סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן (חלקה התחתון של המחרשה) — פטור, שהרי בהר עשוי היה להישבר יותר. ואולם אם שכרה לחרוש בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקןחייב. שכר את הפרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והחליקה הפרה ושברה רגלה — פטור, ואולם אם שכרה לדוש בתבואה ודש בקטניתחייב, מפני שהקטנית מחלקת (גורמת להחליק).

ב גמרא ושואלים: היכא [ובמקום] שלא שני [שינה] בה, מאן [מי] משלם? שהרי במשנה מדובר כששינה השוכר מתנאי השכירות, ואולם אם היו שני אנשים שעבדו אצלו במקום שהתנה, ונשברה המחרשה, מי מהם משלם? אמר רב פפא: דנקיט פרשא [זה שמחזיק את המרדע] לכוון את פרה הוא זה שמשלם, שמפני שלא הוליכה למישרין, בכך גרם שנשברה המחרשה. רב שישא בריה [בנו] של רב אידי אמר: דנקיט מנא [זה שמחזיק בכלי, במחרשה עצמה] הוא זה שמשלם. ומסכמים: והלכתא [והלכה היא]: דנקיט מנא [המחזיק בכלי, במחרשה] הוא זה שמשלם. ואי דוכתא דמחזקי גונדרי [ואם הוא מקום שמוחזק באבנים]תרוייהו משלמין [שניהם משלמים], שבמקרה זה עיוות כלשהו בתלם גם הוא גורם לשבירה.

ג אמר ר' יוחנן: המוכר פרה לחבירו, ואמר לו: דע לך שפרה זו יש בה מומים: נגחנית היא, נשכנית היא, בעטנית היא, רבצנית היא — שנוהגת לרבוץ תמיד, והיה בה באמת רק מום אחד מאלה וסנפו (הכניסו) בין המומים הללו שכולם לא היו בה — הרי זה מקח טעות, שהקונה ראה שאין בה מומים אחרים, וסבר שלא מנה המוכר אותם מומים ברצינות. ואולם אם מנה בה מום זה בלבד, וגם היה בה מום אחראין זה מקח טעות.

ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: המוכר שפחה לחבירו, ואמר לו: שפחה זו שוטה היא, ניכפית היא (חולה במחלת הנפילה), משועממת (משוגעת) היא, והיה בה באמת מום אחד בלבד וסנפו בין המומיןהרי זה מקח טעות. ואולם אם מנה בה מום זה ומום אחראין זה מקח טעות.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: ואם היו בה כל המומין הללו, מהו הדין בכגון זה, האם יכול הקונה לטעון שלא האמין לו וחשב שהמוכר אינו מדבר ברצינות? אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרינן משמיה [כך אומרים אנו משמו] של רבא: אם היו בה כל המומין הללואין זה מקח טעות, שהרי פירש לו הכל. ואם הקונה לא האמין — אין המוכר אשם.

ד משנה השוכר את החמור כדי להביא עליה חטין והביא עליה משקל זהה של שעורין שהם קלים מן החטים וניזק החמור — חייב אף על פי שהעמיס עליו אותו משקל עצמו. וכן אם שכר להוביל עליה תבואה והביא עליה תבן כמשקל התבואה — חייב, מפני שהנפח היתר קשה לבהמה כמשאוי עצמו. ואולם אם שכר חמור כדי להביא להביא עליו לתך (נפח של חצי כור שהם חמש עשרה סאה) חטין, והביא עליו לתך שעוריןפטור, שהרי השעורין קלות יותר, והביא אותו נפח עצמו. ובכלל אם מוסיף על משאו יותר משהתנה — חייב. וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום (בשם) ר' מאיר: כשמוסיף סאה לגמל או שלשה קבין לחמור.

ה גמרא איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בגרסת המשנה. אביי אמר: "קשה כמשאוי" תנן [שנינו]. רבא אמר: "קשה למשאוי" תנן [שנינו]. ומסבירים, אביי אמר: "קשה כמשאוי" תנן, ופירושו: נפחא כי תקלא [הנפח הוא כמו המשקל], ולכן אי [אם] מוסיף שלשה קבין שהוא שיעור רציני המזיק לחמור — חייב. רבא אמר "קשה למשאוי" תנן, ומשמעו: תקלא כי תקלא [משקל כמשקל] ונפחא הוי [והנפח הוא] תוספת, ולכן אינו חייב עד שישווה משקל השעורים למשקל החטים (ולא שלושה קבין בלבד), ואז נחשבת תוספת הנפח כמזיקה. ומנסים להביא ראיה.

תנן [שנינו במשנתנו]: אם שכר את החמור כדי להביא עליו לתך חטין והביא לתך שעוריםפטור, ואם הוסיף על משאוחייב. מאי לאו [האם לא] הכוונה שלא הביא בדיוק לתך שעורים אלא הוסיף שלשת קבין?! ודוחים: לא, שהוסיף סאה שלמה. ומקשים: והא עלה קתני [והרי עליה, על המשנה, שנינו] בברייתא: כמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום (בשם) ר' מאיר: סאה לגמל, שלשה קבין לחמור!

ודוחים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: היכא [במקום] שלא שני [שינה], שאמר שיביא חטין והביא חטין, שעורין והביא שעורין, כמה יוסיף על משאו ויהא חייב? על זה סומכוס אומר משום ר' מאיר: סאה לגמל שלשה קבין לחמור.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר מברייתא: שכר את החמור להביא לתך והוסיף על המדה סאה והביא

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר