דף פב - א
יפר חלקו, כדי שתהא מותרת לו, ומשמשתו.
ותהא נטולה מן היהודים.
הנדר עדיין קיים לגבי כל היהודים, ואם נתגרשה, אסורה על כל העולם.
ואי אמרת שמניעת תשמיש נדר ענוי נפש הוי - אמאי תהא נטולה מן היהודים!? למה היא תהא אסורה על כל ישראל, והרי כיון שזה נחשב לנדרי ענוי נפש, הבעל יכול להפר את הנדר לכל ישראל. [26]
שמע מינה, שמניעת תשמיש - דברים שבינו לבינה הויין, ולא ענוי נפש.
ולכך אינו מפר אלא לעצמו, אבל אם התגרשה, אסורה על כל העולם.
ודחי - לרבנן תבעי לך דעדיין יש להסתפק לפי רבנן, כיון שהתנא של המשנה, הוא רבי יוסי, והוא הרי סובר שמניעת תשמיש אינו ענוי נפש, וכמו ששנינו בברייתא בדף הקודם, אבל לרבנן עדיין יש להסתפק אם מניעת תשמיש הוא ענוי נפש או לא.
משום דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה ומשום שהמשנה של נטולה מן היהודים רבי יוסי הוא בעל המשנה.
ומנין שהתנא של המשנה הוא רבי יוסי?
דאמר רב הונא: כוליה פירקין רבי יוסי היא שכל המשניות בפרקין השנויות בסתמא הם מדברי רבי יוסי.
ממאי - ומנין לרב הונא כן.
כיון דקתני במתניתין רבי יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש
למה ליה תו למיתנא מדוע המשנה צריכה לכפול ולכתוב -
הרי זה יפר דברי רבי יוסי.
שמע מינה מכאן ואילך כל המשניות שבפרק זה רבי יוסי היא, אבל לרבנן עדיין יש להסתפק אם מניעת תשמיש נחשב לענוי נפש או לא [27].
אמר שמואל משמיה דלוי -
כל נדרים בעל מפר לאשתו כל הנדרים שיש בהם ענוי לאשה נחשבים לענוי נפש.
חוץ - מן הנאתי על פלוני שאינו מפר שאסרה על פלוני ליהנות ממנה, כיון שאין בו ענוי נפש, אין הבעל יכול להפר אבל אם אסרה על עצמה את הנאת פלוני עלי אף על פי שלא אסרה את עצמה מאדם אחד מפר שזה ענוי נפש.
תנן - אם אמרה קונם פירות מדינה זו עלי, יביא לה ממדינה אחרת, כיון שיכול להביא לה פירות ממדינה אחרת, אינו בכלל נדרי ענוי נפש, שהרי יש לה אפשרות לאכול פירות ממדינה אחרת,
הרי מבואר שאם אסרה על עצמה הנאה מדבר מסויים לחלוטין, ויש לה אפשרות להגיע להנאה ממקום אחר אינו נחשב לענוי נפש, וא"כ ודאי שאם אסרה על עצמה ליהנות מאדם מסויים, ומותרת ליהנות מכל העולם חוץ ממנו דאינו ענוי נפש.
ודחי אמר רב יוסף דקאמרה שתביא וכגון שאמרה קונם פירות מדינה זו עלי אם בעלה יביא לה את הפירות, וכיון שיש לה אפשרות ליהנות מ"פירות" על ידי שבעלה עצמו יביא לה פירות ממקום אחר, אינו ענוי נפש ואינו יכול להפר [28], אבל באומרת הנאת פלוני עלי כיון שמאותו פלוני אין לה אפשרות ליהנות בשום אופן, יש לומר שזה נחשב לענוי נפש.
תא שמע - שנינו בסיפא של המשנה: פירות חנוני זה עלי אין יכול להפר כיון שיכול להביא לה פירות מחנווני אחר אי"ז ענוי נפש, ואף הכא, אף על פי שאסורה בהנאה מאחר אינו ענוי נפש, כיון שיש לה אפשרות ליהנות ממישהו אחר, אינו ענוי נפש.
הכא נמי גם כאן מדובר.
דקא אמרה שתביא אתה וכיון שיש לה אפשרות ליהנות מ"פירות" על ידי שבעלה עצמו יכול להביא לה פירות מחנוני אחר, אינו ענוי נפש ואינו יכול להפר, אבל באופן שאומרת הנאת פלוני עלי, כיון שמאותו פלוני אין לה שום אפשרות ליהנות, יש לומר שזה נחשב לענוי נפש.
ופריך - מהסיפא של המשנה:
לא היתה פרנסתו אלא ממנו כיון שרק חנווני זה נותן לבעל בהקפה ולא ימצא אחר שיתן לו בהקפה, ופעמים שאין לו מעות, ונמצאת האשה מתענה הרי זה יפר כיון שזה ענוי נפש.
ואי אמרת שכל המשנה דיברה באופן דקא אמרה שתביא אתה ואסרה את הנדר רק מבעלה
אמאי יפר בסיפא, הא בארנו לעיל שזה לא נחשב לענוי נפש.
אלא מדסיפא בהכרח מדובר באופן דלא מייתי בעל שלא נדרה דוקא באופן שרק לבעל יהא איסור להביא לה פירות, ולכך אם אין פרנסתו אלא ממנו, נחשב לענוי נפש.
הוי רישא דקא מייתא היא אף ברישא מדובר באופן שאסרה על עצמה ליהנות מפירותיו של חנוני זה, ולא רק בעלה אסור, אלא אפילו היא עצמה לא תוכל לקנות ממנו פירות [29].
אלא רישא אין יכול להפר, ודקא מייתא היא. אלא ודאי כמו שהוכחנו שברישא מדובר באופן שאסרה על עצמה ליהנות מפירותיו של חנוני זה, ואפילו היא עצמה לא תוכל לקנות ממנו פירות.
הערות
[26] ובחידושי רבי עקיבא איגר תמה שעדיין יש לומר דמניעת תשמיש נחשב לענוי נפש, אלא כיון שכתב הר"ן לקמן [צ, ב] שמדובר שהתשמיש קשה לה, אינו נחשב לענוי נפש, אלא בגדר דברים שבינו לבינה, לכך אסורה על היהודים.
[27] ומבאר הר"ן שכיון שלמסקנא הגמרא לא פשטה את הספק לשיטת רבנן, אזלינן לחומרא דאינו נחשב לענוי נפש ואינו מפר אלא לעצמו
[28] ומבארים הראשונים שדוקא במקום שיש לה אפשרות ליהנות בצורה אחרת מהפירות על ידי הבעל לא חשיב הנדר לענוי נפש, אבל באופן שאסרה על עצמה הנאה מסויימת מבעלה, ואין לה שום אפשרות ליהנות הנאה זו מבעלה, אף על פי שיכולה ליהנות על ידי אדם אחר, זה נחשב לענוי נפש.
[29] והר"ן מביא שיש גורסין "מדסיפא דקא מייתי בעל רישא דקא מייתא היא" ולדבריהם כוונת הגמ' דכיון שמבואר בסיפא שאם אין פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר, בהכרח שמדובר שהחנוני לא רוצה לתת פירות אלא לבעל, ולכך נחשב לענוי נפש, ואם כן אף ברישא מדובר שהיא נדרה שאין לה אפשרות לקבל מחנווני זה, ומכיון שיכולה לקבל מחנווני אחר אינו ענוי נפש, וקשיא לשמואל.
אמר רב יוסף דקאמרה שתביא אתה. וכי קתני יביא ממדינה אחרת. הוא הדין דמצי למיתני יביאו לה אחרים אפילו מאותה מדינה, אלא דעדיפא מינה קאמר, דאילו אמר יביאו לה אחרים הוה אמינא דהרי זה כאילו נדרה הנאה מבעלה, דמסתמא כל פירותיו של בעל מאותה מדינה, קא משמע לן שלא נדרה הנאה מבעלה, ויכול הוא להביא לה ממדינה האחרת.
דקאמרה שתביא אתה. אבל רישא דאמרה קונם פירות עולם עלי, אף על גב דאמרה שתביא אתה, כיון דמבעלה אינה יכולה ליהנות משום מקום הוי עינוי נפש.
הכי גרסינן ברוב הספרים: מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. ויש מפרשים מדסיפא באיסור, כלומר למאי דסבירא לך ודאי סיפא בשאי אפשר להביא על ידי אחר, אלא ודאי בשאי אפשר וכגון שאין מקיפו אלא על ידו, הוי רישא שאי אפשר להביא אלא באיסור, כלומר שנדרה הנאת פירותיו (ואמר תקים) [ואפילו תקנם – לפי השי"מ] היא בעצמה, והוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה בקוצר מסיפא לבד, ולומר מדאמרינן יפר אלמא בשאי אפשר על ידי אחרים, והרי זו כנדרה הנאה לגמרי מפירות אותו חנוני. ולדבריך מאי שנא אין פרנסתו אלא ממנו, אפילו היתה פרנסתו (ממנו אחר) [מאחר – לפי השי"מ] יפר, כיון שאסר הנאת פירות חנוני עליה. ומורי הרב ז"ל פירש, מדסיפא הנאת בעל מכלל דרישא הנאת חנוני, ולא יפר דסיפא הנאת בעל הוא, כיון דלית ליה פירות אלא מאותו חנוני. ומקצת פירושים ראיתי דגרסי, מדסיפא דלא קא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. וזו גירסא פשוטה יותר אילו היו רוב הספרים מודים לה.
217ימים לסיום הש״ס