טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין – קנה
"אמר רבי יונתן: מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא? טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע; אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות עמד הקנה במקומו אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר כארזים, מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שרשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים" (תענית, כ ע"א).
שם עברי: קנה מצוי שם באנגלית: Common Reed שם מדעי: Phragmites australis
נושא מרכזי: מאפייני הקנה בספרות חז"ל
לריכוז נושאים על הקנה המצוי הקש\י כאן.
תקציר: הקנה נזכר במקורות פעמים רבות בצירוף לתיאורים של מאפייני הצמח. בזכות תיאורים אלה יש לקנה מסורת זיהוי רצופה וברורה עם הצמח הנקרא גם בימינו בשם זה. בהגדרות הבוטניות קיימת אבחנה בין המין קנה מצוי לבין העבקנה אך קרוב לוודאי שהקדמונים העניקו לשני המינים שם משותף.
מדברי רבי יונתן בסוגייתנו למדים שהקנה הוא צמח מים, בעל יכולת התחדשות טובה. לאחר קציצת הגבעולים עולים במקומם חדשים מקנה השורש. לקנה המצוי ולעבקנה שורשים רבים המסתעפים לכל אורך קנה השורש ולכן לא ניתן לעקור אותם בשלמותם. גבעולי צמחים אלו גמישים ומתכופפים בשעת סערה. גבעולי קנים צפופים המתפתחים בשולי גופי מים או שדות מהווים מכשול בלתי עביר לאדם ובהמה. קנה השורש של הקנה המצוי מתפשט למרחק של כמה מטרים לאורך קו ישר וכך נוצרת מחיצה ברורה. 'מחיצת הקנים' הנזכרת במשנה מתייחסת כנראה לתצורת גידול זו (בבא בתרא, פ"ד מ"ח).
לקנה המצוי שאורכו מגיע עד 5 מ' ולעבקנה שאורכו עד 8 מ' היה תפקיד בהכנת המשואות יחד עם עצי הארז, כנראה בזכות אורכם(ראש השנה, פ"ב מ"ג). קבוצת מקורות בספרות חז"ל מעידה על המבנה החלול של גבעול הקנה וחלוקתו לפרקים (המפרקים עצמם מלאים בחומר ספוגי הנקרא בלשון חז"ל "ככי"). המבנה החלול של הקנה אפשר ליצור חלילים וכלי אחסון לחומרים הנשמרים בכמות קטנה בגלל יוקרם כמו תבלינים, חומרי רפואה ותמרוקים. הקנים שימשו ומשמשים עד ימינו לקליעה של חפצים שונים כמו למשל מחצלות, וכוורות. מהקנים גם הכינו חפצים קטנים ועדינים, כגון קולמוסים וסכינים.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מחיי השפה העברית השקיעו מאמץ רב על מנת לטוות מחדש חוטים שנפרמו בגלות ולהטמיע בשפה המתחדשת מילים ושמות שמקורם בעברית המקראית וספרות חז"ל. מלאכה זו הייתה מורכבת מאד ובמיוחד ביחס לשמות צמחים ובעלי חיים שלא היו מוכרים בארצות אליהן הגיעו היהודים. שפר מזלם של מינים שלגביהם הייתה מסורת זיהוי רצופה ו/או מינים שמתוארים במקורות בפרוטרוט. אין ספק שהתמר בעברית הוא התמר המקראי, הגמל הוא הגמל ועוד רבים. מאידך גיסא, למשל, זהותם של התדהר ועץ השמן מסופקת מאד (על עץ השמן ראו כאן).
הקנה מהווה דוגמה למין שזיהויו וודאי בגלל מסורת רצופה, הופעתו במשמעות זהה בשפות אחרות ומעל הכל תאורי מאפיינים רבים של הצמח במקורות. בהגדרות הבוטניות קיימת אבחנה בין המין קנה מצוי והעבקנה אך קרוב לוודאי שהקדמונים העניקו לשני המינים שם משותף. להלן השם קנה יתייחס לשם המופיע במקורות ואילו השם קנה מצוי יתייחס למין הבוטני הנקרא בשם זה ובו נכלול גם את העבקנה.
מדברי רבי יונתן בסוגייתנו אנו לומדים שהקנה הוא צמח מים, בעל יכולת התחדשות טובה. לאחר קציצת הגבעולים עולים במקומם חדשים מקנה השורש. לקנה המצוי ולעבקנה שורשים רבים המסתעפים לכל אורך קנה השורש ולכן לא ניתן לעקור אותם בשלמותם. גבעולי צמחים אלו גמישים ומתכופפים בשעת סערה. לדוגמה, ניתן לראות היטב את תופעה זו בחוף המזרחי של הכנרת החל משעות הצהריים כאשר מתחילה הבריזה (רוח חזקה המגיעה ממערב).
גבעולי קנים צפופים המתפתחים בשולי גופי מים או שדות מהווים מכשול בלתי עביר לאדם ובהמה. אומרת המשנה (בבא בתרא, פ"ד מ"ח): "המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצורכה ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע וכו'". מפרש הרמב"ם: אבנים שהן לצרכה, הן התומכות את הגדרות. וקנים שהן לצרכו, שסומכין בהן עריסי הדליות. ומחיצת הקנים, המקום שנטוע בו קנים בלבד". הרמב"ם מבחין בין קנים שנקצצו ומשמשים כסמוכות להדליית גפנים לבין קנים בעודם מחוברים לקרקע. רע"ב מתאר את מבנה חיצת הקנים כגבעולים רבים העולים מקנה שורש ("קלח אחד") משותף: "ואת מחיצת הקנים - קנים הרבה גדלים בקלח אחד, כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה". קנה השורש של הקנה המצוי מתפשט למרחק של כמה מטרים לאורך קו ישר וכך נוצרת מחיצה ברורה (ראו עוד במאמר "מרובין כחושים של קנה").
לקנה המצוי שאורכו מגיע עד 5 מ' והעבקנה שאורכו עד 8 מ' היה תפקיד בהכנת המשואות: "כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה וכו'" (ראש השנה, פ"ב מ"ג). ניתן להניח שהקנים ועצי השמן נבחרו למטרה זו יחד עם עצי הארז בגלל אורכם. הקנים שימשו ומשמשים עד ימינו לקליעה של חפצים שונים כמו למשל מחצלות: "... מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה וכו'". הקנים גם שימשו כחומר גלם לקליעת כוורות: "....כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש הרי אלו טהורין וכו'" (כלים, פט"ו מ"א). על השימוש בקנים ראו עוד במאמר "שדה גפנים ושדה קנים".
לקנים היה שימוש גם לצורך הכנת חפצים קטנים ועדינים. במשנה (שבת, פ"ח מ"ה) הדנה בשיעורים המינימליים שחייבים על הוצאתם אנו מוצאים : "... קנה כדי לעשות קולמוס ואם היה עב או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה וכו'". מפרש הרמב"ם: "עבה, שגוף הקנה עבה ואינו ראוי לכתיבה". כלי נוסף שהכינו מקנה הוא סכין שחיטה: "השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה וכו'" (חולין, פ"א מ"ב) ("וכגון שבדק קרומית של קנה"). מהמשנה במסכת פרה (פ"ו מ"ד) ניתן להסיק שעלי הקנים ארוכים וניתן להשתמש בהם להסטת זרם מים לצורך מילוי חבית: "נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוז כשרים וכו'". מפרש ה"תפארת ישראל": "כדי שיעברו המים לחבית. וכגון שהיה זרם המעין יורד מההר ונתן חד מהנך נגד הקלוח, כדי שירד הקלוח עליהן כתוך מרזב לתוך חבית שרוצה למלאותו לקדש המים שבתוכה פסולים. המים שירדו על הנך לתוך החבית נפסלו מלקדשן, מדירדו על דבר המקבל טומאה" ... עלי קנים ואגוז. שאינן ראויין לאכילה" (ראו עוד במאמר "עלי קנים ועלי אגוזים כשירה").
קבוצת מקורות בספרות חז"ל מעידה על המבנה החלול של גבעול הקנה וחלוקתו לפרקים (המפרקים עצמם מלאים בחומר ספוגי הנקרא בלשון חז"ל "ככי"). לדוגמה: "אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר... ולא היה מכה באבוב של נחשת, אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב" (ערכין, י ע"א). מפרשת הגמרא "פתח בחליל ומסיים באבוב? א"ר פפא: היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרי ליה חליל? דחלי קליה" (שם, י ע"ב). על מבנה החליל נוכל ללמוד מהמשך דברי הגמרא: "ת"ר: אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה. צוה המלך וציפוהו זהב, ולא היה קולו ערב. נטלו את צפויו, והיה קולו ערב כמות שהיה" (ראו עוד במאמר "אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב").
"... שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל הככיי" (כלים, פי"ז מי"ז). גם ממשנה זו אנו לומדים על המבנה החלול של הקנה שאפשר להכין ממנו כלי איחסון לחומרים הנשמרים בכמות קטנה בגלל יוקרם כמו תבלינים, חומרי רפואה, תמרוקים או נוזלים. מפרש שם רע"ב: "קנה שחתכו לקבלה - לתת בו כחול וכיוצא בו. הככי - המוח הלבן שבתוך הקנה. וקודם לכן אין לקנה טומאה ואפילו מדברי סופרים". במשנה בכלים פי"ז מט"ז): "קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות, והאסל שיש בו בית קבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קבול מים, ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין וכו'". מפרש הרמב"ם: "המרמים את בני אדם עושין קנה המאזנים חלול ומתכת בתוך אותו החלל כדי שיכבד אותו הצד של המאזנים ולוקח בצד הקל ונותן הצד שיש בו המתכת ... וקנה של עני, עושה אותו חלול ונותן בתוכו מים ששותה ממנו ומראה לבני אדם שהוא מתענה כדי שירחמו עליו. וכן עושין בקצה המקל בית קבול מרגלית כדי להעלימה מן המכס וכיוצא בו".
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 288-290).
אתר הרפואה העממית והפולקלור של נסים קריספיל. ראה כאן.
לעיון נוסף:
קנה מצוי מתוך אתר "צמח השדה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
