טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אלמונים אלמוגין. אלונים בוטמי, אלמונים בלוטי – בלוטי האלון

"... דאמר רבה בר רב הונא, אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו. ארז ארזא, שטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא, תאשור שוריבנא. הני שבעה הוו? כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגין. אלונים בוטמי, אלמונים בלוטי, אלמוגין כסיתא. איכא דאמרי: ארונים ערמונים אלמוגין. ארונים ערי, ערמונים דולבי, אלמוגין כסיתא" (ראש השנה, כג ע"א).

פירוש: שאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי [אומרים בבית מדרשו] של רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו" (ישעיה מא, יט), ולדעתו כל אלה כולם הם מיני ארז. ומזהים אותם: ארז הוא קרוי בארמית ארזא, שטה היא זו הקרויה תורניתא, הדס הוא אסא, עץ שמן הוא אפרסמא, ברוש הוא הקרוי בארמית ברתא, תדהר הוא העץ הקרוי בארמית שאגא, תאשור הוא הקרוי בארמית שוריבנא. ותוהים: גם אם מונים אותם את כולם, הלא הני [אלה] שבעה בלבד הוו [הם], ולא עשרה! כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: הוסיפו עליהם עוד שלושה מינים הקרויים אף הם ארז: אלונים, אלמונים, אלמוגים. ומזהים אותם: אלונים הם הקרויים בוטמי, אלמונים קרויים בלוטי, אלמוגין הם כסיתא [אלמוגים].איכא דאמרי [יש שאומרים] כי אלה השלושה שהוסיפו עליהם, הם: ארונים, ערמונים, אלמוגין. ומזהים אותם: ארונים הם הקרויים בארמית ערי, ערמונים הם דולבי, אלמוגין הם כסיתא". (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: אלון    שם באנגלית:  Oak    שם מדעי:   Quercus
 
שם נרדף במקורות:  בלוטא, בלווטא, אלון (הספלול)   שמות בשפות אחרות: ערבית - בלוט


נושא מרכזי: מהו הבלוט ומהי צורתו?


מפרש רש"י במקום: "בלוטי - צירקוו"ה בלעז, שגדילין בו פירי שקורין גליאנד"ה". ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם את המילה האיטלקית צירקוו"ה cerqua לאלון. שם זה דומה לשם הלטיני של האלון – Quercus. השם גליאנדר"ה לדעתו מקביל לגלנ"ץ המוזכר במקומות אחרים והוא הבלוט. סוגיה נוספת המתארת את בלוטי האלונים מאפשרת לשער מהי צורתם. "תנו רבנן: ב"ש אומרים האומר הרי עלי מרחשת יהא מונח עד שיבא אליהו, מספקא להו אי על שום כלי נקראו או על שום מעשיהן. וב"ה אומרים: כלי היה במקדש ומרחשת שמה, ודומה כמין כלבוס עמוק, וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים, וכמין בלוטי היוונים, ואומר: וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, אלמא על שום הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם" (מנחות סג ע"א).

הגמרא מתארת את צורת הבצק המונח במרחשת כמין תפוחי הברתים וכמין בלוטי יוונים. רש"י מפרש: "דומה כמין תפוחי הברתים - בלווטי גלני"ץ הגדילים באלונים שקורין קשטני"א כדמתרגמינן (ישעיהו ו) כאלה וכאלון כבוטמא וכבלווטא". נראה שנפלה כאן טעות בציון ד"ה וצ"ל "בלוטי היוונים". לדעתו של ד"ר משה קטן גלני"ץ הם בלוטים והמילה קשטני"א היא שיבוש וצ"ל קישנ"א (chesne) כלומר אלון. לסכום, כוונת הגמרא להשתמש בבלוטי האלון כמודל לצורה המתקבלת במרחשת. ייתכן וכוונת הגמ' לומר שספלול הבלוט הוא המרחשת ואילו הזרע המונח בתוכו מקביל לבצק ומקבל את צורת הספלול. המונח בלוטי יוונים קשה ואולי יש כאן רמז לשימוש שעשו היוונים בעץ האלון לגילוף פסליהם.

הצעה אחרת שמעתי מפי גב' רות ויסקוט שהכירה את השם "קִסטַאנַה" בערבית, כפי שדוברה בבית הוריה בבגדד. בשם זה נקרא העץ קסטניה (Castanea sativa) וגם פריו. באנגלית הוא נקרא Sweet Chestnut. עץ זה נקרא בטעות, בעברית בת ימינו, ערמון. הקסטניה הוא בן משפחת האלוניים ופריו דומה במידה רבה לבלוטי האלון. בערבית הוא נקרא שאה-בלוט. ייתכן אם כן שאין צורך להגיה את המילה קשטני"א וכוונת רש"י הייתה, אכן, לפרי הקסטניה. על פי הסבר זה נצטרך להניח שרש"י הבחין בין גליאנדר"ה שהוא שם בלוטי האלון לבין גלני"ץ שהוא שמם של פירות  או בלוטי ה"ערמון".




בלוט הקסטניה          צילם:  Fir0002/Flagstaffotos

הבלוטים או אגוזי האלון הם פריו של עץ האלון. הבלוט מכיל בדרך כלל זרע בודד (לעיתים רחוקות שני זרעים) העטוף בקליפה נוקשה עטוית קשקשים, בצורת כוס קטנה או גביע הנקראת ספלול. כאמור, הבלוטים הם פרי בניגוד לאצטרובל המחטניים שאיננו פרי בהגדרה הבוטנית. מקור שמו של הבלוט הוא מהשורש העברי ב.ל.ט. אולי מפני שזרעו של הבלוט בולט החוצה מהספלול שלו.
 

בלוט של אלון התבור

האלון בעל פרחים חד מיניים וחד ביתי (פרחי הזכר והנקבה נמצאים על אותו העץ). הפריחה מתרחשת באביב. הפרחים הזכריים ערוכים כעגילים והם משתלשלים כלפי מטה מבסיסי הענפים החדשים שהתפתחו השנה. לכל פרח 4-5 עלי עטיף ו – 4-5 אבקנים. הפרחים הנקבים ערוכים בקבוצות של 2-3 פרחים וכל קבוצה נישאת על עוקץ משותף בחלק העליון של הענף הצעיר. הפרח הנקבי עשוי כעין כד שבחלקו הבסיסי הנפוח נמצאת מעטפת של חפים רבים דמויי קשקש הסוגרת על השחלה ועלי העטיף. בחלק הצר של הפרח הנמצא מעל המעטפת התפוחה בולטים עמודי העלי והצלקות. מעטפת הקשקשים מתפתחת לספלול ואילו השחלה הופכת לבלוט, שהוא אגוזית בהגדרה הבוטנית, כלומר לזרע האלון.

האלון מואבק רוח וחלק קטן מהאבקה הרבה המשתחררת מהפריחה הזכרית מגיע אל הצלקות הרחבות של הפרחים הנקביים ומאביקן. עגילי הפריחה הזכרית נושרים כחטיבה אחת. באלון המצוי לא מתבצעת ההפריה מיד עם ההאבקה משום ששק העובר עדיין לא מוכן ועל הנחשון להמתין בפתחו כשנה וחצי עד ההפריה. באביב ניתן למצוא על האלון המצוי פרחים נקביים בשלבים שונים. פרחים שהתפתחו זה עתה ואיתם גם פרחים שהואבקו בשנה שעברה אך טרם התחילו להתפתח לפרי. פרחים אלו יגמלו פירות רק בסתיו של שנתם השניה. בשלבים הראשונים של התפתחות הפרי גדלים מעטפת הקשקשים והשחלה בקצב דומה ולכן האגוזית איננה בולטת מתוכה ורק לקראת ההבשלה נעצרת התפתחות הספלול והזרע המתארך בולט מתוכו.

אלון מצוי - פריחה זכרית

אלון תבור – הבלוט עדיין חבוי בתוך הספלול  (השווה לתמונה למעלה)



אלון מצוי – הבלוט  חבוי באפן חלקי בתוך הספלול


בלוטי האלונים מהווים את אחד מפריטי המזון החשובים ביותר של חיות בר באזורים שבהם צומחים האלונים. על בעלי חיים התלויים בבלוטים כחלק חשוב בתפריטם נמנים עופות שונים, כגון יונים, עורבנים, מיני ברווזים, ומספר מיני נקר; מכרסמים, חזירי בר, דובים, וצבאים. כמה מיני חיפושיות ועשים מטילים את ביציהם אל תוך הבלוט, וצאצאיהם הבוקעים מהביצים ניזונים מהבלוט. בעבר שימשו הבלוטים מזון גם עבור האדם אולם כיום כמעט שאינם נחשבים מרכיב מזון פרט למספר מועט של מקומות כמו אצל האינדיאנים ובקוריאה.

הבלוט מזין מאוד ועתיר באנרגיה. מידת החומרים המזינים שבו משתנה בין המינים, אך ככלל, הבלוט מכיל כמויות גדולות של חלבונים, פחמימות ושומנים בנוסף למינרלים שונים כסידן, זרחן, אשלגן, וויטמינים. הבלוטים עשויים להכיל גם את החומר טאנין, שהוא רעלן וטעמו מר מאוד. מערכת העיכול של בעל חיים הניזון מבלוטים, חייבת להיות מותאמת לעיכול רעלן זה. הטאנין משמש להגנת הבלוט מפני אכילה אך הוא איננו מרוכז באופן שווה בכל חלקיו. הריכוז הגבוה ביותר נמצא בקצה שבו נמצא העובר ואילו בצד המנוגד הריכוז נמוך או שכלל אין טאנין. הדבר מאפשר לבעל החיים לאכול באופן שאיננו מסכן את העובר. התאמה זו מאפשרת "לרקוד על שתי חתונות". מחד גיסא העובר מוגן ומאידך גיסא בעלי חיים יכולים לאכול חלק מהבלוט ולהפיצו. הכירסום החלקי מסייע לנביטת העובר משום שכך מסולקות קליפות הבלוט. משקלו הכבד של הבלוט מונע הפצה על ידי הרוח ומפיציו העיקריים בחורשים בארץ הם יערונים, עורבנים וחזירי בר.
 

מקורות עיקריים:

מיכאל זהרי, עולם הצמחים (עמ' 201).
יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 107-108).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 25).
 

לעיון נוסף:

אלון התולע באתר צמח השדה
אלון התבור  באתר צמח השדה
אלון מצוי  באתר צמח השדה

על פרי הקסטניה ושמותיו ראה: זהר עמר, גידולי א"י בימי הביניים (עמ' 222-223).

לריכוז המאמרים העוסקים במיני ה"ארזים" הקש/י כאן.


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.