סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא, קדחו ביה זרדתא – עוזרר קוצני  

 

"רב ביבי בר אביי קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא, קדחו ביה זרדתא. כי קא מיסתלק אמר להו: הבו לי שבחאי. אמר רב פפאי: משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מולייתא? אפילו רב פפא לא אמר אלא דאית ליה פסידא, הכא מאי פסידא אית לך" (בבא מציעא, קט ע"א).

פירוש: פירוש: מסופר: רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי קַבֵּיל אַרְעָא וְאַהֲדַר לֵיהּ מְשׁוּנִיתָא, קָדְחוּ בֵּיהּ זְרַדָתָא [קיבל קרקע והקיפה מסביב בגדר אדמה, ובינתיים צמחו בה עצים]. כִּי קָא מִיסְתַּלֵּק [כאשר הסתלק] מן השדה אָמַר לְהוּ [להם]: הֲבוּ [תנו] לִי שְׁבָחַאי [את שבחי] עבור העצים שגדלו. אָמַר רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאָתִיתוּ מִמּוּלָאֵי [שבאתם מאנשים קצוצים] אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיתָא [אומרים אתם דברים קצוצים]?! כי משפחת אביי התייחסה לבית עלי שהיו מתים בקיצור ימים. והסביר לו: אֲפִילּוּ רַב פַּפָּא לֹא אָמַר שמגיע לו עבור שבח הדקלים אֶלָּא דְּאִית לֵיהּ פְּסֵידָא [כשיש לו הפסד], שהרי צמחו הדקלים בתוך השדה ומיעטו ממנו, ואולם הָכָא מַאי פְּסֵידָא אִית [כאן מה הפסד יש] לְךָ, שהרי גדלו העצים במקום שאין זורעים בו, וכיון שלא הפסדת דבר אין ראוי לך לקבל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: עוזרר קוצני     שם באנגלית: Spiny Hawthorn     שם מדעי: Crataegus azarolus var. aronia     
שם נרדף במקורות: עוזרדין, עוזרדין, טולשי, זרדתא      

שמות בשפות אחרות: ערבית - זערור


נושא מרכזי: : לזיהוי הזרדתא


בנסיון לזהות את ה"זרדתא" נוכל לקבל מעט רמזים מספרות חז"ל. מסוגייתנו ניתן להסיק שהזרדתא הם עצי בר שהרי מסופר שהם גדלו מאליהם. המפרשים הבינו, כנראה בהשפעתה של המשנה בדמאי המונה את ה"עוזרדין" כ"קלין שבדמאי", ש"זרדתא" הוא עץ בר כדוגמת עוזרר המניב פירות בעלי ערך כלכלי נמוך. רוב המפרשים נוקטים בגישה זו בהסבריהם לאיזכורים השונים של ה"זרדתא" ועליה ארחיב בהמשך. ראיה נוספת לערך הנמוך של פירות הזרדתא אנו מוצאים בסוגיה בכתובות (עט ע"א): "גמרא. פשיטא, ארעא ובתי ארעא, בתי ודיקלי בתי, דיקלי ואילני דיקלי, אילני וגופני אילני; אבא זרדתא, ופירא דכוורי אמרי לה: פירא, ואמרי לה: קרנא. כללא דמילתא: גזעו מחליף פירא, אין גזעו מחליף קרנא"(1).  מפרש רש"י: "זרדתא - אילנות של עוזרדין ולא היו פריין חשוב להן וקוצצין אותן לעצים". רש"י מזהה בין זרדתא ועוזרדין שעליהם נאמר במשנה (דמאי, פ"א מ"א): "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה וכו'". אם נלך בדרכו של הר"ש הרי שזרדתא נקרא בלשון המשנה (שביעית, פ"ז מ"ה) "זרדים" ש"לולביהם" נאכלו: "לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור וכו'". מפרש הר"ש: "לולבי זרדים - אילן ששמו כך ושדים מצויים תחתיו". ה"לולבים" הם קצוות הענפים הרכים שנאכלו לאחר "המתקה" (ראו עוד במאמר "רבי אלעזר אומר: אפילו עלין ולולבין במשמע"). כך פירשו גם הרא"ש ורע"ב.

המפרשים מצאו קשר בין הסוגייה בקידושין (עג ע"ס) ובין הסוגיה בפסחים (קיא ע"ב) המתארת את העץ "זרדתא" כמשכן לשדים. בקידושין למדנו: "... שייף משחא ומלא כוחלא, רמי חומרי, תלי פיתקא, ותלי קמיעא אין בו משום אסופי; תלי בדיקלי, אי מטיא ליה חיה יש בו משום אסופי, אם לאו אין בו משום אסופי; זרדתא סמיכא למתא יש בו משום אסופי, ואם לאו אין בו משום אסופי; בי כנישתא סמיכתא למתא ושכיחי ביה רבים אין בו משום אסופי, ואם לאו יש בו משום אסופי"(2). בפסחים נאמר:  "חמשה טולי הוי; טולא דדיקלא יחידא, טולא דכנדא, טולא דפרחא, טולא דזרדתא איכא דאמרי: אף טולא דארבא, וטולא דערבתא ... בי פרחי רוחי, דבי זרדתא שידא, דבי איגרי רישפי. למאי נפקא מינה? לקמיעא ... פרחא דבי זרדתא שידי. הא זרדתא דסמיכה למתא לא פחתא משיתין שידי וכו'"(3). העובדה שתינוק הונח מתחת לזרדתא מוכיחה שהוא איננו ילד רצוי לאמו. בלשון רש"י: "זרדתא דסמיכא למתא - אי תלי באילן ששמו זרדתא שלרי"ר בלע"ז אי סמיכא למתא אף על גב דלא מטיא ליה חיה יש בו משום אסופי דאמר בערבי פסחים (פסחים דף קיא:) זרדתא דסמיכא למתא לא פחיתא משתין שידי". ניתן להוסיף שהעובדה שמדובר בעץ בעל חשיבות מועטה מסבירה מדוע בני אדם אינם מרבים לבקר בסביבתו וכך הוא הופך ל"משכן לשדים". 
 

זרדתא – צמח סרק

בניגוד לגישה המזהה "זרדתא" עם מין ספציפי יש הסבורים שמדובר במונח כללי. הרמב"ם סבר ש"זרדים" אינם שם של עץ: "שזרדים הם הענפים שכמותם נזמרים מן הכרם, פעמים כובשין אותן הלולבין כשהן ירוקין ונאכלין". ח. י. קאהוט המסתמך על פירוש המובא בשיטה מקובצת (כתובות, עט ע"א) סבר ש"זרדתא" היא מילה פרסית שמשמעותה אילן סרק. הוא מוסיף שעל פי אמונת הפרסים אילנות סרק מאכלסים שדים. השיטה מקובצת גורס "כללא דמלתא גזעו מחליף קרנא אין גזעו מחליף פירא. וה"ג ר"ח ז"ל ופירש אבא זרדתא ערבי נחל זקנים וגזעם מחליף הן, ופירא דכוורי נמי כמי שגזען מחליף הן שפרין ורבין וכו'". על פי דבריו הר"ח מזהה זרדתא עם ערבי נחל אולי כתוצאה מכך שגרס שעצים שגזעם מחליף הם קרן. עצי ערבה מתחדשים במהירות לאחר שנקצצים בניגוד לעוזרר או החוזרר המתחדשים בקצב איטי. גם הר"ן בחידושיו מפרש שאין מדובר בעצי פרי אך גורס כגירסה שלפנינו: "אבא זרדתא. פירוש ערבי נחל וקנים וגזען מחליף וכן נמי פירא דשורי, אמרינן ליה פירא, כלומר ויכול ליקח מהן במעות נכסי מלוג וכו'".

בר"ן אנו מוצאים שהשם "זרדתא" כולל קנים (תמונה 1) שגם הם אינם מניבים פירות אכילים. זיהוי זה מופיע כבר בתשובות הגאונים: "עוזרדין וכן פירושו בלשון ארמי קני דזרדתא ובלשון ישמעאלי קצב פארסי. הקנים הרכים הנוחים להשבר נקראין אלנבטי והן שאינן אוזרדין וכירק הן חשובין. והקשים מאד נקראין זרדתא ונקראין אזרדין וכעץ הן חשובין. ודע כי יש שונין אזרדין ויש ששונין זרדין וזה הוא הלשון המדוקדק" (תשובות הגאונים, הרכבי, כ"ז). "קצב פארסי" (קנה פרסי) הוא השם הערבי של הדגני עבקנה שכיח (תמונה 2) הדומה לקנה המצוי. "הקנים הרכים הנוחים להשבר נקראין אלנבטי" הם כנראה הקנים בעודם ירוקים. משמעות המילה אלנבטי (نباتي) בערבית של ימינו היא צמחוני וייתכן והיא מתארת גם את שלב התפתחות זה בצמח. הקנים (קנה מצוי ועבקנה שכיח) מתחדשים במהירות לאחר קציצתם ולכן הם ראויים להקרא "גזעו מחליף". זיהוי זה הולם היטב את המסופר בגמרא בבבא מציעא (קט ע"א): "רב ביבי בר אביי קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא, קדחו ביה זרדתא וכו'". הקנים אכן עשויים להתפתח תוך תקופה קצרה מאד בניגוד למשל לעצי העוזרר.
 

               
תמונה 2.  קנה מצוי   תמונה 3.  עבקנה שכיח - צולם בוואדי קלט

 

זרדתא - עץ פרי

רמז לכך ש"זרדתא" הוא מין ספציפי ניתן למצוא בגמרא בשבת (לח ע"א): "... מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו? אין, דאמר רב חמא בר חנינא: פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד, והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין, ואכלנו מהן הרבה". ייתכן וניתן ללמוד מתוך ההשוואה לביצים  מצומקות שהכוונה לעץ בעל פירות נאכלים. לדעת חלק מהמפרשים ה"זרדתא" או העוזרד הוא עץ בר  בסוג עוזרר בעל פרי דמוי תפוח קטן הניתן לאכילה אם כי בעל איכות ירודה. בארץ ניתן למצוא כמה מינים של הסוג עוזרר ובעיקר העוזרר הקוצני (C. azarolus var. aronia) או על פי שיטת מיון אחרת (Crataegus aronia) (תמונה 3) והעוזרר האדום (C. azarolus var. azarolus) (תמונה 4). לענ"ד כוונת המקורות בעיקר לתת המין (או המין) עוזרר קוצני, הנפוץ מאד בחורשים בארץ, שפירותיו צהובים בעת הבשלתם. לאחד ממופעיו (pontica) פירות גדולים יותר בקוטר 1.2-1.5 ס"מ בצבע לבנבן והוא נמכר בשווקים על ידי הערבים. במאמר "השיתין, והרימין, והעוזרדין" הרחבתי בסקירת השיטות השונות בזיהוי העזרד ובשורות הבאות אתרכז בפירושים שנאמרו בהקשר לשם הארמי "זרדתא".

הלעזים הכתובים ברש"י, בסוגיות השונות, בפירוש זרדתא דומים, אם כי לא זהים, אולי כתוצאה משיבושי העתקה או בגלל הדמיון בין המינים. בקידושין (עג ע"ב): "זרדתא דסמיכא למתא - אי תלי באילן ששמו זרדתא שלרי"ר בלע"ז וכו'". לדעת ד"ר מ. קטן(4) יש לגרוס שורביי"ר (sorbier) כלומר המין בן חוזרר הציפורים (Sorbus aucuparia) (תמונה 5). בבבא מציעא (קט ע"א): "קדחי ביה זרדתא - בההיא משוניתא, צמחו בה אילנות של עוזרדין, קורמיי"ר (cormier) בלעז". בשם זה נקרא בצרפתית המין בן חוזרר תרבותי (Sorbus domestica) (תמונה 6). בסוגיה בפסחים (שם) נכתב: "זרדתא - שונדכיי"ר". לדעת ד"ר מ. קטן יש לגרוס "שורביי"ר".

הערוך (ערך "זרדתא") תירגם את שם זה ל"ייזבא". לדעת ח. י. קאהוט (הערוך השלם, ערך "זרדתא") כוונת הערוך לשיזף התרבותי (תמונות 7-8) הנקרא באיטלקית zizziba ובגרמנית Brustbeerbaum. כתב רבי יהוסף שוורץ ב"תבואות הארץ" (ח"ב הערה 28) בערך "אטד" שאותו זיהה כשיזף: "הפרי עגול וקטן מאד, ומהם יגיעו לגודל הלוזים ועינו אדום כהה והוא מכלכל מיץ מתוק וגרעין קשה ונאכל חי. ובלשון אשכנז נקרא הפרי Brustbeer והעץBrustbeerbaum וברומית Zizyphus lotus . ז. עמר(5) סבור שבפירושי הגאונים (ובעקבותם פרשני ימי הביניים כדוגמת הערוך ורש"י) הוחלף העוזרר בחוזרר או בן החוזרר (ולכן הוא כונה לעיתים בשם "גבירא") או בשיזף. מקור ההחלפה הוא בדמיון בגודל וצורת הפירות של עצים אלו. כתב תנחום הירושלמי (ב', ערך "עזרד"): "אמרו צמח שנקרא גבירא ואינו מתקשר אל תפוחים ואין זה אלא פירות עץ, והם דומים לתפוחים אבל הם קטנים, ונקראו זערור והם דומים לצאלים בצורתם ושיעורם".
 

     
תמונה 3. עוזרר קוצני - פירות בשלים          צילמה: שרה גולד   תמונה 4.  עוזרר אדום

  

     
תמונה 5. בן חוזרר הציפורים          צילם:  Genet   תמונה 6. בן חוזרר תרבותי         צילם:  BotBln

   

        
תמונה 7.  שיזף תרבותי          צולם בגינת ישראל כ"ץ   תמונה 8.  שיזף תרבותי        צילם:  Frank C. Müller

 


(1) פירוש: גמרא שנינו במשנה שכאשר נפלו לאשה כספים, קונים בהם נכסים הנותנים פירות. ורוצים לברר מה עושים כאשר אין הבעל והאשה מסכימים אלו נכסים יקנו בהם. ועל כך אמרו: פְּשִׁיטָא [פשוט לנו] אם אחד מהם אומר לקנות אַרְעָא [קרקע] וְהשני אומר בָּתֵּי [בתים] קונים אַרְעָא [קרקע], שקיימת תמיד. בָּתֵּי וְדִיקְלֵי [בתים או דקלים] קונים בָּתֵּי [בתים]. דִּיקְלֵי וְאִילָנֵי [דקלים או שאר אילנות] קונים דִּיקְלֵי [דקלים]. אִילָנֵי וְגוּפְנֵי [אילנות או גפנים] קונים אִילָנֵי [אילנות]. וכללו של דבר: קונים דבר שהוא מתקיים יותר, ולא דבר שכָּלֶה עם הזמן. נפלו לאשה בירושה אַבָּא [יער] של עצי סרק, זְרַדְתָּא [עץ עוזרד], שאין פירותיו חשובים, או פֵּירָא דְּכַוְורֵי [בריכת דגים], נחלקו מה דינם, אָמְרִי לָהּ פֵּירָא [יש אומרים שכל אלה נחשבים כפירות] וְאָמְרִי לָהּ קַרְנָא [ויש אומרים שהם נחשבים כקרן], משום שאינם מתחדשים, ולבסוף הכל כלה. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא [כללו של דבר]: כל דבר שכאשר כורתים אותו ונוטלים אותו גִּזְעוֹ מַחֲלִיף וצומח מחדש הרי הוא נחשב פֵּירָא [פרי] ודבר שאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף נחשב כקַרְנָא [קרן].
(2) פירוש: וכן אם היה שייף משחא ומלא כוחלא [משוח בשמן או עיניו משוחות בכחול], או רמי חומרי [ענוד טבעות], או תלי פיתקא, ותלי קמיעא [תלוי עליו פתק או תלוי עליו קמיע] אין בו משום אסופי. אם היה ילד שנמצא תלי בדיקלי [תלוי בדקל], אי [אם] היה במקום כזה מטיא ליה [שמגיעה אליו] חיה יש בו משום אסופי, אם לאו [לא], שהוא מונח בדקל במקום שחיה אינה יכולה להגיע אליו אין בו משום אסופי, שנראה שדאגו לו והניחוהו במקום המשתמר. וכן אם מונח הילד בזרדתא סמיכא למתא [חורשה הסמוכה לעיר] שהוא מקום שאין מצויים בו אנשים יש בו משום אסופי, ואם לאו [לא] אין בו משום אסופי. אם היה הילד בבי כנישתא סמיכתא למתא ושכיחי ביה [בית הכנסת הסמוך לעיר ומצויים בו] רבים אין בו משום אסופי, אלא שרצו לתת את הילד לאחרים, ואם לאו [לא], שאיננו סמוך לעיר או שאין אנשים מצויים שם יש בו משום אסופי. 
(3) פירוש: חֲמִשָּׁה מיני טוּלֵי הָוֵי [צל מסוכנים הם]: טוּלָּא דְּדִיקְלָא יְחִידָא [צל דקל יחיד], טוּלָּא דְּכַנְדָּא [צל האילן הקרוי כנדא], טוּלָּא דְּפִרְחָא [צל הצלף], טוּלָּא [צל] האילן ששמו זְרַדְתָּא. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש אומרים]: אַף טוּלָּא דְּאַרְבָּא, וְטוּלָּא דַּעֲרַבְתָּא [צל של אניה וצל של ערבה] ... ומעירים: בֵּי פִּרְחֵי [מזיקים הנמצאים ליד הצלף] נקראים רוּחֵי. דְּבֵי זְרַדְתָּא [אלה שליד הזרדים] קרואים שֵׁידָא [שדים] דְּבֵי אִיגְרֵי [אלה המצויים בגגות] קרויים רִישְׁפֵי [רשפים]. ושואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [למה, מה יוצא מכאן, למעשה]? לענין קָמֵיעָא [קמיע] אם כותבים קמיע למי שניזוק באחד מהם צריך לדעת מה שם המזיק שהזיקו ... פִּרְחָא דְּבֵי זְרַדְתָּא [אותם המזיקים הנמצאים בזרדים] קרויים שֵׁידֵי [שדים] ומעירים: הָא זְרַדְתָּא דִּסְמִיכָה לְמָתָא [אותו זרד שסמוך לעיר] לֹא פָּחֲתָא מִשִּׁיתִּין שֵׁידֵי [אינו מכיל פחות מששים שדים].
(4) ב"אוצר לעזי רש"י".
(5) גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 241-242).

 
 

רשימת מקורות:

ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 55-56, 105-109).  
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 223-225).
ח. י. קאהוט, הערוך השלם, ח"ב עמ' 321, ערך "זרדתא". 

לעיון נוסף:

בצמח השדה: "עוזרר אדום", "עוזרר קוצני".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר