נזיר כו ע"א

שהפרישו מעות לקיניהם רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא עולת בהמה יביא מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה ולאפוקי מהא דתניא מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא מת והיו לו מעות סתומים ילכו לים המלח אמר רב אשי הא דאמרת מפורשין לא לא תימא דאמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי אלא אפי' אמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי מפורשין הן ואיכא דאמרי אמר רב אשי לא תימא עד דאמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי אלא אפילו אמר אלו לחובתי הרי הן כמפורשין אמר רבא הא דאמרן מעות סתומין יפלו לנדבה אם נפלה דמי חטאת מביניהן הרי הן כמפורשין

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כו - א

שהפרישו מעות לקיניהם, וכגון שאמר המצורע "הרי אלו לצרעתי", ושוב העשיר וצריך להביא בהמות לחטאת ועולה; אם רצה להביא בהן [בכולן] חטאת בהמה - יביא; רצה להביא בכולן עולת בהמה - יביא. ^[1] ואם מת המצורע והיו לו מעות סתומין שכאשר הפרישן אמר: "הרי אלו לקרבנות צרעתי", יפלו לנדבה אף על פי שדמי חטאת מעורבין בהן. ^[2]

הרי מבואר, שאף במעות שאינם של נזיר, נאמרה הלכה במעות סתומין - שדמי חטאת מעורבין בהן - שיפלו לנדבה כשמת מחוייב הקרבן; ואם כן למה אמר רבי יוחנן: הלכה היא "בנזיר" דמשמע דוקא בנזיר. ^[3]

ומשנינן: אכן לא בנזיר בלבד נאמרה הלכה זו, ומה שאמר רבי יוחנן "הלכה היא בנזיר": תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה, כלומר: כך נאמרה ההלכה: מעות סתומין של נזיר וכל הדומה לו - שמביא אף הוא על דבר אחד קרבן חטאת וקרבן אחר - יפלו לנדבה. ^[4]

ונתכוין רבי יוחנן - שאמר: הלכה היא "בנזיר" - לאפוקי [להוציא] מהאי תנא, כלומר: ללמד בא רבי יוחנן שהמעות הסתומין בהן עוסק התנא שבברייתא, אינן דומין למעות סתומין של נזיר, ולכן דינן אינו שוה, וכמו שאכן אמר התנא בברייתא; ^[5]

דתניא: מי שהיה מחוייב חטאת וכגון שאכל חלב, ומלבד זה אמר: "הרי עלי עולה" כנדבה, ונמצא שהוא מחוייב חטאת ועולה.

ואחר כך הפריש מעות ואמר "הרי אלו לחובתי" -

אם רצה להביא בהן [בכולן] חטאת בהמה על החלב שאכל לא יביא; וכן אם רצה להביא בהן [בכולן] עולת בהמה לנדרו לא יביא, שהרי הפרישם לכל חובתו ולא לחלק מחובתו. ^[6] מת, והיו לו מעות סתומים ^[7] ילכו לים המלח מפני שמעורב בהם דמי חטאת, ולא ילכו לנדבה כמעות נזיר ושאר חייבי קינין.

והטעם הוא, משום שלא נאמרה הלכה זו אלא בנזיר וכל הדומה לו שהוא חייב חטאת וקרבן אחר על דבר אחד, אבל זה שנתחייב חטאת על חלב ואילו את הקרבן האחר נתחייב משום נדרו, באופן זה לא נאמרה ההלכה שיפלו לנדבה, ושוב ממילא ילכו כולם לים המלח, כיון שמעורב בהם דמי חטאת שמעיקר דינם הם הולכים לים המלח.

אמר רב אשי: הא דאמרת - גבי מפריש מעות לנזירות ומת, דמפורשין לא הוי דינם כמו מעות סתומים שיפלו לנדבה.

לא תימא [אל תאמר] שאין דין זה אמור אלא דהפריש שלשה ציבורין של מעות, ואמר: "אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי", שאלו ודאי אינם סתומים.

אלא אפילו אם הפריש ציבור אחד בלבד ואמר: "אלו המעות שבציבור זה לחטאתי ולעולתי ולשלמי", הרי דמי החטאת שבהן "מפורשין ^[8] בתערובת [דמי חטאת מפורשין שנתערבו במעות אחרים] " הן, ולא "סתומין" שיפלו לנדבה - ^[9]

ואיכא דאמרי, יתירה מכך אמר רב אשי:

הא דאמרת מפורשין לא, לא תימא עד דאמר "אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי" [וכל שכן כשאמר: אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי] -

אלא אפילו הפריש ציבור אחד של מעות ואמר "אלו לחובתי", הרי הן כמפורשין בתערובת, כי מאחר שאמר "לחובתי", הרי זה כמי שאמר "חטאת" בהדיא. ^[10]

אמר רבא: הא דאמרן: "מעות סתומין יפלו לנדבה" -

אם נפלה דמי חטאת מביניהן, ^[11] ומעות העולה והשלמים שנותרו "סתומים" הן, הרי הן כמפורשין ולא יפלו לנדבה אלא יביא בחציין עולה ובחציין שלמים.

ומשום, שעיקר דין "מעות סתומין" לא נאמר אלא כשמעורב בהם דמי חטאת. ^[12]

הערות

^[1] א. אבל אינו יכול להביא את כל הציבור השני לעולה או לשלמים; ואינו דומה למי שאמר "מעות אלו לנזירותי" שיכול לעשות כן, כי "לנזירותי" משתמע אפילו למקצת נזירותי [וכמו שכתבו התוספות בעמוד א בד"ה ולאפוקי בתירוץ ראשון], אבל "לשאר נזירותי" משמע כל מה שנשאר, כן נראה בכוונת התוספות. ב. כתבו התוספות: ואין לו תקנה עד שיביא שתי בהמות ומחלל המעות עליהם, ואומר: בכל מקום שיש בהם דמי עולה יהיו מחוללים על בהמה זו, ודמי שלמים בכל מקום יהו מחוללין על בהמה זו, וראה גם לעיל בעמוד א בתוספות ד"ה ולאפוקי, ובמה שנתבאר בהערה שם. ג. כתב ב"קרן אורה" ד"ה ואין, על דברי התוספות שבאות ב': "כיון דמיירי הכא במת היכי שייך ביה פדיון, וכדתניא לעיל בברייתא [בעמוד א] דמי שהיה מחוייב וכו' מת והיו לו מעות סתומים ילכו כולן לים המלח ואין להם תקנה בפדיון". ומבואר מדבריו, שמיתתו היא זו שמבטלת את הפדיון בברייתא לעיל, כמבואר בלשונו, ולכן לא הוקשה לו רק על דבריהם כאן, ולא על דבריהם בעמוד א, [שהביא ה"קרן אורה" עצמו] ; ובודאי כוונתו היא משום שכשמת חל עליהם דין שילכו לים המלח ושוב אין להם תקנה; ואולם טעם זה אינו מובן, כי מאחר שרק משום "תערובת איסור" הולכים כולם לים המלח, למה לא יתקן ויוציא את האיסור מן התערובת! ?

^[2] העיר ב"קרן אורה" [עמוד א ד"ה אם], דמן הברייתא לא שמענו את כל חידושו של רבא שאמר כן אף אם היו מעורבים בתחילה דמי חטאת ביניהם ואחר כך נפלו.

^[3] כן כתבו התוספות ש"צריך לומר"; וראה מה שכתב בהגהות הגר"א.

^[4] שמועה זו בהכרח כדעת רבי יוחנן [לעיל כה א] היא, הסובר "הלכה היא בנזיר", כי לדעת ריש לקיש [שם], מהיכי תיתי לחלק בין מעות לדבר אחר, כיון שעיקר הדין נלמד מ"לכל נדריהם ולכל נדבותם", התורה אמרה מותר נדר יהא לנדבה.

^[5] א. כתבו התוספות שבפשוטו היה נראה לפרש את דברי רב הונא במי שהפריש בהמה הראויה לנזירות, וקא משמע לן רב הונא: אף על פי שלא פירש לאיזה מקרבנותיו הוא מפריש את הבהמה, מכל מקום הרי זה כאילו פירש ויקריבנה לשם מי שהיא ראויה לפי מינה; אלא שאין לפרש כן, ומשום שמשנה היא לקמן מה א [ומובאת בהמשך הסוגיא] "רבן שמעון בן גמליאל אומר: הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים תקרב שלמים"; וגם משמע להם מהמשך הסוגיא שאין זו כוונת רב הונא, ולכן פירשו כפי שנתפרש בפנים. ביאור דבריהם הוא: ודאי שלא חשבו לפרש באופן שהפריש בהמה לנזירותו והנזיר עדיין חי, שזה ודאי אין מקומו כאן; אלא באופן שהפריש בהמה ולא פירש - ומת, וקא משמע לן שאין דינה כמעות "סתומין" שתפול לנדבה, אלא כמפורשת היא, ודחו, שכבר למדנו מרבן שמעון בן גמליאל שהיא כמפורשת מחיים, והוא הדין שלאחר מיתה הרי היא מפורשת. ומסתבר, שכוונתם היתה כשהפריש שתי בהמות לכל הפחות והאחת מהן ראויה לחטאת והשניה לקרבן אחר, כי אין דין "מעות סתומין" אלא כשמעורב חטאת עם עולה או שלמים. ב. ב"קרן אורה" ד"ה ובירושלמי, כתב על דברי התוספות, שאין הכרח מן המשנה דרבן שמעון בן גמליאל, כי היה מקום לומר: "כיון דלא פירש שם לכל אחד הוה אמינא דבכלל סתומים הם, ואם מת יפלו לנדבה, קא משמע לן דהוי כמפורש", ובזה ביאר דברי הירושלמי; ויש לסייע סברתו מדברי רב אשי לעיל בעמוד א', שיש חילוק בין אמר סתם "לקרבנותיו" דמשמע חטאת עולה ושלמים, לבין אם אמר בהדיא "אלו לחטאתי ועולתי ושלמי" הרי דבעינן פירוש בפה. ויש לומר שהתוספות גם הם הרגישו בזה ולכן הוסיפו "והא מתניתין היא דמייתי בסמוך", והיינו דבגמרא לקמן כז א מוכיחה הגמרא מרבן שמעון בן גמליאל שבהמה כמפורשת דמיא, ומכח זה מקשה הגמרא קושיא, הרי שהדבר פשוט ללמוד משם דין זה. והביאור הוא, שלענין "מעות סתומין" הרי צריך שני תנאים: א. שתהיה החטאת סתומה ולא מפורשת, ולזה אכן צריך פירוש בפה; ב. שיהיה במעות תערובת של חטאת עם קרבן אחר, ולכך צריך שיהיו כל המעות סתומין, דהיינו שלא פירש איזה לחטאת ואיזה לעולה, ולענין זה אפילו פירוש שאינו בפה מועיל, שהרי אין כאן תערובת. ולפי זה, הא דאמרינן שכשהחטאת ברורה מצד מינה הרי היא כמפורשת, אין הכוונה שהחטאת אינה סתומה, אלא הכוונה היא שאין התערובת סתומה, שהרי חטאת לחוד ועולה ושלמים לחוד, ואין זו תערובת כלל.

^[6] בתוספות נשאו ונתנו למה חל עליה קדושת הגוף כיון שאינה ראויה לקרבנות נזירות, ראה בדבריהם ; ואולם לא ביארו התוספות, מה הכריחם לפרש שהבהמה עצמה אינה ראויה לנזירות, ולא פירשו שהקדיש לדמיה בהמה הראויה לנזירות.

^[7] בהמשך הסוגיא בהערות יתבאר שנחלקו אמוראים בהגדרת הדברים: יש הסובר: דוקא דבר שבקל יוצא הוא בהוצאה הוא הנכלל בדין מעות סתומין, ולא בהמה תמימה שאינה יוצאת בקל בהוצאה. ויש הסובר: דוקא דבר שבקל יכול הוא לקנות בו את קרבנותיו הוא הנכלל בהלכה, ולא בהמה תמימה שבשביל רכישת קרבנותיו בהם, צריך הוא להמתין עד שיפול בה מום.

^[8] שמועה זו דרב שימי ורב פפא עמומה היא עד מאד, ונתלבטו בה הרבה הראשונים והאחרונים; ואף הפירוש שנתבאר כאן על פי מסקנת התוספות, יש בו תהיות ותמיהות, וד' יאיר עיני ישראל בתורתו.

^[9] וכגון שבשעת הפרשה לא הזכיר שם חטאת אלא הפריש "קן" לחובתו, שאם לא כן אין זה בכלל "מעות סתומין" כיון שהזכיר שם חטאת, וכמבואר לעיל כו א.

^[10] רב שימי מבין את דברי החכמים כהגדרה הראשונה בהערה לעיל, שאין בכלל ההלכה אלא "דבר היוצא בהוצאה" בקל, כי לפי ההגדרה השניה שההלכה נאמרה על דבר שבקל קונה בו את קרבנותיו, אם כן עופות שהן עצמן קרבים על גבי המזבח כל שכן שיפלו לנדבה, ואין מקום לקושייתו על דבריהם; ולקמן בהערה יתבאר בשם התוספות שישוב הקושיא של רב שימי היא אכן משום שהגדרת הדברים היא כאופן השני, ולכן אף עופות הן בכלל ההלכה.

^[11] נתבאר על פי רש"י בעירובין לז ב.

^[12] תוספת ביאור: עיקר דברי רב חסדא לא הובאו בכל מקום אלא לענין שאין הבעלים יכולים לקבוע איזו לחטאת ואיזו לעולה אלא בשעת לקיחה; וסוגייתנו מחדשת שאמר כן אף לענין ההלכה ד"מעות סתומין" הנופלים לנדבה; והוסיפו התוספות [בתירוץ אחד] ראייה לכך מלשונו שאמר: "אין הקינין "מתפרשות" ולא אמר "נקבעות", אף שגם בעלמא רגיל להזכיר לשון קביעות לגבי קרבנות, ומשמע שאמר כן אף לענין דין מעות "סתומין" ו"מפורשין"; [וצריך ביאור, שהרי אף לענין הקביעות לחטאת או לעולה, לשון המשניות בכל מקום הוא "קן סתומה" ו"מפורשת"].

שהפרישו תחילה מעות לקיניהם ואחר כך העשירו, אם רצה בעל המעות לשנות אותן ולהביא בהן חטאת בהמה — יביא, רצה להביא בהם עולת בהמה — יביא וישלים את מחיר הבהמות ממעות אחרות. מת המפריש והיו לו מעות סתומין — יפלו הכל לנדבה ואף דמי חטאת שבהן. ומכאן שלא רק בנזיר קיים אותו דין שמעות סתומים יפלו לנדבה!

ומשיבים: תנא [שנה] נזיר וגם חייבי קינין דדמו ליה [שדומים לו] ונחשבים לענין אחד, ולאפוקי מהא דתניא [ולהוציא ממקרה זה ששנינו בברייתא]: מי שהיה מחוייב חטאת על חטא שחטא, ואמר נוסף לכך בנדבה: "הרי עלי עולה", והפריש מעות ואמר "הרי אלו לחובתי", שאינו ברור אם נתכוון לחובת החטאת או לחובת נדר העולה, מה עושים באותן מעות?

אם רצה להביא בהן חטאת בהמה — לא יביא. רצה להביא בהן עולת בהמה — לא יביא. מת והיו לו מעות סתומים — ילכו לים המלח. שבמקרה כזה, בו אין שני הקרבנות באים כחובה לשם אותו ענין, לא ניתן להשתמש במעות הסתומים לשם נדבה.

א אמר רב אשי: הא [זה] שאמרת בענין נזיר שאם היו לו דמים מפורשין לא יביא מכולם נדבה, אלא דמי חטאת ילכו לים המלח וכו' — לא תימא [אל תאמר] שהוא רק במקרה שאמר ופירש "אלו לחטאתי, ואלו לעולתי, ואלו לשלמי", כל אחד לעצמו. אלא אפילו אמר "אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי" אף שלא חילק את המעות לכל אחד ואחד מקורבנותיו — מפורשין הן נחשבים לענין זה, ואינם נידונים כמעות סתומות.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] לשון אחרת, אמר רב אשי: לא תימא [אל תאמר] שאין הם נקראים מפורשים עד דאמר [שיאמר] "אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי", אלא אפילו אמר בלשון כללית יותר: "אלו לחובתי" — הרי הן כמפורשין.

ב אמר רבא: הא דאמרן [זו שאמרנו] שמעות סתומין יפלו כולם לנדבה הרי זה דווקא במקרה שדמי כל הקרבנות מעורבים, אבל אם נפלה דמי חטאת מביניהן, שחלק מסכום זה היה מובדל לשם דמי חטאת — הרי השאר הן מעתה כמפורשין, ולא כולם יפלו לנדבה, כלומר, לעולה, אלא הסכום הראוי לעולה — לעולה, והראוי לשלמים — ילך לשלמים (ונאכלים ליום אחד ואינם טעונים לחם).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

who separated money for their nests and then became wealthy, if the owner wishes to change their designation and to bring an animal sin-offering with them, he may bring a sin-offering with them. If he wishes to use them to buy an animal burnt-offering he may bring it, supplementing the required amount with other money. If the owner died and he had unallocated funds, they all will be allocated for communal gift offerings, including the value of the sin-offering. This shows that the halakha that unallocated funds are used for gift offerings applies in cases other than that of a nazirite.

The Gemara answers: He taught the case of a nazirite and also the case of those obligated to bring nests, which is similar to that of a nazirite and is therefore treated identically with regard to its halakha. This serves to exclude that case which is taught in a baraita. The situation discussed in the baraita involves one who was obligated to bring a sin-offering for a transgression he committed, and he also said: It is incumbent upon me to bring a gift burnt-offering, and he separated money and said: These are hereby for my obligatory offering. Since he might have meant either his obligation of the sin-offering or his burnt-offering for the new vow, the question arises as to what should be done with the money.

The baraita explains that if he wishes to bring an animal sin-offering with it, he may not bring one; if he wishes to use it to purchase an animal burnt-offering, he may not bring it either. If he died and had unallocated funds, one must take them and cast them into the Dead Sea. Since the two offerings are not part of the same obligation, the unallocated funds may not be used for gift offerings.

§ Rav Ashi said: That which you said with regard to a nazirite who had allocated money, that he may not use it all for gift offerings because the value of the sin-offering must be taken and cast into the Dead Sea, do not say that this is referring only to a case where he explicitly said: These are for my sin-offering, and these are for my burnt-offering, and these are for my peace-offering, each one separately. Rather, even if he said: These are for my sin-offering and for my burnt-offering and for my peace-offering, they are considered allocated for the purposes of this halakha, despite the fact that he did not designate the money for particular offerings.

And some say a different version of this statement. Rav Ashi said: Do not say they are deemed allocated only if he says: These are for my sin-offering and for my burnt-offering and for my peace-offering; rather, even if he said it in broader terms: These are for my obligation, they are considered as allocated.

§ Rava said: That which we said, that if one had unallocated funds they will be allocated for communal gift offerings, applies only if the money for all of the offerings was mixed together. However, if the money for the sin-offering fell and was separated from the others, all the remaining money is now considered as allocated. This means that instead of the entire sum being used for a gift burnt-offering, part of it is used for a peace-offering, which is eaten for one day and does not require bread.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רצה להביא חטאת בהמה יביא וכו' [ולא] מבעיא שאם ירצה להביא בכל המעות חטאת העוף או עולת העוף [דמביא] דלשם עופות (לא) הופרשו אלא אפי' בהמה יכול להביא בהם אם העשיר:

תנא נזיר וה"ה לחייבי קינין דדמי ליה שמחוייבים חטאת ועולה כמו נזיר:

ולאפוקי מהא דתניא מי שהיה מחויב חטאת שעבר על א' מכל חייבי כריתות שמביאין על שגגתן חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי משמע לכל מה שחייב והרי הוא מחוייב חטאת ועולה או דלמא לחובת חטאת קאמר או לחובת עולה קאמר או לשניהם קאמר. אינו יכול להביא בכולן חטאת ולא בכולן עולה אלא בחציין חטאת ובחציין עולה דמעורבי' הם דמי חטאת ודמי עולה. ואם רוצה להביא בהם חטאת יקח מעות אחרים ויאמר אם דמי חטאת הם הרי טוב. ואם דמי עולה הם הרי הם מחוללים על מעות הללו ויקח בראשון חטאת ובשניה עולה. וכן אם ירצה להביא מהם עולה יעשה כך ואם רוצה להביא בהם חטאת ועולה יביא ב' בהמות ויאמר מה שיש במעות הללו דמי חטאת יהיו מחוללים על בהמה. ודמי עולה על בהמה זו. ולא דמי להא דאמרי' לעיל רצה להביא חטאת בהמה יביא עולת העוף יביא דהתם בני חדא בקתא נינהו דשניהם על דבר א' באו. מת והיו לו מעות סתומים כלומר והניח מעות אלו סתומים ולא בירר אם לחטאת אם לעולה או לשניהם כדפרי' ילכו לים המלח דלא גמירי דיפלו לנדבה אלא היכא דבאין לחובת דבר אחר. ור"ת פי' ולאפוקי הא דתניא דהאי תנא פליג אמתני' ולית ליה הילכך הוא כחייבי קינין:

אלא אפי' אמר אלו לחטאתי לעולתי ולשלמי מפורשי' הן כיון דהזכיר שם קרבן דלא גמירי סתומים יפלו בנדבה אלא בסתומים לגמרי כגון דאמר אלו לחובתי או לקרבנותי אלא אפי' אמר אלו לחובתי מפורשים הם ולא מקרי סתומים אלא באלו לקרבנותי אבל לחובתי יש במשמע לשון חטאת דאינה באה כי אם חובה וכל היכא שנתפרשה החטאת לא גמירי:

דאמר רבא אם נפלה דמי חטאת מביניהן כגון שאמר אלו לחטאתי:

תנא נזיר וחייבי קינין דדמיין ליה פי׳ להכי נקט נזיר שהוא מחויב חטאת ועולה וכשהפריש מעות הפריש לשניהן ביחד ואע״פ שדמי חטאת מעורבין עמהן אפ״ה יפלו לנדבה כדגמרי׳ הילכתא וה״ה לחייבי קינין שהן חייבין חטאת ועולה ביחד שהפרישו מעות קינין סתם לקיניהן ומת שנפלו לנדבה:

ולאפוקי מהא דתניא מי שהוא מחויב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא והיו לו מעות סתומין ילכו לים המלח פי׳ בוודאי המחויב קינין תורין ובני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה והפריש עליו מעות סתם אם העשיר ורצה להבי׳ בכולן או חטאת או עולת בהמה יביא דכיון דביחיד הי׳ מחויב בשתיהן יש על אותן מעות תורות חטאת ותורת עולה הלכך יכול להביא בכולן או חטאת או עולה אבל מי שלא היה מחויב אלא חטאת כגון שאכל חלב בשגגה כיון שלא חלו עליו ביחד כשהפריש מעות ואמר הרי אילו לחובתי אם רצה להביא בכולל חטאת לא יביא דיש לו חובת חטאת הפרישם אבל ודאי חטאת ועולה יכול להבי׳ בהן כיון ששתי חובותיו קונה בהם ואם מת נמי והיו סתומין ילכו לים המלח דדוקא כשחלו עליו חטאת ועולה ביחד התם אמרי׳ כשהפריש סתם לשתיהן הפריש והו״ל דמי חטאת ודמי עולה מעורבין זה בזה ובהא תמידי הילכתא דאזלי לנדבה אבל כשחלו עליו זו אחר זו יש לומר הכל הפרישן לחובת חטאת וכולן הן דמי חטאת בלי תערובת והילכך ילכו לים המלח דלא גמרי׳ הילכת׳ אלא על מי שמחויב חטאת ועולה ביחד דומי׳ דנזיר:

אמר רב אשי הא דאמר מפורשין לא פי׳ מאי דתנן דמפורש׳ לא יפלו לנדבה אלא דמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יבואו עולה ודמי שלמים יבואו שלמים לא תימא דלא יקראו מפורשין אא״כ פירש ואמר אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמיי אבל אם לא בירר אלא אמר אלו לחטאתי ועולתי ולשלמיי סתומין מיקריין ויפלו לנדבה אלא אפילו אמר הכי נמי מפרשין מיקריין ושלישתן שהן דמי חטאת ילכו לים המלח ושלישתן יביא בהם עולה ושלישתן יביא בהן שלמים ואיכא דאמרי אמר רב אשי לא תימא עד דאמר אלו לחטאתי לעולתי ולאשמיו אלא אפילו אמר אילו לחובתי הרי הן כמפורשין פי׳ שגם כשאמר לחובתי כאלו אמר בשלישותן אבי׳ חטאת ובשלישיתן עולה ובשלישיתן שלמים וכשמה כך אנו עושים ולא יקראו סתומין אלא כשאמר הרי הן לנזירת:

אמר רבה אם נפרשו דמי חטאת מביניהן הרי הן כמפורשין פי׳ אם אמר כאלו אביא חטאת וכאילו עולה ושלמים לא אמרי׳ כיון שלא פירש ובירר אלו לעולה ואלו לשלמים סתומין הן ויפלו לנדבה אלא כמפורשין דמי ומבי׳ בחציין עולה ובחציין שלמים דדוקא בשיש תערובת חטאת ביניהם גמרי׳ הילכת׳ דאזלי לנדבה אבל בתערובת עולה ושלמים לא אלא מחלקן חציין לעולה וחציין לשלמים:

ולאפוקי הא דתניא מי שהיה מחוייב חטאת. שעבר על אחת מכל חייבי כריתות שמביאין על שגגתן חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי. משמע לכל מה שחייב והרי הוא מחוייב חטאת ועולה. או דלמא לחובת חטאת קאמר או לחובת עולה קאמר או לשניהם קאמר. הילכך אינו יכול להביא בכולן חטאת ולא בכולן עולה אלא בחציין חטאת ובחציין עולה דמעורבין הן דמי חטאת ודמי עולה. ואם רוצה להביא בהן חטאת יקח מעות אחרים ויאמר אם דמי חטאת הם הרי טוב ואם דמי עולה הם הרי הם מחוללין על מעות. ויקח בראשונים חטאת ובשניים עולה. וכן אם ירצה להביא בהן עולה יעשה כך. ואם רוצה להביא בהן חטאת ועולה יביא שתי בהמות ויאמר מה שיש במעות הללו דמי חטאת יהו מחוללין על בהמה זו ודמי עולה על בהמה זו. ולא דמי להא דאמרינן לעיל רצה להביא חטאת בהמה יביא עולת העוף יביא. דהתם בני חדא בקתא נינהי דשניהם על דבר אחד באו.

מת והיו לו (מעות) מעות סתומים. כלומר והניח מעות אלו סתומין ולא בירר אם לחטאת אם לעולה אם לשניהם כדפרישית. ילכו לים המלח דלא גמירי דיפלו לנדבה אלא היכא דבאין לחובת דבר אחת. ור"ת פירש ולאפוקי הא דתניא דהאי תנא פליג אמתניתין ולית ליה הלכה היא בחייבי קינין:

מי שהיה מחוייב חטאת. שאכל חלב או דם. ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי ולא פירש איזו לשם חטאת ואיזו לשם עולה. רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא. דכיון דחטאת ועולה אינן באין על דבר אחד שמא לחובתי דקאמר היינו כולן עולה או חטאת ועולה מעורבין יחד. לכך אין לו תקנה כמות שהן אלא אם רוצה שיהא להם תקנה יביא מעות חולין ויתנה ויאמר אם מעות שהפרשתי כולן חטאת יתפסו אלו בקדושת עולה. ואם הם כולן עולה יהיו מחוללין על אלו ויחזרו ויקדישו לחטאת. ואם הם חטאת ועולה יחד קדושת עולה שבהן תהא מחוללת על מעות הללו והראשונים יהו כולן חטאת והאחרונים שיביא יהו כולן עולה.

מת והיו לו מעות סתומין. שאמר אלו לקרבנות חובתי והרי היא חטאת ועולה מעורבין זה בזה ילכו לים המלח ואין להם תקנה שהרי אין להם פדיון כיון שמת. והיינו לאפוקי הא דלית ביה דין נזירות דיפלו לנדבה אלא כדתני יוליך לים המלח. הר' עזריאל:

אלא אפילו אמר אלו לחובתי מפורשין הן. ולא מקרי סתומין אלא באומר לקרבנות. אבל לחובתי יש במשמעות הלשון חטאת דאינה באה כי אם חובה. וכל היכא שנתפרשה החטאת לא גמירי כדקאמר רבא אם נפלה דמי חטאת מביניהם הרי הם מפורשין. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

איכא דאמרי כי אמר לחובתי נמי הוי כמפורשין. דלא נימא יפלו לנדבה דלחובתי משמע שפיר לחטאתי. דהא דאמר לעיל אם רצה להביא חטאת לא יביא דשמא עולה נמי הוי היינו משום שמא חייב עולה על מקום אחר. הרב עזריאל:

ויש ספרים שיש שם גירסא אחרת כך. אמר רב אשי הא דאמרת מפורשין לא לא תימא דאמר אלו לחובתי. אלא עד דאמר אלו לחטאתי ולעולתי (ואלו לעול' ואלו לשלמי) ולשלמי לאו מפורשין הן. ואיכא דאמרי אמר רב אשי לא תימא עד דאמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי אלא אפילו אמר אלו לחובתי מפורשין הן. שיטה:

אם נפלה דמי חטאת מביניהן. כגון שאמר אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירות דמי חטאת ילכו לים המלח. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל פירש וז"ל: אמר רב מעות סתומין דאמר במתניתין יפלו לנדבה אם נפלה דמי חטאת מביניהם בסמוך הרי אלו כמפורשין. כמו שפירש ואמר אלו לחטאתי והשאר לנזירות. והיינו אם נפלה מביניהם דהשתא דמי חטאת מפורד מביניהם ואין כאן אלא עולה ושלמים ביחד. הרי הן כמפורשין חציין לעולה וחציין לשלמים דיש להם תקנה על ידי חלול.

רש"י ד"ה ע"א. עולת בהמה לא תביא שהיא לא נדרה אלא עולת העוף. עמש"כ לקמן (נט ב) בס"ד:

תד"ה הגה"ה א'. דכמו שהחטאת באה לחובה (ר"ל לנזירות) כך עולה אבל כשאמר לחובתי משמע יותר חטאת שהחטאת באה גם בעלמא לחובה כו'. כצ"ל:

שם בהגה"ה הב'. אבל אמר לנזירותי גרידא כו' ואם מת לא נתקבלה בזה הלכה בנזיר כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה הא דאמרת וכו' שהרי יכול להביא בכולן עולה. צריך למחוק התיבות שהרי יכול להביא בכולן עולה דהמה ט"ס:

תוס' ד"ה אמר רבא וכו'. ממותר חטאת ילקח בהם בהמה והבשר לשם כצ"ל:

שהפרישו מעות לקיניהן. ואח''כ העשירו כגון מצורע אם חייבי חטאת ועולה הן אם רצה להוסיף עליהן ולהביא מהן חטאת בהמה יביא: מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. ואין חוששין לדמי חטאת שבהן: תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה. דנזיר טמא מביא קינין והואיל דקי''ל גבי נזיר טמא הכי אמרי' נמי לגבי נזיר טהור שאם מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה: ולאפוקי מהא דתניא מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה לנדבה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא. לפי שיש לומר שמא שם עולה חל עליהן ולהביא עולת בהמה אי אפשר שמא לשם חטאת הפריש אותן המעות ולית להו תקנה וקמ''ל דהכי הוא גבי נזיר ודדמי ליה דחייב בחטאת ובעולה בבת אחת דהתם הוא דאמר הלכה דיפלו לנדבה אבל כל היכא דלא נתחייב בחטאת ובעולה על מעשה אחד לא אמרי' הכי אלא ילכו לים המלח: ע''א מי שהיה מחוייב חטאת. דהיינו יולדת עשירה דמביאה חטאת עוף ולא עולת העוף ואמרה הרי עלי עולת העוף והפרישה מעות ואמרה אלו לחובתי רצתה להוסיף ולהביא חטאת בהמה לא תביא דהא אינה מחוייבת חטאת בהמה רצתה להביא עולת בהמה לא תביא שהיא לא נדרה אלא עולת העוף מת כלומר מתה והיו לה מעות סתומים ילכו לים המלח משום דאיכא למימר שמא לשם חטאת בלבד הפרישתן שהרי לא הוקבעו כולן ביחד לחטאת העוף ולעולת העוף דעל חטאת העוף היה החיוב בפני עצמו ועל עולת העוף. היתה נדורה בפני עצמו דכמפורש דמי והאי לאפוקי מהאי תנא דאמר ילכו לים המלח אבל גבי שאר חייבי קינין דחייבים להביא חטאת העוף ועולת העוף הואיל והוקבעו ביחד דעל שניהם נתחייבה בבת אחת הילכך כי מתה והיו לה מעות סתומין יפלו לנדבה דהויין סתומין מעליא: אמר רב אשי הא דאמרי'. גבי מעות שאם היו מפורשין דדמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יקרבו עולה כו' לא תימא דלא הוו' מפורשין אי לאו דאמר אלו לחטאתי אלא אפילו [אמר] אלו לחובתי הרי אלו מפורשין ודמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יקרבו עולה וכו' והיכי דמי סתומים דאמר יפלו לנדבה כגון שהפרישן ביחד סתם ולא הוציא בשפתיו כלום: אם נפלה דמי חטאת מביניהן. אם נאבד או נפרד כשיעור דמי חטאת מביניהן: הרי הן כמפורשין. והשאר לא יפלו לנדבה אבל מביא בדמי חציין עולה ובדמי חציין שלמים בלא לחם:

מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. אע''פ שדמי חטאת מעורבין בהן: תני נזיר וכל דדמי ליה. י''מ דהלכה כך נשנית נזיר וכל דדמי ליה. וא''ת במאי דמי לנזיר שמביאין על דבר אחד שני קרבנות כמו נזיר על נזירותו ויולדת ומצורע שמביאים גם הם על ד''א ב' קרבנות: ולאפוקי מהאי תנא. כלומר ר' יוחנן דקאמר הלכה היא בנזיר דמשמע בנזיר ולא דבר אחר לאפוקי מהאי תנא דתניא מי שמחוייב חטאת שאכל חלב ואמר הרי עלי עולה דהיינו נדבה והרי הוא מחוייב חטאת ועולה [וחטאת] לא [על] דבר אחד הן שהחטאת בא על החלב והעולה בנדר והפריש מעות ואמר (בשם) כשהפריש אלו לחובתי ומשמע לכל מה שהיה חייב לפיכך אם רצה להביא בכולן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא מפני שהן מעורבין ואין לו תקנה עד שיביא ב' בהמות ויאמר כל מה שיש במעות אלו לקדושת חטאת יחול על בהמה זו וצ''ע דמאי שנא דלעיל גבי הפריש מעות רצה להביא חטאת בהן יביא עולה יביא ולא אמרינן דהפרשה היתה לשניהם דוקא אלא בידו להביא מכולן (אלא) או חטאת או עולה וכן לעיל כי מפריש מעות לנזירותו אמר מפני שראויין להביא בכולן שלמים ושמא י''ל כי אמר בלשון זה לחובתי משמע לכל מה שהוא חייב הילכך הפרשה היתה לשניהם ולא יוכל להביא בכולן אחד מהם אבל לנזירותו או לצרעתו משמע שפיר למקצת נזירותו או למקצת צרעתו ועוד יש לחלק היכא דהפריש לנזירותו או לצרעתו וכל קרבנות נזיר ויולדת וצרעת בני חד בקתא (יוצאה) לכך יכול להביא מתחילה מכל דמי הקן פרידה אחת או חטאת או עולה הילכך כשהעשיר מביא מכולן או חטאת או עולה אבל הכא דמחוייב חטאת מחלב שאכל ועולה נדורה לאו בני חד בקתא אינון וכשמפריש מעות לשמם אין יכול להביא מכולן אחת מהן: מת והיו לו מעות סתומים ילכו לים המלח וכו'. דכיון דלא מייתי חטאת ועולה אחד מילתא לא גמירי בה הילכתא דיפלו לנדבה אלא כשהחטאת והעולה באין בשביל דבר א' אבל היכא שהחטאת באה על החלב והעולה נדורה לא גמירי בה דיפלו לנדבה: ולאפוקי מהאי תנא פי' דלא דמי נזיר למלתיה דהאי תנא ולא פליג ר' יוחנן אהאי תנא ולא האי תנא אר' יוחנן: הא דאמרת מפורשים לא. ששנינו במשניות דמי חטאת ילכו לים המלח וכו' ולא אמרי' יפלו כולן לנדבה לא תימא דוקא אלו לחטאתי כגון שהפריש ג' צבורין כל אחד בפני עצמו אבל בצבור אחד נדבה אלא אפי' שהפריש בצבור אחד ואמר אלו יהא לחטאתי ולשלמי ולעולתי ולא הפרידם כלל מפורשין הן פי' מפורשים בתערובות ולא נישנית בהן ההלכה דנימא כיון דדמי חטאת מעורבין בהם יפלו לנדבה אלא אדרבה כולן ילכו לים המלח ולאו היינו דין דמפורשין דמתניתין דקאמר דעולה תקרב עולה דהתם מבוררין הן מבוררין דמים הללו לחטאת והללו לשלמים כל אחד קרב כדינו ודמי חטאת לים המלח ולהאי לישנא כי גמירי דסתומים יפלו לנדבה היינו כי אמר אלו לחובתי: הגה''ה יש לתת טעם בדבר כשאמר לקרבנות נזירותי הוו סתומין גמורין שאין במשמעות לשונו חטאת יותר משאר קרבנות דכמו שהחטאת באה לחובה כך עולה לחובה ולא לנדבה: הגה''ה איכא דאמרי כי אמר לחובתי נמי כמפורשין בתערובות הן וילכו לים המלח דלחובתי משמע לכל חובתי בין לחטאת בין לעולה וסתומים דיפלו לנדבה היינו כי אמר לקרבנות נזירותי שלא פירש חטאת בהן ומ''מ משמע נמי דלכל קרבנות קאמר ולא היה יכול להביא בכולן קרבן א' אבל אמר לנזירותי גרידא שלא הזכיר קרבנות יוכל להביא בכולן קרבן א' דלמקצת נזירותו משמע ואם מת הלכה נתקבלה בנזיר יפלו לנדבה שהרי יכול להביא בכולן עולה וקשה דא''כ כי אמר לחובתי דילכו לים המלח ואפי' בנזיר וא''כ מאי האי דקאמר לעיל ולאפוקי מהאי תנא כו' וכיון דההוא תנא איירי כגון דקאמר לחובתי מהא מסייעו דילכו לים המלח והלא גם בנזירות נמי כי אמר לחובתי אמרי' להאי לישנא דילכו לים המלח בשלמא לפי' ר''ת ניחא אלא לפי' רש''י מאי מפקא וי''ל דסיפא דברייתא לעיל מפקא דקתני מת והיו לו מעות סתומין שלא הזכיר עליהם לחובתי אלא אמר אלו יהיו לקרבנותי ילכו לים המלח דאי ארישא דוקא קאי היכא דאמר לחובתי לימא מת ילכו לים המלח דמאי האי דקאמר מת והיו לו מעות סתומין והא ברישא נמי בסתומין קיימי אלא ודאי אתי למימר סתומים אחריני שלא הזכיר ברישא דברישא איירי דאמר לחובתי וסיפא אתי למימר דאפילו כי אמר לקרבנותי דילכו לים המלח וכה''ג כי אמר לקרבנות נזירותי יפלו לנדבה: אמר רבא הא דאמרן סתומין יפלו לנדבה אם נפלה דמי חטאת מביניהם [הוה] כמו שהפריש מן קצת הצבור ואמר אלו לחטאת והשאר לשאר נזירותי לעולה ולשלמים ומת הרי שאר המעות כמפורשין ואף שהן סתומים בהא לא אמרי' דיפלו כולן לנדבה אלא יביא חציין לעולה וחציין לשלמים והלכה לא נשנית אלא כשדמי חטאת מעורבין בהן וא''ת התינח לר' יוחנן דאמר הלכה בנזיר אומר דכך נתקבלה ההלכה אלא לר''ש בן לוי דדריש קרא דמותר נדר לנדבה אפילו אין דמי חטאת מעורבין בהן יפלו לנדבה דהאי נמי מותר נדר הוא דכל קרבנות נזיר בנדר הם באים וי''ל דסברא הוא להעמיד קרא כשדמי חטאת מעורבים בהן דוקא דהכי משכחת בעלמא דמותר חטאת בא לנדבה כדאמר בפ' ולד חטאת (תמורה דף כג:) ובזבחים בפרק טבול יום (דף קג.) זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא לכהן אשם הוא לה' להביא כל דבר הבא ממותר אשם ממותר חטאת ילקח בהם בהמה והבשר לבעלים והעורות לכהנים ולפי שמצינו בעלמא דמותר חטאת באין לנדבה סברא להעמיד זה הפסוק היכא שהפריש מעות ודמי חטאת מעורבין בהן:

נזיר כו ע"א - טקסט הדף

דף כו - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד