|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לא שנו אלא שאמר מן השעורים, אבל אמר מן העדשים לא מייתי ולא כלום – עדשה תרבותית
"אמר חזקיה: לא שנו אלא שאמר מן השעורים, אבל אמר מן העדשים - לא מייתי ולא כלום. מכדי חזקיה כמאן מוקים לה למתני'? כבית שמאי, והא עדשים לגבי מנחה כגרוגרות לגבי נזיר דמו, וקאמרי בית שמאי הוי נזיר! הדר ביה חזקיה" (נזיר, ט ע"ב).
פירוש: ואָמַר חִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ שצריך להביא מנחה מן החיטים אֶלָּא בזמן שֶׁאָמַר "הרי עלי מנחה מִן הַשְּׂעוֹרִים", אֲבָל אם אָמַר שהוא מתנדב מנחה מִן הָעֲדָשִׁים לָא מַיְיתֵי [אינו מביא] וְלֹא כְּלוּם, כי במקדש היתה גם מנחת שעורים (מנחת העומר, מנחת סוטה) ולכן אם אמר "מן השעורים" יש מקום לומר שהתכוון למנחת נדבה כתיקונה, אלא שטעה וחשב שאף מנחת נדבה תוכל להיות מן השעורים. אבל האומר "מן העדשים" הרי הכל יודעים שאין מנחה מן העדשים, ודבריו מוכיחים שאינו מתכוון כלל להביא מנחה. ושואלים: מִכְּדִי [הרי] חִזְקִיָּה כְּמַאן מוֹקִים לָהּ לְמַתְנִיתִין [כשיטת מי מעמיד, מפרש, את דעת חכמים במשנתנו במנחות] כְּדעת בֵּית שַׁמַּאי, וְהָא [והרי] עֲדָשִׁים לְגַבֵּי מִנְחָה, כִּגְרוֹגָרוֹת לְגַבֵּי נָזִיר דָּמוּ [הן נחשבות], שאף כאן הכל יודעים שאין נזירות מן התאנים, ובכל זאת קָאָמְרִי [אומרים] בֵּית שַׁמַּאי כי הָוֵי [הריהו] נָזִיר! ואם כן מדוע האומר "הרי עלי מנחה מן העדשים" לא יחשב כנודר מנחה? ומשיבים: הֲדַר בֵּיהּ [חזר בו] חִזְקִיָּה מדבריו, וסבור שאין משנה זו במנחות כבית שמאי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
|
 |
 |
|
| עדשה תרבותית - שיח בפריחה | עדשה תרבותית - גרגירים |
הרחבה
העדשים במקורות
במקרא מופיע השם עדשה רק בצורת הרבים שלה. יעקב קונה את בכורתו של עשו בנזיד עדשים אדום: "וַיאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדם הָאָדם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם ... וְיַעֲקב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכרָה (בראשית, כ"ה ל', ל"ד). דוד ואנשיו קבלו עדשים כצידה לדרך מברזילי הגלעדי וחבריו: "מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂערִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי" (שמואל ב', י"ז כ"ח). מזונו של יחזקאל כאשר שכב על צידו כלל גם עדשים: "וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂערִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תּאכְלֶנּו" (יחזקאל, ד' ט').
בספרות חז"ל אנו מוצאים איזכורים רבים של העדשים גם בלשון יחיד וגם בלשון נקבה: "גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת, כִּגְרִיס הַקִּלְקִי מְרֻבָּע. מְקוֹם הַגְּרִיס, תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת. מְקוֹם עֲדָשָׁה, אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. נִמְצְאוּ שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת" (נגעים, פ"ו מ"א). העדשה מהווה מדד לגודל במשנה נוספת: "כל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת, מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה... אֲבָל לא בְכַחֲצִי עֲדָשָׁה הַסָּמוּךְ לָראשׁ וכו'" (נגעים, פ"ח מ"ה). קראו במאמר "עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה" הסבר מדוע עוקרים עדשים מהקרקע ואין קוצרים אותם כחיטה ושעורה?
ביולוגיה
העדשה התרבותית שייכת לסוג עדשה (Lens) סוג קטן יחסית של קטניות המוגבל בטבע לאגן הים התיכון ודרום מערב אסיה. בנוסף למין התרבותי מוכרים היום בסוג עוד 6 מיני בר שכולם חד שנתיים בני חלוף. מחקרים רבים מצביעים על העדשה המזרחית (L. orientalis) כאב המוצא של המין התרבותי. הדמיון בין המינים הוא מורפולוגי (המראה החיצוני), ציטוגנטי (מבנה הכרומוזומים) והמבנה המולקולרי. העדשה המזרחית שהיא מין הנפוץ במזרח הקרוב נראית כמו עדשה תרבותית מינאטורית אך נושאת תרמילים שמתפוצצים ונפתחים מייד לאחר ההבשלה. ברוב איזורי התפוצה שלה העדשה המזרחית איננה בולטת בנוף או אפילו נדירה. היא יוצרת בדרך כלל אוכלוסיות מפוזרות קטנות. בחרמון ובכמה אתרים דומים היא נפוצה למדי בגבהים של 1200-1600 מ'.
בשורות להלן נדגים בעזרת העדשה הביטים של נושא כללי המעסיק חוקרים רבים בתחומים מגוונים והוא האופן בו ניתן לקבוע מהו אב המוצא של מין ומהם ההבדלים בין אב המוצא והמין המתורבת? נראה שהתכונות הנדרשות מצמחי בר מנוגדות לאינטרס של צמחי תרבות. המאפיינים להלן נכונים גם לגידולים נוספים באיזורנו כמו החיטה והשעורה.
בדיקות ציטוגנטיות הראו שמספר הכרומוזומים בעדשה המזרחית הנפוצה במזרח הקרוב איננו קבוע. בדרך כלל קיים מספר כרומוזומים סטנדרטי ובנוסף עוד 5-6 טיפוסים כרומוזומליים השונים מהטיפוס הסטנדרטי ב- 1-2 צירופים שונים של כרומוזומים (בדרך כלל התקות כרומוזומליות). בניגוד לכך המין המתורבת אחיד מבחינה כרומוזומלית וזהה לטיפוס הסטנדרטי של העדשה המזרחית. הכלאות בין הטיפוס הסטנדרטי של העדשה המזרחית והעדשה המתורבתת פוריות לחלוטין. הכלאות בין הטיפוסים האחרים של העדשה המזרחית והעדשה התרבותית בדרך כלל אינן תקינות והן עקרות באופן חלקי. הכלאות בין המינים האחרים והעדשה התרבותית אפשריים אף פחות. בדיקות מולקולריות הראו קרבה רבה בין העדשה המזרחית והעדשה התרבותית בהשוואה למינים האחרים של העדשה.
תוצאות אלו מצביעות על כך שמוצא העדשה התרבותית הוא מהעדשה המזרחית. העובדה שבניגוד להטרוגניות במבנה הכרומוזומלי של העדשה המזרחית העדשה התרבותית אחידה רומזת על כך שתירבות העדשים התבצע פעם אחת או לפחות מעט פעמים. לאור ממצאים אלו הוצע לקרוא לעדשה המזרחית כשם התרבותית ולהוסיף את שם תת המין L. culinaris subsp. Orientalis.
העדשה תורבתה בסמוך לתחילת תרבות החטה והשעורה במזרח הקרוב. נראה שגידולים אלו היו מייסדי החקלאות של העולם העתיק הניאוליטי. העדשים נוצלו לפני התבססות של הכפרים החקלאיים דבר שניתן להסיק מתוך כך שנמצאו גרגירים מפוחמים של עדשים עם גרגירי חיטת ושעורת הבר ביישובים קדומים לכפרים החקלאיים. כגידולי זרעים אחרים גם העדשים הטבעיות שונים מהזנים התרבותיים בכמה תכונות חשובות:
א. ביולוגית ההפצה. במין הבר התרמילים מתבקעים ולאחר ההבשלה מתבצע פיזור זרעים. תכונת פיזור הזרעים חיונית למיני הבר אך פוגעת באפשרות ניצול הצמח על ידי האדם. בעקבות מוטציה אחת שפגעה בתכונת ההתבקעות החלה ברירה לא מכוונת לכיוונו של זן שאינו מתבקע. הדבר התבצע בעקבות כך שבעת האיסוף נאספו תמיד יותר זרעים של פרטים שלא התבקעו, משום שזרעי הזן המתבקע נשרו כבר קודם לכן לקרקע.
ב. גודל הגרגירים. כמו בקטניות אחרות הביות הביא לגידול הדרגתי בגודל הזרעים. מוסכם לחלק את זני העדשים לשתי קבוצות מדורגות לפי גודל הגרעינים: א. עדשים בעלי גרעין קטן בעלי זרעים בקוטר 3-6 מ"מ. (תת מין microsperma) ב. עדשים בעלי גרעין גדול בעלי תרמילים גדולים יותר וזרעים בקוטר 6-9 מ"מ (תת מין macrosprema). מתייחסים לתת המין macrosperma כמתקדם יותר. ניתן למצוא אותם מאוחר יותר ברצפים ארכיאולוגיים (רק באלף הראשון לפני הספירה).
ג. אחוזי נביטה. במינים המתורבתים ובכללם העדשים הנביטה של הזרעים היא באחוזים גבוהים מאד וזאת בניגוד לזן הבר. בצמחי בר פיזור נביטה חיוני על מנת למנוע הכחדת המין בעקבות נביטה שלאחריה חלה הפסקה לא צפוייה בירידת גשם. בצמחי תרבות כמובן אחוזי נביטה גבוהים הכרחיים להצלחת זריעת השדה. במהלך תירבות העדשים עלו אחוזי הנביטה עד לשיעורם בעדשה התרבותית בת זמננו.
לעדשה התרבותית 1-4 גבעולים. העלה מורכב מנוצה (עלה מורכב במילון המונחים) בעל 4-7 זוגות עלעלים ומסתיים בקנוקנת (ראה מילון מונחים). הפרחים קטנים ונישאים על עוקץ ארוך יחסית (2-4 ס"מ) בקבוצות של 1-3. צבע הפרחים לבן, לילך או ורוד ארגמני. הפרי תרמיל קטן בעל צורה מעויינת ומכיל זרע אחד עד שניים. בזני התרבות התרמיל איננו נפתח בדרך כלל עד להבשלה מוחלטת.
העדשה התרבותית מגלה מגוון רחב של שונות מורפולוגית גם בחלקים הוגטטיביים (גבעולים ועלים) והן הרבייתיים. כגידולי גרעינים חד שנתיים רבים אחרים, העדשה מתרבה בעיקר בהפרייה עצמית. כתוצאה מכך התפתחו שושלות אמיתיות וקבוצות של זנים מקומיים רבים. כל הזנים התרבותיים הם דיפלואידיים (2n=14) ומכליאים זה עם זה.
קיימים זנים בעלי גוונים שונים מצהוב לאדום-תפוז עד ירוק, חום ושחור. עדשים בצבעים אדום ולבן הם דקורטיביים ומתקבלים על ידי הסרת הקליפה מזרעים בעלי גוונים אחרים. מגדלים היום עדשים מהחוף האטלנטי של ספרד ומרוקו במערב עד להודו במזרח. בחקלאות הים תיכונית היא מלווה אופיינית לחטה והשעורה. בהשוואה לדגנייים היבול נמוך ליחידת שטח אך העדשים בולטים כאחת מהקטניות המזינות והטעימות ביותר. תכולת החלבון היא כ – 25% ולכן העדשים מהווים תחליף חשוב לבשר בחברות חקלאיות. כמויות גדולות של עדשים מיוצרים ונצרכים בהודו, פקסיטן, אתיופיה, המזרח הקרוב, המדינות הגובלות בים התיכון וצפונה. הצמח מותאם לאיזורים חמים ויובשניים יחסית. הזריעה היא לקראת סוף החורף (באקלים ים תיכוני) וזמן הגידול נע בין 70-105 יום.
(1) קיימת כנראה הסכמה לגבי העובדה שמדובר בכלי עגול אם כי ייתכן ואין הסכמה באיזה כלי מדובר: "ים טלפחא - היינו עדשים דסוף מסכת ע"ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א"ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש"י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע"פ התוספת' ומצריך ניגוב לגת (ור"ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי' בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וכו'"..
רשימת מקורות:
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 101).
Zohary, D. & Hopf, M. 1993. Domestication of plants in the old World - The origin and spread of cultivated plants in West Asia, Europe, and the Nile Valley. Clarendon Press, Oxford. (pp. 94-101).
לעיון נוסף:
ארגון חקלאי
לא הייתה מהפכה חקלאית, מאת: רן שפירא, הארץ, 20 ביוני 2006
בפורטל הדף היומי: "מה עדשה זו אין לה פה"; "ולא ידע כעדשה אי מטמא אי לא מטמא"
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.