נבלת עוף טהור שמטמאה בגדים בבית הבליעה
נידה מב ע"א
"עשאוה כנבלת עוף טהור, שמטמאה בגדים בבית הבליעה".
נחוץ הסבר מאי טעמא דקרא, אם טומאת נבלת עוף חמורה היא למה אינה מטמאה כטומאה רגילה במגע או במשא, ואם קלה היא למה היא מטמאה בבית הבליעה, דבר שלא מצינו בשאר טומאות.
אלא שיחודו של העוף הוא בקולו, ככתוב:
כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר (קהלת י, כ).
וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר (קהלת יב, ד).
עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל (תהלים קד, יב).
וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף (ישעיהו י, יד).
כְּסוּס (=סִיס) עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה (ישעיהו לח, יד).
לפיכך, אף שקל הוא העוף וקלה טומאתו, בהיותו פגום פוגם הוא בהגיעו לבית הבליעה – במקום יציאת הקול.
ואמרו במסכת ערכין דף טז ע"ב: "אמר רבי יהודה בן לוי, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה: יביא שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקדוש ברוך הוא: הוא עושה מעשה פטיט, לפיכך אמרה תורה: יביא קרבן פטיט". ופירש רש"י: "פטיט - לשון קול היוצא בחשאי ובלע"ז פולי"ר. יביא קרבן פטיט - שהצפרים צועקין בכל שעה".
וראה עוד בענין קול העופות בקישור זה, ובענין מאכלות אסורות בקישור זה.
