נדרים פט ע"ב

נערה שלא בגרה והיא יתומה בוגרת ומת אביה נערה בוגרת ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים נערה בוגרת ואביה קיים ר' יהודה אומר אף המשיא בתו הקטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו עדיין היא נערה:
גמ' א''ר יהודה אמר רב זו דברי ר' יהודה אבל חכ''א שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב:
מתני' קונם שאיני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא וע''פ אביך הרי זה יפר:
גמ' תניא שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך ר' נתן אומר לא יפר וחכ''א יפר נטולה אני מן היהודים אם משמשתך ר' נתן אומר לא יפר וחכ''א יפר ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא רהיט בגפא ותובליא ולא אמצי למיתנא אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה ואינסיב איתתא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פט - ב

ג. נערה שלא בגרה, והיא יתומה - נדרה כשהיא נערה, ועדיין היא נערה, והיא יתומה, שאיננה ברשות אביה כמו באופן הראשון.

שלושת אלו כלל אחד להם, שהיא אינה ברשות אביה.

ד. בוגרת ומת אביה - נדרה כשהיא בוגרת, ומת אביה.

ה. נערה בוגרת, ומת אביה - נדרה בהיתה נערה, ולאחר מכן בגרה, ולאחר מכן מת אביה.

ו. נערה שלא בגרה, ומת אביה - נדרה כשהיא נערה ועדיין היא נערה, ומת אביה.

שלושת אלו כלל אחד להם, שאין לה אבא שיפר לה.

ז. נערה שמת אביה, ומשמת אביה בגרה - נדרה כשהיא נערה, ואחר מכן מת אביה, ולאחר מכן בגרה.

ח. בוגרת ואביה קיים - נדרה כשהיא בוגרת ואביה חי.

ט. נערה בוגרת ואביה קיים - נדרה כשהיא נערה ובגרה ואביה חי.

שלושת אלו כלל אחד להם, שהיא בוגרת, ולכן אין אפשרות לאביה להפר את נדריה.

רבי יהודה אומר: אף המשיא בתו הקטנה ונתאלמנה או נתגרשה, וחזרה אצלו ועדיין היא נערה. כלומר, אפילו שנישאת בהיותה קטנה, אינה חוזרת עוד לרשות אביה לאחר נישואיה.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר רב:

זו, דברי רבי יהודה - רבי יהודה הוא זה המונה באופן זה. ^[33]

אבל חכמים אומרים - חכמים מונים אותן בכללים מקוצרים,

שלש נערות נדריהן קיימין, ואלו הן:

א. בוגרת ב. ויתומה ג. ויתומה בחיי האב - שאיננה ברשות אביה. דהיינו שנישאה ולאחר מכן נתאלמנה או נתגרשה, שאינה חוזרת לרשות אביה.

מתניתין:

נדרה האשה ואמרה: קונם שאיני נהנה [נהנית] לאבא [לאבי] ולאביך, אם עושה אני על פיך. כלומר, נדרה שלא תיהנה מאביה או מאביו אם היא תהנה את בעלה.

וכן אם נדרה: קונם שאיני נהנית לך, אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך.

כלומר, נדרה שלא תיהנה מבעלה אם היא תהנה את אביה או את אביו -

הרי זה יפר.

גמרא:

תניא: אשה הנודרת: קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך, אם אני עושה לפיך,

רבי נתן אומר: לא יפר, משום שהנדר עדיין לא חל כל זמן שלא התקיים התנאי. ואי אפשר להפר נדרים שעדיין האשה לא נאסרה בהם בפועל.

וחכמים אומרים: יפר, כי לדעתם אפשר להפר נדרים שנדרה, אפילו כשלא חלו עדיין, והיא לא אסורה בהם.

וכן אם נדרה ואמרה: נטולה אני מן היהודים [אסורה אני בהנאה מכל היהודים] אם אני משמשתך -

רבי נתן אומר: לא יפר.

וחכמים אומרים: יפר.

ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא - היה מעשה באדם שאמר: קונם עלי הנאה מכל העולם אם אשא אשה קודם שאלמד תורה.

רהיט בגפא ותובליא, ולא אמצי למיתנא - ניסה אותו אדם ללמוד בכל כוחו, ולא עלה בידו.

אתא רב אחא בר רב הונא, ושבשיה - הטעהו, ואמר לו שלא יהא נאסר בהנאת העולם אפילו אם ישא אשה.

ואינסיב איתתא [ואכן הוא נשא אשה].

הערות

^[33] ובירושלמי מפרש שאין מחלוקת בין רבי יהודה לרבנן אלא שרבי יהודה מנה באופן זה כדי לחדד את התלמידים.

נערה שנדרה כשעדיין לא בגרה והיא יתומה. נערה שנדרה כשהיא בוגרת ומת אביה. נערה שנדרה ונעשתה בוגרת ומת אביה. נערה שנדרה כשעדיין לא בגרה ומת אביה. נערה שנדרה ומת אביה ומשמת אביה בגרה, או אם נדרה כשהיא בוגרת ואביה קיים, נערה שנדרה ונעשתה בוגרת ואביה קיים. ר' יהודה אומר: אף המשיא את בתו הקטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה מבחינת הגיל — בכל זאת נדריה קיימים.

א גמרא אמר רב יהודה אמר רב: משנה זו דברי ר' יהודה היא, שפירט את הדינים ביותר ומנה תשע נערות. אבל חכמים אומרים שאין צורך בפירוט זה אלא אפשר לומר בדרך כלל: שלש נערות נדריהן קיימין: בוגרת, ויתומה, ויתומה בחיי האב — זו שנתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה, והריהי כיתומה שאין לאביה רשות בה.

ב משנה אמרה אשה לבעלה "קונם שאיני נהנה (נהנית) לאבא ולאביך (מאבא ומאביך) אם עושה אני על פיך (לצורכך) ", או "שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי (לצורך) אבא שלי ועל פי אביך" — הרי זה יפר את הנדר.

ג גמרא תניא [שנויה ברייתא]: נדרה אשה "שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך", ר' נתן אומר: לא יפר, ותעשה לפיו (שהרי היא חייבת בכך מכוח נישואיה) ותיאסר בהם, שאינו יכול להפר נדר שלא חל עדיין ותלוי בתנאי מסויים. וחכמים אומרים: אף במקרה זה יפר.

אמרה "נטולה (אסורה) אני מן היהודים אם אני משמשתך", ר' נתן אומר: לא יפר, ותשמש אותו ותהא נטולה מן היהודים. וחכמים אומרים: יפר.

ד מסופר: ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה [אדם אחד נדר שנאסרת הנאת העולם עליו] אי נסיב איתתא [אם הוא נושא אשה] כי לא תנינא הילכתא [כאשר, כל עוד אינו שונה הלכות]. רהיט בגפא ותובליא [היה רץ בסולם ובחבל] ולא אמצי למיתנא [יכול היה לשנות]. כלומר, בלשון ציורית — שהתאמץ בכל כוחו ולא עלה בידו ללמוד. אתא [בא] רב אחא בר רב הונא ושבשיה [והטעה אותו] ואינסיב איתתא [ונשא אשה],

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

if she took a vow when she was a young woman who had not yet reached her majority, and she is an orphan; if she took a vow when she was a grown woman and her father died; if she took a vow when she was a young woman, and she became a grown woman, and her father died; if she took a vow when she was a young woman who had not reached her majority, and her father died; if she took a vow when she was a young woman, and her father died, and after her father died she reached her majority; if she took a vow when she was a grown woman and her father is still alive; and if she took a vow when she was a young woman, and she became a grown woman, and her father is still alive. Rabbi Yehuda says: With regard to even one who married off his minor daughter, and she was widowed or divorced and she returned to him, and according to her age she still is in the category of a young woman, her vows cannot be nullified.

GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: This mishna is the statement of Rabbi Yehuda, who spelled out all the cases and listed nine young women whose vows are upheld. But the Rabbis say that it is unnecessary to go into such detail. Instead, they simply said: There are three young women whose vows are upheld and cannot be nullified: A grown woman, and an orphan, and an orphan in her father’s lifetime, i.e., a young woman who was divorced or widowed while her father was still alive and is considered an orphan in that her father no longer has jurisdiction over her.

MISHNA: If a woman said to her husband: Deriving benefit from my father or from your father is konam for me if I will prepare anything for you; or if she said: Deriving benefit from you is konam for me if I will prepare anything for my father or for your father, the husband can nullify this vow.

GEMARA: It is taught in a baraita: If a woman said to her husband: Deriving benefit from my father or from your father is konam for me if I will prepare anything for you, Rabbi Natan says her husband cannot nullify the vow. She must prepare food for him, as she is obligated to do so by virtue of their being married, and it is prohibited for her to benefit from their respective fathers. The husband cannot nullify a vow that has not yet taken effect and that depends on the fulfillment of a certain condition. And the Rabbis say that even in such a case he can nullify her vow.

The baraita continues: If the woman said to her husband: I am removed from the Jews, i.e., the benefit of my engaging in sexual intercourse will be forbidden to all Jews, if I engage in sexual intercourse with you, Rabbi Natan says he cannot nullify the vow. Rather, she must engage in sexual intercourse with her husband, as she is obligated to do so by virtue of their marriage, and she will be forbidden to all other Jews. And the Rabbis say he can nullify her vow.

§ It is related that there was a certain man who took a vow that all benefit from the world should be forbidden to him if he marries a woman when he has not yet learned halakha. He would run up a ladder and rope but was not able to learn the material, i.e., despite all his efforts he failed in his studies. Rav Aḥa bar Rav Huna came and misled him, allowing him to understand that even if he took a vow, the vow would not take effect, and so he married a woman.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תניא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה לפיך שאיני נהנית לך אם עושה אני ע"פ אבא וע"פ אביך ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר נטולה אני מן היהודים אם אהא משמשתך ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא היא והלכה כסתם ועוד דסוגיין בריש פרקא בענין אם ארחץ ואם לא ארחץ אליבא דרבנן שייכא ואע"ג דאמרי' ההוא גברא דאמר תיתסר הניית דעלמא עלי אי נסיבנא איתתא כי לא תנינן הלכתא רהיט בגפא ותובליא ולא אימצי למיתנא אתא ר' אחא בר רב הונא ושבשיה ואינסביה אתתא *ואתא לקמיה דרב חסדא אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אלא רב אחא בר רב הונא דגברא רבה הוא וקסבר דכי היכי דפליגי רבי נתן ורבנן בהפרה פליגי נמי בשאלה דשמעת מינה דעבד עובדא כר' נתן ההיא לא מכרעת דרבא שבחוהי שבחיה משום דעבד הכי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולאו למימרא דהלכה כר' נתן ועוד דרב (א) פפא אמר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה ד"ה אין חכם מתיר אא"כ חל הנדר וקא פסקי רבוותא (ב) כוותייהו תניא קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון אותו פלוני ואחר כך נשאל על השני אותו חכם:

רבי נתן אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר. וקיימא לן כרבנן. ואף על גב דאמרינן בההוא גברא דאנסביה רב הונא איתתא, ואמר רבא מאן חכים למיעבד הכי אלא רב אחא בר רב הונא דגברא רבא הוא, דקא סבר כי היכי דפליגי רבנן ור' נתן בהפרה הכי נמי פליגי בשאלה, דשמעת מיניה לכאורה דהלכתא כר' נתן, ההיא לא מכרעת, משום דרבא שבחיה, משום דעביד הכין לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ולאו למימר דהלכתא כר' נתן. הרמב"ן ז"ל. ולענין שאלה פסקו רבוותא ז"ל כרב פפא, דאמר מחלוקת בהפרה, אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר, אלא אם כן חל הנדר.

קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך. פי' שאסרה נפשה מהנאת אביו או אביה אם בעלה נהנה ממנה שתלתה הקונם בתנאי זה ה"ז יפר. פי' דקונם זה ענוי נפש הוא אע"פ שלא אסרה עצמה. אלא מאיש ידוע ולר' יוסי הוו דברים שבינו לבינה מיהת כדפרישנא וקמ"ל הכא דאע"ג דאיסור קונם אכתי לא חייל עד שתעשה על פי בעלה מ"מ הבעל מפר אף על פי שלא חל הנדר. ובפלוגתא דר' נתן ורבנן בברייתא דלקמן וסתמא כרבנן ופנים אחרים פירשו בו וזהו הנכון:

גמ' תניא שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך ר' נתן אומר לא יפר. פירוש דקסבר שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שיחול הנדר. וכן כל כיוצא בזה שהוא תלוי בקונם ולאפוקי נדרה בקונם לאחר שנתגרשה שאינו תלוי בתנאי אלא שלא הגיע זמנו עדיין ומהשתא חייל עליה לכשיגיע וההיא פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא לעיל [דף פט.] במתניתא בגמ' ר' ישמעאל אומר לא יפר ר"ע אומר יפר דבתר זמן הנדר אזלינן. והלכה כוותיה ולא שייכא ההיא פלוגתא בהא דהכא כלל ומודה ר' נתן בההיא דר"ע:

וחכמים אומרים יפר. דסברי רבנן שהבעל מפר קודם שחל הנדר כלל:

נטולה אני מן היהודים אם אשמשך ר' נתן אומר לא יפר. כלומר אין יכול להפר עד שתשמשנו ויחול הנדר:

וחכמים אומרים יפר. אפי' קודם שתשמשנו מטעמא דפרישנא:

כתב רבינו ז"ל והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' ועוד דסוגיין בריש פירקין [דף פ'] אם ארחץ ואם לא ארחץ אליבא דרבנן שייכא. פירוש דפרישנא דאמרה קונם רחיצה עלי (היום) אם ארחץ היום וקתני דיפר אפי' קונם שתרחץ היום אע"פ שלא חל הנדר דהכי פשטא דמימרא. ואע"ג דאמרי' בגמרא ההוא גברא דאמר תתסר הנאתה דעלמא. פירוש לאו כולהו הנאות דעלמא דא"כ הוה ליה נדר שאי אפשר לקיימו כנודר שלא יישן ג' ימים אלא שנדר ממקצת הנאות העולם או מכל הנאות העולם ממקצת בני העולם שהיה אפשר להתקיים ע"י אחרים ואסר אנפשיה הכי (א) אתנסיב אתתא בדלא תאני איהו הילכתא פי' והיה הנדר תלוי בתנאי זה וכל כמה דלא נסיב מקמי דליתני הלכתא לא חייל נדרא איסורא דעלמא עליה אזיל רהיט במגלא ותובליא פי' בהבלי העולם ובמלאכתו ולא שנה הלכות. אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה כלומר פתהו בדברים ואנסביה אתתא ונתכוין רב אחא שיחול הנדר כשינשא ואז יוכל להתיר לו נדרו ולא קודם לכן שאין חכם מתיר עד שיחול הנדר כדבעינן למימר קמן:

המשיא את בתו כשהיא קטנה. כיון שנכנסה לחופה יצאת מרשות אביה:

גמ' שלש נערות נדריהן קיימין. בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב וכל הנך דמתניתין בכלל:

מתני' קונם שאני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך כו' הרי זה לא יפר. שתעשה לבעלה ולא תהנה לאביו ולאביה ואף דברים שבינו לבינה לא הוי זו גירסת הרב רבי אליעזר ובכל הספרים כתוב הרי זה יפר וכן נראה דאתיא כרבנן דרבי נתן דכיון דנאסרה בהנאת אביה ואביו על ידי שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבינו לבינה:

גמ' ר' נתן אומר לא יפר. פירוש לא יפר עתה דכל זמן שלא עשתה לפי בעלה לא נאסרה בהנאתם דסבר רבי נתן דאינו מפר עד שיחול הנדר אבל אחר שעשתה לפי בעלה ונאסרה בהנאתם מצי מפר דהוי שפיר דברים שבינו לבינה כדפרישית לעיל ואין לפרש דר' נתן סבר דלא הוי דברים שבינו לבינה דאם כן מנא להו לאמוראי דרבי נתן סבר דאינו מפר עד שיחול הנדר:

וחכמים אומרים יפר מיד. הבעל מפר אע"פ שלא חל הנדר דאם תשמשנו פעם אחת תאסר עליו עולמית דבעל בכלל יהודים איתיה:

תיתסר הנאה דעלמא עלי. אסר עצמו בכל הנאות שבעולם אם ישא אשה קודם שילמוד הלכות ואע"ג דאי אפשר לו להיות בלא הנאת העולם לא הוי נדר שוא דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר:

רהט בגפא ותובליא ולא מצי למיתנא. כלים הם שמכניסין בהם פירות והיה עסוק במלאכתו ולא עלה בידו ללמוד:

אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה. לקחו בדברים והטעהו שישא אשה ואמר שלא יאסר בהנאת עולם דסבר רב אחא שאין חכם מתיר עד שיחול הנדר ולכך הוצרך להטעותו שישא אשה ואז יתירו לו:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק השביעי והוא שאמר קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך הרי זה יפר אמר הר"ם האמת אצלי שזה הנדר אמנם נזכר בזה המקום על שהוא נדר נערה המאורסה שהוא יאמר שהיא התניתה בנדר שלא תקבל ממונו זו מבעלה וכאשר לא האמינה אחד מהן לא יהנה באחר זה הנדר אמנם יפירו אותו ובעלה והיה עולה על הדעת שהיא בהאמנת אחד מהן בהפרה יאסר עליה ההנאה באחר ויהיה זה הנדר לא הלך בו הפרה ולמדנו שהן מפירין כדין שאר נדרים ואפשר שיהיה זה הדין כדין כל אשה תדור תחת בעלה:

אמר המאירי קונם שאני נהנית לאבא או לאביך אם אני עושה לפיך יפר שהרי דבר זה הוא מדברים שבינו לבינה שהרי כונתה שלא תעשה לפיו ואתה צריך לפרשה בנערה המאורסה ושיפרו אביה ובעלה ובא ללמד שהם מפירים אע"פ שלא חל הנדר שאם בנשואה הרי משועבדת היא לו וכן קונם שאני נהנית לך אם אני עושה לפי אבא ולפי אביך יפר ר"ל בשתוף האב שאף זה מדברים שבינו לבינה הוא שמא תתחרט ותעשה לאביו ולאביה ויחול הנדר במה שהיא עושה לפיו או שמא הואיל ועל ידי שתעשה לפיו תאסר באביה נמצא בעלה משיאה שם רע בשכנותיה ויש מפרשים אותה בנשואה ואם כן הפרה זו ענינה שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלא שדבר למד מענינו וכן יש גורסין במשנתנו לא יפר ומשום דאפי' דברים שבינו לבינה לא הוו אלא תעשה לפיו ותאסר לאביו ולאביה אלא שעיקר הדברים כגרסא ראשונה וכמו שאמרו בגמרא קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך ר' נתן אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר וודאי הלכה כחכמים וכסתם משנה:

זהו ביאור המשנה ולמדת ממנה שהבעל והאב מפירין אף עד שלא חל הנדר וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מכיון שביארנו שהבעל מיפר אע"פ שלא חל הנדר אמרה נטולה אני מן היהודים אם אני משמשתך ר"ל אסורה אני בתשמיש כל היהודים שבעולם אם אני משמשתך אפילו פעם אחת הרי זה יפר אע"פ שלא חל הנדר עד שתשמשנו:

כבר ביארנו שחכם אינו מתיר עד שיחול הנדר וזהו שהוזכר בסוגיא זו באחד שאסר עצמו בכל הנאות שבעולם אם ישא אשה עד שילמוד כל התלמוד וכשרצה ללמוד תקפו טבעו במה שהיה רגיל בו לילך בסל שמניחין בו פירות ובכלי שמלקטין אותם בו ולא יכול ללמוד ובא אחד מן החכמים וראה שאינו יכול להתיר עד שיחול הנדר ואף זה לא היה רוצה לישא שלא יאסר בכל הנאות שבעולם והטעהו ואמר לו שאפשר לו לישא אשה בהיתר הנאת העולם והשיאו אשה וחל הנדר ונאסר בהנאות העולם והפשיטו כל בגדיו שהרי אסור היה בהנאתם וטחו בטיט לכסות מערומו והביאו לפני רב חסדא שהיה יחיד מומחה במקומו והתירו לו:

אמר רב יהודא אמר רב זו דברי ר' יהודא אבל חכמים אומרים ג' נערו נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב פי' כיון דר' יהודא מוסיף על ת"ק אית ל'י ט' נערות ומשום דלא ידע ת"ק מנו אמר זו דברי ר' יהודא אבל חכמים אינן מונין אלא ג' שהן העיקר דבגרות ונשואין ומיתת האב מעמידין האשה ברשות עצמה להיות נדרי' קיימין וכל אותן הבאין בק"ו דאיכא תרתי ותרי גווני בגרות נמי לא מנו להו:

פיסקא קונם שאני נהנית לאביה ולאביך אם אני עושה לפיך פי' אע"פ שאינה יכולה להימנע שלא תעשה לפי בעלה ונמצאת אסורה בהנאת אביה וחמיה אינו יכול להפר דולי' פירקא ר' יוסי היא כדאמרן ור' יוסי לא חשיב לי' הנאת פלוני עלי עינוי נפש הלכך אינו יכול להפר אבל לרבנן הוי נדר עיניוי נפש ויכול להפר ולר' יוסי נמי נהי דאינו מיפר משום נדרי עינוי נפש אבל מיפר הוא משום דברים שבינו לבינה כדאמרי' בהלכתא קמייתא בפירקא:

שאני נהנית לך אם אני עושה ע"פ אבא וע"פ אביך אינו יכול להפר פי' בהא אפילו רבנן מודו שלא תעשה על פיהן ולא תיאסר בהנאת בעלה כדאמרי' לעיל אמר שמואל כל נדרים בעל מיפר לאשתו מהנאתי על פלוני:

תניא קונם שאני נהנה לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך ר' נתן אומר יפר וחכ"א יפר פי' ר"נ וחכמים לא ס"ל כר' יוסי אלא כרבנן דאמרו הנאת פלוני עילי נדרי עינוי נפש הוי ובמיפר קודם מיחל נדרא פלוני כדאמרי' לקמן:

גמרא זו דברי רבי יהודה דעביד האי חושבנא דתשע נערות כדקתני רבי יהודה אומר אף המשיא כו'. מדקתני אף מכלל דסבירא ליה כהנך דחשיבי לעיל. אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ונערה יתומה ונערה יתומה בחיי האב וכולהו תשע נערות דמתניתין הויין בכלל הני תלת. פירוש.
מתניתין קונם שאיני נהנית משל אבא ומשל אביך אם עושה אני על פיך אף על גב דאלו אמרה קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך ותו לא אינו יכול להפר דתנן לעיל אמר קונם שאיני נהנית (לכהו') לבריות אינו יכול להפר אפילו הכי הכא מיפר הואיל ותלתה נדרה במידי דבר הפרה דקאמר אם עושה אני על פיך הילכך הרי זה יפר. אמר קונם שאיני נהנית משלך אם עושה אני לפי אבא ולפי אביך אף על פי דאלו אמר קונם שאיני עושה לפי אבא ואביך לפי אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך אינו יכול להפר אפילו הכי הכא מיפר הואיל ואמרה קונם שאיני נהנית לך דהוי מידי דבר הפרה הילכך הרי זה יפר. פירוש.
קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך כלומר שאסרה לעצמה הנאת אבא ואביך אם תעשה מלאכה לבעלה. שני נהנת לך כלומר וכן שאסרה הנאת בעלה על עצמה. אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך הרי זה יפר פירוש וקא משמע לן דבין מה שאסרה לעצמה משל בעלה אמר המגיה אפשר דחסר כאן וצריך לומר: בין מה שאסרה בתנאי מעצמה על בעלה הוי נדרי ענוי נפש דהא קיימא לן כשמואל דאמר בריש פרקין הנאת פלוני עלי מפר ולרבי יוסי נהי דהנאת אבא ואביך אינו מפר משום נדרי ענוי נפש משום דיכול ליהנות משל אחרים מיהו משום דברים שבינו לבינה מפר כדכתבינן לעיל. אי נמי קא משמע לן מתניתין דמפר אף על פי שלא חל הנדר שהרי היא אינה אסורה בהנאתם עד שתעשה לפני הבעל ואפילו הכי יכול להפר לה מיד ובפלוגתא דרבי נתן ורבנן בברייתא דלקמן. ואיכא דמפרש לה למתניתין באנפי אחריני והכין מסתברא פירושא דמתניתין. הרנב"י ז"ל.
גמרא רבי נתן אומר לא יפר דאין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר וכל זמן שלא עשתה לפי בעלה אינה אסורה ליהנות משל אבא ואביך. והכא בתו דחל הנדר אינו יכול נמי להפר דנעשית כאומרת איני נהנית לאב ולאביך ותו לא דאינו יכול להפר. וחכמים אומרים יפר משום דהבעל מיפר אף על פי שלא חל הנדר הילכך יפר קודם משתעשה לפי בעלה הואיל והנדר תלוי במעשה ידיה מתוך שיכול להפר במעשה ידיה יפר נמי לפי אבא ואביך. אמרה נטולה אני משאר היהודים אם משמשתך רבי נתן אומר לא יפר משום דאין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר וכל זמן שלא שימשה אינה נטולה מן היהודים ואכתי לא חל הנדר ואימתי חל בזמן ששמשה עמו דבתו הכי הויא נטולה משאר היהודים והכא בתר דחל נדר שוב אינו יכול נמי להפר נעשית כאומרת נטולה אני משאר יהודים ולא ממך ותו לא ואינו יכול להפר. וחכמים אומרים משום דהבעל מיפר אף על פי שלא חל הנדר הילכך יפר קודם שתשמש לבעלה הואיל והנדר עדיין תלוי בתשמיש דבעלה דמתוך שמפר לתשמיש עצמו יפר נמי לנטולה אני משאר יהודים. פירוש. ועיין בתוספות.
רבי נתן אומר לא יפר שאין מפירין הנדר עד שיחול ובתר דחל נמי כגון שעשה לפיו אינו יכול להפר דאין כאן ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה לדברי רבי יוסי דכולה מתניתין כותיה. וחכמים אומר יפר דסבירא להו דהבעל מפר אף על פי שלא חל הנדר ומאחר שהנדר תלוי במעשה ידיה מתוך שיכול להפר למעשה ידיה יפר עיקר הקונם שנדרה אביה ואביו. ולפי זה מתניתין רבי נתן היא. הרי"ץ ז"ל. ומדבריו נראה שהוא גורס במתניתין לא יפר כקצת גרסאות.

אי נסיבנא איתתא כי לא תני הילכתא. נדר על עצמו איסור הנאה מכל העולם אם לוקח אשה קודם שילמוד הלכה שהיא משנה הסדורה ואפשר שנתן קצבה לנדרו אלא שלא נתפרש בתלמודא. הרי"ץ ז"ל.

רהיט בגפא ותובליא. גפא הוא כעין מגל קטן ומשימין אותו בראש מקל ארוך לחתוך בו התמרים ושאר הפירות. ותובליא הוא כעין סל קשור בראש עץ ערוך ומסימין הסל למטה מן הפרי ותוחבין אותו במגל קטן והפירות נופלים בסל שהוא למטה ואינן יכולין הפירות ליפול לכאן ולכאן. ויש מפרשים תובליא חבל כדי לעלות בו אל ראש הדקל ליקח הפירות. ועוד יש מפרשים שהוא מחצלת או בגד שנותנין למטה מן הדקל שיפלו עליו הפירות ולא יטנפו. וזה הנודר היה טורח ומתעמל לשמש תלמידי חכמים בזה כדי שילמדוהו ולא היה עולה בידו הלמוד. או נוכל לפרש מתוך שהיה מחזר על מזונותיו והיה משכיר עצמו לכך לא היה יכול ללמוד וגם הוא לא היה רוצה לישא אשה כדי שלא יהיה הנדר חל עליו. הרי"ץ ז"ל.

רש"י בד"ה קונם כו' יהא עליהם כצ"ל:

בד"ה תובליא כו' אזיל ואגזר כצ"ל:

ברא"ש אחר ד"ה נערה צ"ל מ"ה שלשה כו' עד דמתניתין בכלל הס"ד ואחר כך מ"ה קונם כו':

בא"ד לבינה לא הוי כצ"ל:

בד"ה רבי נתן כו' דכל זמן שלא כצ"ל הנדר הס"ד:

בד"ה וחכמים אומרים כו' הנדר דאם כצ"ל:

בד"ה תחסר כו' נדר שוא דאפשר כצ"ל:

ר"ן כיילא להו כצ"ל והס"ד להו הס"ד:

בד"ה מתניתין כו' מצי מפר קמ"ל כצ"ל תניא שאני כצ"ל:

בא"ד דהיכי תעביד תשמש כצ"ל:

בא"ד לא תשמש כצ"ל:

במשנה רי"א אף המשיא כו' ועדיין היא נערה. כצ"ל בוי"ו לפירוש הר"ן והרא"ש וכמו שהעתיק הר"ן:

בהר"ן ד"ה קונם. אע"פ שלא חל הנדר. עיין בר"ן לעיל דף פ ע"א:

קונם שאיני עושה לאבא ואביך אם אני עושה על פיך. עיין ר"ן שכתב דעכ"פ דברים שבינו לבינה הוה היינו לר' יוסי דמתני' אתיא כוותיה ולשיטת הר"ן ופירושו לעיל (פב ע"ב) דלר' יוסי הנאת פלוני עלי דברים שבינו לבינה הוי. אך הרא"ש כתב בשם י"מ דהנאת פלוני אפי' דברים שבינו לבינה לא הוה דוקא פירות פלוני עלי אבל הנאתו לא וכ"כ שם התוס' ע"כ הוצרכו הכא במתני' לפרש הטעם משום דגנאי היא לו שלא יהנה אביו ע"י שעושה לפיו וזה הוא סברת הטש"ע סי' רל"ד שבסעיף ס' דקדק וכתב פירות של איש אחד ובסעיף ס"ט כתב שאיני נהנית וכו' וא"כ ה"ל כי"מ הנ"ל וממילא הוצרך הטור לומר דהוה גנאי כמ"ש הש"ך שם ס"ק פה ולא הומ"ל דהוה בינו לבינה משום שנאסרה בהנאת האבות. והלח"מ פי"ב הלכה יב נתקשה בזה ע"ש. ובירושלמי פליגי אמוראי בפירושא דמתני' חבריא אמרו מתני' משום ענוי נפש שלו. פי' דגנאי הוא לו וכן פי' הפני משה. ור' זעירא ור' הילא אמרי משום ענוי שלה. ופי' שלא תוכל ליהנות מאותו פלוני וכהר"ן:

והרמב"ם בפי' המשנה פי' דבר מחודש דאני עושה על פיך דמתני' אין פירושו כשאני עושה לפיך דברייתא דהתם הפי' כפשוטו שהיא עושה לפיו. אך מתני' עושה על פיך פי' ציית ושומע לקולו ועושה דבר על פי צוואתו. וכוליה מתני' חדא בבא היא ומיירי מנערה המאורסה דאביה ובעלה מפירין נדריה ונדרה נדר כך אם אעשה על פי רצונך יאסר הנאת אבי' עלי' וכשעושה ע"פ רצון אבי' יאסר הנאת בעלה עליה. ובארוסה שניהם מפירים בצירוף ואז כששניהם מפירים והיא עושה ע"פ הפרתם עי"ז חל הנדר שתיאסר בהנאת שניהם שע"י הפרת האב חל איסור הנאת הבעל. וע"י הפרת הבעל חל איסור הנאת האב. וקמ"ל דחלות הנדר וההפרה חלין כא' וה"ז מודר ומופר בבת אחת. ולפ"ז לא גרס הרמב"ם אלא אבא ולא אביך. ואפשר דבהא גם ר"נ מודה אבל ברייתא דאני עושה לפיך ודמשמשתך בהא פליג ר"נ. ותימה על הרע"ב ותי"ט דלא הרגישו בשנוי פירושו:

נטולה אני מן היהודים. האי לא דמי לדמשנה ראשונה לקמן התם תשמיש קשה לה ואנוסה היא כפי' רש"י ביבמות ומייתי הר"ן לקמן אבל הכא אין קשה לה שהרי אם לא ישמש בעלה ויגרשנה לא תהיה נטולה מן היהודים וק"ל:

אם משמשתך וכו'. נראה מיד בתחלת העראה חל הנדר דהרי שמשתו. וסוף ביאה הוה באיסור הנאה דנטולה מן היהודים. ומשום כן לקמן בהאי עובדא דשבשי' ואנסבי' איתתא משמע בנישואין צ"ע איך אפשר אם בחופה בלי בעילה כלל דכיון שנגמרו הנישואין כבר נאסרה הנאת עולם עליו ואסור לבוא עליה עד אחר הותר הנדר א"כ להרמב"ם ופסק הש"ע א"ע וב"ש רסי' ע"א דחופת נדה וכל חופה שהביאה אסורה אינה קונה א"כ חופה זו אם תקנה תיאסר ביאתה וממילא אינה קונה ולא חל הנדר ודוחק שכיון שהעראה אפשר ממילא הוה חופה הראויה להעראה ותקנה ושוב תיאסר ההעראה שהוא דוחק ודבר שאין הדעת סובל. וגם לומר שלא הכניס לחופה כלל אלא הערה בה ופירש מיד הוא דוחק. ועיין ברמב"ם רפ"י מאישות. אבל הנ"ל דשבשי' והכניסו לחופה והתיר לו ביאה ממש וסמיך עצמו שאחר שיתיר הנדר ויעקור הנדר מעיקרא יהיה ביאת היתר למפרע והחופה קונה קנין גמור כיון שדעתו לבעול כמו חופות פסולות וכמ"ש הלח"מ פ"י מאישות הלכה ב' ע"ש אע"ג דאין נכון לעבור לכתחלה ע"מ שיתיר אח"כ הנדר ויעקור הנדר מעיקרא. מ"מ הכא כיון דחייש לדר' נתן ולא היה אפשר להתיר עד שיחול וא"א לזה למנסב איתתא ולקיים מצות פ"ו התיר וכמ"ש ב"י סי' רכ"ח ד"ה ובמנדה עצמו וכו' מ"ש בשם תשובת רשב"א ומשיאים לו עצה זו משום שלום בית וכשיתירו נדרו לא ישא עליו עונש הנדר לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו עכ"ל ע"ש. וה"נ דכוותיה ולפ"ז א"ש טובא מאי דקאמר רבא מאן חכים למיעבד וכו' משמע דעביד רבותא לקולא והיינו כנ"ל דאי לאו דסמיך על הוראתו דאיכא למיחש עכ"פ לדר' נתן וא"א להתיר עד דאנסיב לא היה לו להקל בהנ"ל משום חומרא בעלמא. אך יען חכים טובא וסמיך על שמועתו דפליגי בהתרת החכם ואיכא למיחש לדר"נ ע"כ הקיל בהנ"ל וק"ל. ואי הוה מצינן לפרושי דלא לינסיב איתתא אקידושין קאי ולמאי דקי"ל קידושין שאינן מסורין לביאה הוה קידושין לא הוה צריך להכי אך רבא מיירי בשמעתין ואיהו ס"ל לא הוי קידושין וע' מ"ש תוס' קידושין נא ע"א. ועוד נסיב משמע נשואין וכנ"ל:

ואינסיב איתתא ושרקיה טינא. בזה ישבתי הפסוקים בשמואל ב' קפיטיל ז ויאמר נתן אל המלך כל אשר בלבבך עשה כי ה' עמך. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן לאמר וגו' האתה תבנה בית לשמי. ע"ש פי' רש"י בשם המדרש וקשה מ"ט לא אמר הקב"ה לנתן מיד שלא יבנה והניח לנתן לטעות בהוראתו לאמר לך עשה. אבל הענין כי דהע"ה נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה'. ופי' לשון זה שתלה נדרו בתנאי שאם יתן שנה לעיניו על יצועי מטתו טרם ימצא מקום לה' לא יבוא באהל ביתו ולא יכנס לשם. נמצא א"א להתיר נדרו עד שיחול וישן על ערש יצועו שאז חל הנדר דהכנסת אהל בית. והניח לנתן הנביא לטעות בהוראה ולומר לו כל אשר בלבבך עשה כי ה' עמך ועל סמך זה שכב באותה הלילה על ערש יצועו וחל הנדר. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן וגו' האתה תבנה בית ועי"ז התחרט והותר לו נדרו של הכנסת בית וק"ל:

נערה שלא בגרה והיא יתומה בוגרת ומת אביה נערה בוגרת ומת אביה ונערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים ר' יהודה אומר כו'. בוגרת והיא יתומה בשעת הנדר היתה בוגרת וכבר היתה יתומה מבעלה כלומר יתומה דמתניתין יתומה בחיי האב כדמפרשי רבנן בגמ' דיתומה דשייך למימר בבעל כבאב דיקא נמי היכא דתני מיתת האב תני לה בפירוש בוגרת ומת אביה: גמ' זו דיבר ר' יהודיה. דקתני תשע: אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב. וכולהו תשע דמתני' נכללות בהני שלש: מתני' קונם שאיני עושה לאבא ולאביך . כלומר שאני נותן להם יהא עליהם קונם: הרי זה יכול להפר. אע''ג דלאו נדרי עינוי נפש אינון דלאו כל כמיניה לאפקועי שיעבודא מינה אפי' הכי דברים שבינו לבינה הויין ויכול להפר כלומר הרשות בידו: גמ' ר' נתן אומר לא יפר. דקסבר הואיל ועדיין לא חל הנדר שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה ולא שימשתו אינה אסורה לאביה ולאביו ולא יפר: וחכ''א יפר. אע''פ שעדיין לא חל הנדר עליה: ההוא גברא דיאמר תיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הלכתא. כלומר תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה הלכות: רהיט בגפא ותובליא. גפא קרי סולם שעולין בו באילן תובליא חבל שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים ומשל של בני אדם הוא רץ למעלה ולמטה לעסוק ולשנות הלכות ולא איסתייעא מילתא ואית דמפרש דהיינו בכפא רץ יחידי למעלה ולמטה כאדם שעולה בחבל באילן: תובליא. חבל כדאמרי' בבבא בתרא (דף לג:) מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא: ושבשיה ואנסביה איתתא

רבי יהודה אומר אף המשיא בתו קטנה. ונכנסה לחופה וגירשה ועדיין היא קטנה או נערה נדריה קיימין וזו היא יתומה בחיי האב שבכל הש''ס: קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך. אם אני מהנית לך אינו יכול להפר דאפילו דברים שבינו לבינה לא הוי שתעשה לפיו ולא תהנה לאבא ולאביה לשון הרב רבי אליעזר וברוב הספרים כתיב יפר וכך נראה יותר דהכי נמי אמרי רבנן דפליגי ארבי נתן בגמרא: זו דברי רבי יהודה. דכייל תשעה מיני נערות אבל חכמים אומרים שלשה מיני נערות כלומר לא חשיבי אלא שלש דלא פליגי במידי: תניא שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך רבי נתן אומר לא יפר. פירש הרב רבי אליעזר מסתברא טעמיה הוא שאין בעל מפר עד שיחול ולא חל עד שתשמש לבעל ועוד דלא חשיב ליה נדר שבינו לבינה ולא נראה דא''כ מנלן לר' נתן דאין בעל מיפר עד שיחול דלמא כל טעמו יש דלא הוי נדר שבינו לבינה ונראה דשפיר הוי דברים שבינו לבינה כיון שעל ידי שתעשה לפי בעלה תאסור לההנות אביה משיאה בעלה שם רע בשכינותיה ולא דמי לשאיני עושה לפי אבא ולפי אביך דאמר לעיל דאינו יכול להפר כיון שאסרה עצמה מאיליה דלא תלתה הנדר בעשייתה לפי הבעל וטעמא דרבי נתן משום דסבירא ליה דאין בעל מיפר עד שיחול הנדר ורבנן סברי דבעל מיפר קודם שיחול: נטולה אני מן היהודים. אסרה בתשמיש אם אני משמשך פעם אחת רבי נתן אומר לא יפר עד שתשמשנו וחכ''א יפר מיד דנדר זה הוי שפיר בינו לבינה שאם תשמש לו פעם אחת תהא אסורה לו לעולם דבעל הוי בכלל היהודים הילכך מיפר קודם תשמיש דאין צריך שיחול: ההוא גברא דאמר תיאסר הנאת עלמא. כלומר כל הנאות שבעולם אי נסיבנא איתתא עד שאלמוד כל הש''ס ולא חל האיסור עד שנשא האשה: רהיט בגפא ותובליא [כלי] שמובילין בו פירות ולא היה יכול ליגע וללמוד: שבשיה. כלומר הטעהו : [א''ל] ישא אשה ולא יאסר בהנאת העולם נשא אשה ונאסר:

ר"ן
נערה בשעה שנדרה שלא בגרה עדיין והיא יתומה בחיי האב והנך תלתא יתומה בחיי האב כיילא להו: בוגרת ומת אביה. שבשעה שנדרה היתה בוגרת ומת אביה דהיינו יתומה ממש והנך תלתא נמי מת אביה כייל להו: נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה וכו'. הנך תלתא דקתני בוגרת כיילא להו: רבי יהודה אומר אף המשיא את בתו קטנה וכו'. ועדיין היא נערה אשמעינן דאפילו היתה קטנה כשנשאת יצתה מרשות אביה בהנהו נשואין וכי קתני ועדיין היא נערה ה''ה נמי דאפי' היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והאי דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינם כלום: גמ' אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן נדר. דהנך תלתא כייל להו תשע דמתניתין שאף ר' יהודה לא אמרה אלא לחדד את התלמידים וכדכתיבנא במתני': מתני' קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך שאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך ה''ז יכול להפר. נראה בעיני דלא זו אף זו קתני דאי תנא רישא בלחוד סד''א דמש''ה יכול להפר משום דמהשתא מיתסרא אי בהנאת אביה משום נדרה אי במה שתעשה לפיו משום תנאה וכיון דליכא בחד מהנך גווני מידי דגריע טפי מדברים שבינו לבינה מש''ה יפר דכיון שכן חל הנדר מקרי כיון שאי אפשר שלא תאסר לפחות בדברים שבינו לבינה אבל בשאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך דבהא בתנאה דידה לית בה לא ענוי נפש ולא משום דברים שבינו לבינה סלקא דעתך אמינא דלא מצי מפר קמ''ל כיון דתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור עליו שאי אפשר לאשה שתעמיד עצמה שלא תעשה לאביו ולאביה הרי זה יכול להפר דקסבר תנא דמתניתין דכי האי גוונא בעל מפר אע''פ שלא חל הנדר: גמ' תניא שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך וכו' נטולה אני מן היהודים אם משמשתך רבי נתן אזמר לא יפר וחכמים אומרים יפר. נראה לי דתנא דברייתא נמי נקט הני תרי גווני לרבותא תנא קמא לרבותא דרבנן ובתרא לרבותא דרבי נתן דבגוונא קמא נדרה בעינוי נפש וכרבנן דסבירא להו בהנאת פלוני עלי ענוי נפש הוי וכדאמר שמואל אליבייהו לעיל בפירקין (ד' פב.) ותנאה בדברים שבינו לבינה דהיינו אם עושה אני לפיך וסלקא דעתך אמינא כיון דתנאה בחד גוונא ונדרה בחד גוונא אפי' לרבנן לא יפר דאכתי נדרה לא חייל קמ''ל דאפי' בכי האי גוונא לרבנן יפר ואידך גוונא נטולה אני מן היהודים לרבותא דרבי נתן תנא ליה דאע''ג דמהשתא מיתסרא בדברים שבינו לבינה ותנאה ונדרה בחד גוונא הוא דהיכי תעביד תשמש מיתסרא בתר הכי בתשמיש לא תשמש איכא משום דברים שבינו לבינה וסלקא דעתך אמינא דאפי' רבי נתן מודה בכי האי גוונא דיפר דחל הנדר מיקרי קמשמע לן דאפי' הכי כיון שעדיין לא חל ממש לא יפר: ההוא גברא דאמר תתסר הנאתה דעלמא עלי. שאסר על עצמו הנאת הבריות אי נסיבנא איתתא כי לא תנינא שהיה רוצה ללמוד תורה קודם שישא אשה כדי שלא יתבטל מחמתה כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כט:) רחיים בצוארו ועוסק בתורה: רהיט בגפא ותובליא. [במקלו] ותרמילו שהשתדל בכל כחו ללמוד: ולא אמצי למתני. לא עלה בידו: ושבשיה. הטעהו לומר שלא יהא נאסר לאחר מכן ואנסביה אתתא כדי שיחול הנדר: