי: תמרים, שחרית וערבית - יפות, במנחה רעות, בצהרים אין כמותן; ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה, וחולי מעים, ותחתוניות! מי אמרינן דלא מעלו? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא, מידי דהוה אחמרא, דאמר מר: השותה רביעית יין אל יורה. ואיבעית אימא, לא קשיא: הא מקמי נהמא, הא לבתר נהמא, דאמר אביי, אמרה לי אם: תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקולא, בתר נהמא כי עברא לדשא" (1) מפרש שם רש"י: "בצהרים - לאחר הסעודה שאכל ושבע. אין כמותם - וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו. מבטלות מחשבה רעה - דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא".

נראה שבצד מעלותיהם התזונתיות של התמרים קיים חסרון בולט והוא היותם משלשלים וכך מפרש הרשב"ם (פסחים, קז ע"א): "צעריה - שלשול. דתמרים משלשלין כדאמרינן בכתובות". על הסתירה בין שתי תכונות אלו אנו לומדים בסוגיות הבאות:

"תני רבי חייא: מאי דכתיב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה? יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזרות של רומיים, לפיכך הגלה אותם לבבל ... עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא דתמרי. אמר להו: כמה כי הני בזוזא? אמרו ליה: תלת בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא? בליליא צערוהו. אמר: מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא!"(2) (פסחים, פז ע"ב). ביטוי נוסף לדו פרצופיות של התמרים כמזון נוכל למצוא גם בדברי רבי המובאים בסוגייתנו: "... לוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני. טעמיה, הוה בסים טובא. אמר: כגון זה ראוי לקדש עליו, ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם. בליליא צעריה, אמר: מיסרן ומפייס". טעמו של שיכר התמרים מעולה אך שכרו של השותה ממנו יוצא בהפסדו. בלשון רש"י: "מייסרן ומפייס - מצערין, ובשעת שתיה מפייסין הן, כלומר טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה". הרשב"ם כאן מתעלם מתכונותיהם החיוביות של התמרים ולכן סבור שהביטוי "מייסרן ומפייס" הוא בלשון תמיהה: "מיסרן ומפייס - בתמיה. וכי מי שמצער ראוי הוא לפייס ולרצות להקב"ה ולומר עליו קידוש".
 

ערכו התזונתי של פרי התמר

פרי התמר הוא בית גלעין שחלקיו הנאכלים הם האקסו-קארפ והמזו-קארפ. הגרעין הקשה (האנדו-קארפ) מכיל בתוכו את הזרע. פרי התמר בעל צורה סגלגלה עד מאורכת באורך 3-7 ס"מ וקוטר 2-3 ס"מ. בזמן ההבשלה צבעו אדום בהיר, צהוב או חום בהתאם לזן. תמרים עשירים במרכיבים פעילים רבים. הם מכילים כמויות גדולות של פחמימות כפרוקטוז (סוכר פירות) וגלוקוז (סוכר ענבים) בצורת דקסטרוז המהווים מקור אנרגייה זמין באופן מיידי לגוף האדם. בעולם המערבי בדרך כלל אספקת אנרגייה אינה מהווה בעייה אך בארצות נחשלות יש לתמרים תפקיד חשוב כמקור אנרגייה (314 קילוקלוריות ל – 100 בשר פרי). תכונה זו מסבירה היטב את דברי רב חנא בגדתאה: "תמרי משחנן, משבען וכו'". האנרגייה הרבה הזמינה באופן מיידי מעניקה לאוכל תחושה של חום ושובע. תמרים עשירים בחומרי הזנה (מינרלים) חיוניים כמו: סידן, מגנזיום, ברזל, אבץ, אשלגן, גופרית, סלניום ומנגן. הם מכילים תרכובות נוגדות חימצון ובעיקר קרטנואידים ופנולים.

תמרים מכילים כמויות גדולות של סיבים תזונתיים דבר המסייע למנוע עצירות. ברפואה העממית נחשבים תמרים (כמו גם פירות יבשים אחרים כמו תאנים, צימוקים ומשמשים) כתרופה לעצירות. הם מכילים 8 גרם סיבים לכל 100 גרם כאשר עיקר הסיבים הם מקבוצת הסיבים הלא מסיסים. 
 

        
תמונה 1.  תמר - זן חלוואי           צילמה: יעל  י.    תמונה 2.  תמר - זן מג'הול         צילמה: יעל י.

 
 

מקורות עיקריים:

ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התמר. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'ענף התמרים בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית', עלון הנוטע שנה ס"ד, אפריל 2010, עמ' 37


 


(1) פירוש: וְעוד מביאים מה שאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה [מבגדד]: תַּמְרֵי [תמרים] יש בהן כמה מעלות, שהן: מְשַׁחֲנָן [מחממות], מַשְׂבְּעָן [משביעות], מְשַׁלְשְׁלָן [משלשלות], מְאַשְׁרָן וְלָא מְפַנְקָן [מחזקות ואינן מפנקות]. אָמַר רַב: אָכַל תְּמָרִים אַל יוֹרֶה הלכה, משום שהתמרים יש בהן כדי לשכר. מֵיתִיבֵי [מקשים] על כך: תְּמָרִים, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית יָפוֹת לאוכל אותן, בְּמִנְחָה רָעוֹת לאוכל אותן, בַּצָהֳרַיִם אֵין כְּמוֹתָן לטוב, וּמְבַטְּלוֹת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מַחֲשָׁבָה רָעָה (דאגה), וְחוֹלִי מֵעַיִם, ומחלת התַּחְתּוֹנִיּוֹת (טחורים). הרי שתמרים בדרך כלל טובים הם! ומשיבים: זו איננה סתירה, מִי אָמְרִינַן דְּלָא מַעֲלוּ [האם אמרנו שאינן מעולות]? עַלּוּיֵי מַעֲלוּ, וּלְפִי שַׁעְתָּא טָרְדָּא [מעולות הן, ולפי שעה גורמות הן טירדה ושכרות]. מִידֵי דַּהֲוָה אַחַמְרָא [כשם שהוא הדבר לגבי יין]. שאָמַר מָר [החכם]: הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן אַל יוֹרֶה, למרות שהוא משקה טוב. וְאִיבָּעֵית אֵימָא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה], הָא [זה] כשאוכל אותן מִקַּמֵּי נַהֲמָא [לפני הלחם], יכולות הן להזיק והן משכרות. הָא [זה] כשאוכל אותן לְבָתַר נַהֲמָא [אחרי הלחם], ואז מעולות הן. שאָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם (אומנתי): תַּמְרֵי מִקַּמֵּי נַהֲמָא [התמרים שאוכלים לפני הלחם] הן כִּי נַרְגָּא לְדִיקּוּלָא [כמו גרזן לדקל], כלומר, מזיקות ביותר. אבל האוכלם בָּתַר נַהֲמָא [אחרי הלחם] הרי הן כִּי עַבְרָא לְדַשָּׁא [כמו בריח לדלת] שמחזקות ומועילות.
(2) פירוש: תָּנֵי [שנה] ר' חִיָּיא: מַאי דִּכְתִיב [שנאמר]: "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ" יוֹדֵע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל גְּזֵירוֹת אכזריות אדום לְפִיכָךְ הֶגְלָה אוֹתָם לְבָבֶל שאנשיה פחות אכזריים ... עוּלָּא אָמַר: שגלו ישראל לבבל כְּדֵי שֶׁיּאכְלוּ תְּמָרִים הגדלים הרבה בבבל וניתן להשיגם בקלות ובזול וְיַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. אגב כך מסופר: עוּלָּא אִיקְלַע לְפוּמְבַּדִיתָּא קְרִיבוּ לֵיהּ טִירִינָא דְּתַמְרֵי [עולא הזדמן לפומבדיתא הביאו לו סל תמרים] אָמַר לְהוּ [להם] למארחיו: כַּמָּה כִּי הָנֵי בְּזוּזָא [כמה כאלה בדינר]? אֲמַרוּ לֵיהּ [לו]: תְּלָת בְּזוּזָא [שלושה כאלה בדינר] אָמַר: מְלֹא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי לֹא עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [מלוא הכד דבש בזוז אחד והבבלים אינם עוסקים בתורה] כראוי להם, והרי אין להם צורך לטרוח הרבה במזונותיהם, והיה עליהם לעסוק יותר בתורה. בְּלֵילְיָא צִעֲרוּהוּ [בלילה ציערו אותו התמרים] שאכילת תמרים הרבה גורמת לבעיות עיכול והצטער בשלהם כל הלילה. אָמַר על כך: מְלֹא צַנָּא סַמָא דְּמוֹתָא בְּזוּזָא בְּבָבֶל [מלא הכד סם המות עולה רק זוז בבבל] ולמרות שניזונים מסם מוות זה, בכל זאת בַבְלָאֵי עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [הבבלים עוסקים בתורה].



  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר