סוטה יח ע"ב

ושומרת יבם וכנוסה אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי ר''מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש נסתרה לאחד ונטמאת ואח''כ החזירה לא היה מתנה עמה זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה:
גמ' אמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ממאי מדקתני שומרת יבם וכנוסה אא''ב אסירה משום הכי מתנה בהדה אלא א''א לא אסירה היכי מתנה בהדה והתנן זה הכלל כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה אמרי במערבא לית הילכתא כרב המנונא אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר''ע היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כי ערוה בעי רבי ירמיה מהו שיתנה אדם על נישואין הראשונים על נישואי אחיו מהו ת''ש זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה הא אסירה ה''נ דמתנה ש''מ: ר''מ אומר אמן שלא נטמאתי וכו': תניא לא כשאמר ר''מ אמן שלא אטמא שאם תטמא מים בודקין אותה מעכשיו אלא לכשתטמא מים מערערין אותה ובודקין אותה בעי רב אשי מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים השתא מיהא לא אסירה ליה או דילמא זימנין דמגרש לה והדר מהדר לה ת''ש הכל שוין שלא היה מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש נסתרה לאחד נטמאת ואח''כ יחזירנה לא היה מתנה הא יחזירנה ותיטמא ה''נ דמתני ש''מ ת''ר {במדבר ה-כט} זאת תורת הקנאות מלמד שהאשה שותה ושונה רבי יהודה אומר זאת שאין האשה שותה ושונה אמר ר' יהודה מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין שהאשה שותה ושונה וקיבלנו עדותו בשני אנשים אבל לא באיש אחד וחכ''א אין האשה שותה ושונה בין באיש אחד בין בב' אנשים ות''ק נמי הכתיב זאת ורבנן בתראי נמי הא כתיב תורת אמר רבא באיש אחד ובועל אחד דכ''ע לא פליגי דאין האשה שותה ושונה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יח - ב

ושומרת יבם ^[1] וכנוסה, ^[2] כלומר, אם יבמה משקה אותה אחר שכנסה, הרי הוא מגלגל עליה שבועה שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם, והיא נבדקת על זה. ^[3] ומפרשת המשנה את אשר שנינו "אמן על האלה, אמן על השבועה", דהיינו: "אמן" שלא נטמאתי, והוא אמן על השבועה, שבאמירת האמן היא נשבעת בכך שאכן לא נטמאה. ו"אמן" שאם נטמאתי, יבואו בי המים, והוא אמן של קבלת האלה על עצמה. ^[4] רבי מאיר מוסיף ואומר [ולא הודו לו חכמים]: "אמן" שלא נטמאתי, "אמן" שלא אטמא. כלומר, הרי הוא מגלגל עליה שבועה שלא תיטמא תחתיו בעתיד, ולכשתיטמא, יבדקוה המים ששתתה עכשיו. ^[5] הכל - רבי מאיר וחכמים - שוין ^[6] בדין זה, שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס, אינו מגלגל עליה שבועה על זנות שקודם אירוסין. ^[7]

ואף לא על אחר שתתגרש, ותסתר לאחר, ותיטמא, ואחר כך יחזירנה - לא היה מתנה עמה.

זה הכלל: כל שתבעל ולא היתה אסורה לו, לא היה מתנה עמה, והיות שאם זינתה קודם שתתארס אינה אסורה לו, או אם זינתה אחר שתתגרש אינה אסורה לחזור לו, שהרי לא אסרה תורה להחזיר גרושתו אלא משנישאת לאחר, ולא כשזינתה, לפיכך אינו יכול לגלגל עליה שבועה על מעשי זנות אלו.

גמרא:

אמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה כשהיא שומרת יבם, ועברה על "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", הרי היא אסורה ליבמה, כאשה שזינתה תחת בעלה. ^[8]

ומפרשינן: ממאי, מנין לרב המנונא דין זה?

מדקתני במשנתנו: "אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה", הרי שהוא מגלגל עמה על זנות שזינתה בהיותה שומרת יבם.

ובהכרח ששומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. כי אי אמרת בשלמא שאם אכן זינתה כשהיא שומרת יבם, היא אסירה ליבמה, משום הכי מתנה בהדה [לכן מגלגל עליה שבועה על אותה זנות], שכן יכול הוא לגלגל עליה שבועה על כל זנות האוסרת אותה עליו.

אלא אי אמרת שאפילו אם זינתה כשהיא שומרת יבם לא אסירה ליבמה - היכי מתנה בהדה [איך יכול לגלגל על זנות זו]!?

והתנן במשנתנו: זה הכלל: כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו, לא היה מתנה עמה!

אלא בהכרח, שאם זינתה בהיותה שומרת יבם הרי היא אסורה ליבמה, ולפיכך מגלגל עליה שבועה על זנות זו.

אמרי במערבא [בארץ ישראל]: לית הלכתא כרב המנונא.

ושמא תאמר, אלא, הלוא תיקשי, הא דקתני במשנתנו "שומרת יבם וכנוסה", ומשמע שהיא אסורה לו אם זינתה, וכדדייקינן!

לא תיקשי: כי יש לומר, הא מני, משנתנו בשיטת רבי עקיבא היא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין [אין קדושין תופסים לאשה שהיא אסורה על המקדש בלאו], ומשוי לה לחייבי לאוין, כי כמו ערוה, שאין בה תפיסת קידושין.

ונמצא לדעת רבי עקיבא, שכל ביאה האסורה בלאו, היא כביאת ערוה [היינו חייבי כריתות שאין תופס בהן קדושין]; ולכן אם זינתה תחת יבמה, הרי היא כאשה שזינתה תחת בעלה שהיא ביאת ערוה. ^[9] אבל לדעת חכמים החולקים על רבי עקיבא, וסוברים שקדושין תופסים בחייבי לאוין, הרי שאין זנות של יבמה חשובה כערוה שזינתה, ואם כן לשיטתם אינה אסורה על יבמה.

בעי רבי ירמיה:

מהו שיתנה אדם על נישואין הראשונים שלו עמה?

כלומר, אדם שגירש את אשתו, ושוב החזירה, וקינא לה, ונסתרה בנישואין אלו, האם יכול הוא - כשמשקה הוא אותה - לגלגל עליה שבועה שלא זינתה תחתיו בנישואין הראשונים, שהרי אם אכן זינתה תחתיו, הרי היא אסורה לו לעולם ואף לאחר שגירשה? ועוד בעי רבי ירמיה:

על זנות היבמה בשעת נישואי אחיו, שאת אשתו ייבם, מהו שיתנה היבם שכנסה, כי אם אכן זינתה תחת אחיו, הרי היא אסורה אף ליבם, לפי שהסוטה נאסרת גם על הבועל גם על הבעל, וגם על היבם?

תא שמע ראיה שמתנה הוא על שני אלו, ממה ששנינו במשנתנו:

זה הכלל: כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו, לא היה מתנה עמה.

הא אם אסורה היא לו, הכי נמי דמתנה!

והרי נשים אלו אסורות לו אם אכן זנו, ואם כן יכול הוא להתנות על כך.

ומסקינן: אכן שמע מינה שיכול להתנות על מעשי זנות אלו.

שנינו במשנה: רבי מאיר אומר: אמן שלא נטמאתי, אמן שלא אטמא:

תניא:

לא כשאמר רבי מאיר [לא עלתה על דעתו של רבי מאיר כשאמר] "אמן שלא אטמא", שאם תיטמא בעתיד, מים בודקין אותה כבר מעכשיו.

אלא לכשתיטמא, אז המים ששתתה עכשיו, מערערין אותה [חוזרין לה לתוך גרונה], ^[10] ובודקין אותה. ^[11] בעי רב אשי:

מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים?

כלומר, האם לדעת רבי מאיר, שהוא מתנה על העתיד, יכול הוא גם לגלגל על זנות שתזנה לכשיגרשנה, ויחזור וישאנה?

ומבארת הגמרא את צדדי הספק:

האם נאמר: השתא, מיהא, לא אסירא ליה? כלומר: בנישואין שהיא נשואה לו עתה לא תיאסר עליו, ואינו יכול להתנות על איסור של נישואין אחרים.

או דילמא: זימנין דמגרש לה, והדר מהדר לה [פעמים שהוא מגרש אותה ושוב מחזיר אותה]?

כלומר, כיון שאם יגרשנה ותחזור אליו תיאסר עליו, הרי זה בכלל: כל שתיבעל ותהא אסורה לו - מתנה עמה. ^[12]

תא שמע ראיה ממשנתנו, שיכול הוא להתנות על נישואין אחרונים:

דהרי שנינו: הכל שוין, שלא היה מתנה עמה לא על קודם שתתארס, ולא על אחר שתתגרש ותיסתר לאחר ותיטמא, ואחר כך יחזירנה, לא היה מתנה.

הרי משמע: הא להתנות לכשיחזירנה ותיטמא, הכי נמי דאליבא דרבי מאיר - מתני.

ומסקינן: אכן שמע מינה!

תנו רבנן:

נאמר בפרשת סוטה: "זאת תורת הקנאות", ומשמע: תורה אחת לכל הקנאות, שבכולן יעשה לה כתורה הזאת -

מלמד: שהאשה שותה פעם אחת, ושונה לשתות שוב אם קינא לה בעלה ונסתרה פעם שניה לאחר השתייה הראשונה, ומפרש לה הגמרא ואזיל.

רבי יהודה אומר: הואיל ונאמר "זאת", הרי זה מיעוט, ללמדנו "זאת ולא אחרת", שאין האשה שותה, ושונה.

אמר רבי יהודה: מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין [חופר בורות להכניס מים לעולי רגלים בשדות ובדרכים], שכך קיבל: האשה שותה, ושונה!

וקיבלנו עדותו רק בשני אנשים [בשני בעלים], שגירשה הראשון או מת אחר ששתתה, והלכה ונישאת לאחר וקינא לה השני ונסתרה, ומשום שריבתה התורה "תורת הקנאות".

אבל לא באיש אחד [בבעל אחד], שהוא אינו יכול להשקותה שוב, ומשום שמיעטה התורה: "זאת".

וחכמים אומרים [היא שיטה שלישית]:

אין האשה שותה ושונה, בין באיש [בעל] אחד, בין בשני אנשים [בעלים].

ומקשינן: ולתנא קמא נמי, כיון שלפי דעתו אפילו באיש אחד היא שותה ושונה, הכתיב "זאת", ומה זה בא למעט!?

ועוד תיקשי לרבנן בתראי [חכמים האחרונים, היא השיטה השלישית] נמי, כיון שלפי דעתם אף בשני אנשים אין היא חוזרת ושותה, הא כתיב "תורת", ומה זה בא לרבות!?

אמר פירש רבא:

באיש [בעל] אחד ובועל אחד, שקינא לה בעלה שנית מאותו אדם -

דכולי עלמא, כל שלשת התנאים - לא פליגי, דאין האשה שותה ושונה.

הערות

^[1] מצפה וממתתנת ליבם שייבמנה, כמו "ואביו שמר את הדבר", "לא תשמור על חטאתי", רש"י.

^[2] כתב רש"י בקדושין כז ב ד"ה כנוסה: כנוסה שייך למתני גבי יבמה, שומרת יבם ממתנת ומצפה ליבום, כמו "שמר את הדבר", להכי שייך לשון כניסה, כדכתיב "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, אלא יבמה יקחנה לאשה בביתו".

^[3] ראה בהערה בעמוד א הערה 16 מה שהובא שם מדברי התוספות ורבינו עקיבא איגר, ועל פי זה נתבאר בפנים; ומבואר כאן, שאף על פי שלא עברה אלא על איסור לאו, שאין חייבים עליו מיתה אפילו בידי שמים, מכל מקום אם התנה עליה, הרי המים בודקין אותה, ותמות.

^[4] ראה בתוספות קדושין כז ב ד"ה אמן, שנתקשו: מנא לן כל הני, הא לא כתיב אלא תרי אמן, ותירצו: ויש לומר, מחד "אמן" מפיק שפיר אלה ושבועה ואיש זה ואיש אחר, שהרי אכל מה דכתיב בפרשה קאי, ואלה ושבועה בהדיא כתיב בפרשה, וכתיב נמי "תחת אישך" [ביבמות כתבו "מבלעדי אישך"], דמשמע בין מאיש זה בין מאיש אחר, ואידך "אמן" קאי אארוסה ושומרת יבם, דלא כתיבי בפרשה.

^[5] א. ראה מה שהובא בהערה קודמת בשם התוספות בקדושין, ולא הזכירו שם מהיכן למד רבי מאיר גם "שלא אטמא", וצריך תלמוד. ב. הכי קיימא לן כרבי מאיר, כמבואר ברמב"ם [סוטה ד י ז, וראה שם בראב"ד] ; ודנו האחרונים, אם יהא כן הדין בכל "גלגול שבועה" [שהוא דין הנלמד מסוטה], שאם נתחייב אדם לחבירו שבועה, יוכל להשביעו שלא יעכב ממונו לעולם, ראה בזה בשו"ת מהרי"ט חושן משפט סימן ק"ה, וב"אור שמח" פרק ב מטוען ונטען הלכה ב, וב"קהלות יעקב" הנדמ"ח לסוטה סימן ד. ג. בפשוטו צריך ביאור, שהרי השבועה האמורה בתורה היא שבועה שלא נטמאה, אבל שבועה שהיא מקבלת עליה שלא תיטמא, אין זה מענין שבועת התורה, ואיך מועילה שבועה זו להיבדק על ידה! ? וראה היטב מה שכתב ב"מנחה חריבה" ריש עמוד זה, בשם ה"נודע ביהודה" ו"רבינו עקיבא איגר" ; וראה מה שהובא בשם "הערות" בסוף הפרק בהערות. ד. ראה עוד שם ב"מנחה חריבה", שהביא להקשות: איך מועיל שבועה "שלא אטמא", והרי זו שבועה לקיים את המצוה שאינה חלה, וראה שם מה שכתב בזה.

^[6] לשון המשנה צריך תלמוד, מה ענין זה למחלוקת רבי מאיר וחכמים לענין טומאה בעתיד, עד שהמשנה אומרת: "הכל שוין".

^[7] א. בפשוטו, אין המשנה צריכה להשמיענו שאין יכול להתנות עמה שתיבדק על זנות שקודם אירוסין, כי מילתא דפשיטא היא, שהמים לא יבדקוה על זנות שזינתה כשהיא פנויה, דוכי משום כך, תמות! ? ולזה אין צורך לטעם שאינה נאסרת עליו. אלא כוונת המשנה היא, שאף שבועה גרידא אינו יכול לגלגל עליה על זנות זו, כי היות ואינה נאסרת עליו מכח זנות זו, אין זה מענינו אם זינתה או לא, ואינו יכול לגלגל שבועה על מה שאינו שייך לו; וראה מה שנתבאר בעמוד א בהערה 16 אות ג בשם רבינו עקיבא איגר. ב. ראה מה שכתב בהגהות הגאון רבי אלעזר משה הורוויץ זצ"ל.

^[8] ראה טעם דינו של רב המנונא, בהערה שבהמשך ענין זה.

^[9] א. כתב רש"י: אין קדושין תופסין לאשה האסורה על המקדשה בלאו. ורבנן פליגי עליה, ואמרי בחייבי כריתות הוא דלא תפסי, אבל בחייבי לאוין תפסי. אלמא לרבי עקיבא משוי חייבי לאוין חמורות לענין איסוריהם כחייבי כריתות שהולד ממזר [פירוש: בכל מקום שבא על אשה שאין קדושין תופסין לו בה, הוי הולד ממזר; ולרבנן שבחייבי כריתות בלבד אין תופסין קדושין, הוא הדין שאין הולד ממזר, ולרבי עקיבא שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אם בא עליה הרי הולד ממזר], ולגבי לאסור על בעלה נמי, כי היכי דבא על אשת איש שהיא בכרת אסורה על בעלה, כן הבא על שומרת יבם נמי, שהיא בלאו ד"לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", אוסרה על יבמה. ובתוספות מבואר, שאף טעמו של רב המנונא הוא, משום שהוא סובר שאין קדושין תופסין ביבמה לשוק, משום שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", ומשמע "לא תהא בה הויה לזר", ואם כן, עשתה אותה התורה כערוה, ולכן אסורה היא ליבמה, כאשת איש שזינתה, וראה מה שכתב על דבריהם ב"קרן אורה". והביאור בכל זה הוא, שהא פשיטא לגמרא, שמעילת המעל של היבמה ביבם היא כמעילת מעל בבעל, שיש לאוסרה עליו, אלא שלא אסרה התורה אלא כשעשתה האשה מעשה זנות של ערוה, ולענין זה מועיל מה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין, להחשיב את זנותה כמעשה זנות של ערוה [וראה "חידושי רבי שמואל" ליבמות סימן טז אות ד]. ב. הקשה ב"קהלות יעקב" [סוטה סימן ה אות ב בנדמ"ח]: הרי לפי רבי עקיבא העושה חייבי לאוין כחייבי כריתות, כשם שאין זיקת יבום בחייבי כריתות, כך אין זיקת יבום בחייבי לאוין, כידוע; ואם כן האיך יכול הוא להשקותה על זנות שזינתה בעודה שומרת יבם, והרי אם אכן זינתה, הרי היא אסורה עליו בלאו, כמו כל אשה מזנה, שהיא אסורה על בעלה, ואם כן היא ערוה עליו, ופקעה זיקתה, והרי היא כאשת אח שיש לה בנים, שאם ייבמה אין היא אשתו כלל, ואינה בדין השקאה ובדין גלגול! ? וכתב, שכמדומה הקשה כזה או מעין זה ב"אחיעזר", אך לא ידע מקומו.

^[10] כאדם הנחנק על ידי משקה נראה כעושה ערער, והוא לשון "זעקת שבר יעוערו" [ישעיה טו ה], רש"י; וראה לשון הרמב"ם [סוטה ד יז]: לפיכך כשתזנה להבא, מים בודקין אותה, ויארעו לה אותן המאורעות, ומסתבר שכתב לשון זה על פי לשון המשנה.

^[11] כתב ה"מנחת חינוך" [שסו ו בנדמ"ח]: הנה הדברים תמוהים, היאך יעלה זאת על הדעת דהמים יבדקו תיכף על העתיד, והיכן מצינו בידי שמים עונש על העתיד, דהבחירה ביד האדם, דאפשר שלא תזנה, וגם כל ישראל בחזקת כשרות! והיאך תהיה סברא דהשם יתברך יענוש על העתיד. ומצינו כמה פעמים דאין זה דרכו יתברך שמו, מרוב חסדיו משלם שכר לעתיד אבל לא עונש, כמבואר הרבה בספרים, ולמה צריך הש"ס לפרש דלא עלה על דעת רבי מאיר דבר זה. ולכן פירש, שהיה עולה על דעתנו לומר, שהשתיה היא עכשיו על מה שתעשה בעתיד, ואף שודאי לא תמות אלא לכשתזנה, מכל מקום מעשה השתיה כבר נשלם עתה, ומשמיעה לנו הברייתא, שאף מעשה השתיה לא נשלם אלא לכשתזנה, וזה הוא שאמרו בברייתא שהמים חוזרים לגרונה, וכאילו שותה היא את המים אחר הזנות; והנפקא מינה בזה, לפי מה דקיימא לן שאם אין הבעל מנוקה מעוון אין המים בודקים את אשתו, [וכמבואר לקמן כח א], ובאה הברייתא לומר, שאם אין הבעל מנוקה מעוון בשעת "השתיה החוזרת", כי אז אין המים בודקין את אשתו, כי אילו היה הגדר שעכשיו היא שותה על העתיד, כי אז אם היה הבעל מנוקה מעוון בשעת השתיה, לא היה מגרע מה שהיה עושה עוון אחר כך, וראה עוד שם; וראה עוד בהגהות "פורת יוסף". וראה בתוספות [נדפס לעיל סוף עמוד א] בשם הירושלמי: "לא שהיה רבי מאיר אומר: המים בודקין אותה מעכשיו, אלא המים פקודים בה, לכשתיטמא המים בודקין אותה למפרע", ולפי דברי ה"מנחת חינוך", מובן היטב מה ביקשו התוספות להוסיף על מה שנאמר בש"ס שלנו.

^[12] צדדי הספק נתבארו על פי תוספות הרא"ש [והצד הראשון הוא, שהוא כ"דבר שלא בא לעולם"], וראה "דבר שאול" סימן ל, ד"ה ורב אשי, וראה "הערות". ויש מי שפירש את צדדי הספק באופן אחר, והוא על פי מה שכתבו התוספות בקדושין כח א: ואומר רבי, שלא על כל ספיקות מגלגלין, שאם נתחייב לחבירו שבועה, אינו יכול לגלגל ולומר "הישבע לי שלא גנבת לי שום דבר מעולם", אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש קצת, כגון שנעשה לו שותף או אריס. ולפי זה יש לפרש את צדדי הספק: אם הוא דבר שיש לחוש לו שיגרשנה ויחזירנה, וכוונת הגמרא "השתא מיהא לא אסירא ליה" היינו שעדיין לא נוצר המצב שתהא אסורה לו באיסור שהוא משביע עליה, ומי יימר שיהיה, או דילמא: זימנין שהוא מגרש ומחזירה.

ושומרת יבם שמת בעלה בלי בנים, והיא ממתינה ("שומרת") ליבם שישאנה או יחלוץ לה, וכנוסה לאחר שנתייבמה. אמן שלא נטמאתי, ואם נטמאתי — יבואו (יתקיימו) בי כל הקללות הללו.

ר' מאיר אומר: "אמן אמן" פירושו — אמן שלא נטמאתי בעבר, אמן שלא אטמא בעתיד.

הכל שוין שאין מתנה עמה בהשבעה זו לא על מה שעשתה קודם שתתארס (שהתארסה) לו, ולא על מה שתעשה אחר שתתגרש ממנו.

וכן אשה שגירשה בעלה ובהיותה גרושה נסתרה לאחד ונטמאת, ואחר כך החזירה בעלה וקינא לה ונסתרה ובא להשקותה מי סוטה — לא היה מתנה עמה שתישבע שלא נטמאה מזמן שגירשה, לפי שבהיותה גרושה אינה נאסרת עליו אם נבעלה בזנות.

זה הכלל: על כל מקרה שתבעל לאחר ולא היתה אסורה לו על ידי בעילה זו — לא היה מתנה עמה. ובשבועה יכול לכלול רק דברים שאם עושה אותם נאסרת עליו.

א גמרא אמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה. ממאי [ממה] למד הוא זאת — מדקתני [ממה ששנה] במשנתנו "שומרת יבם וכנוסה".

אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] ששומרת יבם שזינתה אסירה [אסורה] עליו — משום הכי [כך] מתנה בהדא [עימה], ומשביעה שלא זינתה אז, אלא אי אמרת לא אסירה [אם אומר אתה שאינה אסורה] — היכי [איך] מתנה בהדה [עימה]? והתנן [והרי שנינו במשנה], זה הכלל: כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו — לא היה מתנה עמה!

אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל]: לית הילכתא [אין הלכה] כרב המנונא לגבי שומרת יבם.

ואלא הא דקתני [זו ששנה] במשנתנו "שומרת יבם וכנוסה" — אין ללמוד מכאן, ומדוע, כי הא מני [זו, משנתנו, כדעת מי היא] כדעת ר' עקיבא היא, שאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, ומשוי לה כי [מחשיב אותה כמו] ערוה, שהרי שומרת יבם הנבעלת לאחר עוברת על לאו, ולשיטתו אין הבדל בין איסורי לאו ואיסורי כרת ונאסרת על היבם.

בעי [שאל] ר' ירמיה: מהו שיתנה אדם עם אשתו שנסתרה, על נישואין הראשונים שהיתה נשואה לו פעם וגירשה והחזירה, שלא זינתה גם אז, וכן על נישואי אחיו שמת בלי בנים והוא ייבם את אשתו, מהו?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: זה הכלל, כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו בבעילה זו — לא היה מתנה עמה. הא אסירה [הרי אם היתה אסורה] על ידי בעילה זו — הכי נמי [כך גם כן] שמתנה, וכן בשני המקרים הללו, כיון שאם זינתה היתה נאסרת עליו, יכול להשביעה. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא ורשאי להתנות במקרה כזה.

ב שנינו במשנה במשמעות "אמן אמן" שאומרת האשה, ש ר' מאיר אומר: אמן שלא נטמאתי, אמן שלא אטמא. תניא [שנויה ברייתא]: לא כשאמר ר' מאיר אמן שלא אטמא התכוון לומר שאם תטמא בעתיד מים ששותה כעת בודקין אותה כבר מעכשיו, אלא הכוונה היא לכשתטמא בעתיד — מים ששותה כעת מערערין אותה ובודקין אותה אז.

בעי [שאל] רב אשי: מהו שיתנה אדם בשעה שמשקה את אשתו על נישואין האחרונים? כלומר, שאם יגרשנה ויחזירנה, שלא תיטמא לאחר באותם נישואין אחרונים. האם נאמר: השתא מיהא לא אסירה ליה [עכשיו על כל פנים אינה אסורה לו], שהרי לגבי הנישואין הראשונים היא טהורה, או דילמא זימנין דמגרש לה והדר מהדר לה [שמא פעמים שהוא מגרש אותה וחוזר ומחזיר אותה] ותיאסר אז עליו, ומשום כך יכול הוא להשביעה עכשיו?

ועונים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנתנו: הכל שוין שלא היה מתנה עמה לא על קודם שתתארס, ולא על אחר שתתגרש. ומדייקים: דווקא נסתרה לאחד ונטמאת לאחר שגירשה ואחר כך יחזירנה — לא היה מתנה, שבשעה שנסתרה לא היתה אשתו ולא נאסרה עליו, הא [הרי] אם יחזירנה ותיטמא — תיאסר עליו. הכי נמי דמתני [כך גם כן שהוא מתנה] כבר מעכשיו. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר "זאת תורת הקנאת" (במדבר ה, כט) בלשון רבים, מלמד שהאשה שותה ושונה, כלומר, חוזרת ושותה פעם אחרת.

ר' יהודה אומר להיפך: "זאת" הוא לשון מיעוט, שאין האשה שותה ושונה. אמר ר' יהודה: מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין שקיבל מרבותיו שהאשה שותה ושונה, וקיבלנו עדותו בשני אנשים, שאם היתה נשואה לשנים יכול להיות ששותה ושונה אצל בעלה השני, אבל לא באיש אחד.

וחכמים אומרים: אין האשה שותה ושונה, בין באיש אחד בין בשני אנשים.

ושואלים: ולדעת התנא קמא נמי [הראשון, גם כן] הכתיב [הרי נאמר] "זאת" למעט! ולהיפך, ורבנן בתראי נמי [ולדעת חכמים אחרונים שנזכרו בברייתא, גם כן] הא כתיב [הרי נאמר] "תורת הקנאות" בלשון רבים!

אמר רבא: באיש אחד שחשד באשתו ובועל אחד — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאין האשה שותה ושונה, אם קינא לה שנית מאותו אדם ונסתרה עימו שנית,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

nor as a widow waiting for my yavam to perform levirate marriage, since a woman at that stage is prohibited from engaging in sexual intercourse with any men, nor when married through levirate marriage to the yavam; amen that I did not become defiled, and if I did become defiled, may all these curses come upon me.

Rabbi Meir says that “amen, amen” means: Amen that I did not become defiled in the past, amen that I will not become defiled in the future.

All agree that he may stipulate with her through this oath neither with regard to what she did before becoming betrothed to him, nor with regard to what she will do after she becomes divorced from him.

Similarly, if a husband divorced his wife, and while divorced she secluded herself with another man and became defiled, and afterward her husband took her back and remarried her, and he then warned her about a specific man, and she secluded herself, and she is now about to drink the water of the sota, he cannot stipulate with her that she take an oath that she did not become defiled during the period in which she was divorced. This is because her husband would become forbidden to her only if she had married another man after being divorced, not if she merely committed an act of promiscuity.

This is the principle: In every case where if she would engage in sexual intercourse with someone else she would not become forbidden to her husband due to this act, he may not stipulate with her that her oath include that act. The oath can include only cases in which she would be rendered forbidden to him.

GEMARA: Rav Hamnuna says: In the case of a widow awaiting her yavam who committed adultery, she becomes forbidden to her yavam. From where is this derived? It is from the fact that the mishna teaches: Nor as a widow waiting for my yavam to perform levirate marriage, nor when married through levirate marriage.

The Gemara explains: Granted, if you say that a woman awaiting levirate marriage who committed adultery is forbidden to the yavam, due to that reason a husband may stipulate with a sota that she take an oath that she did not commit adultery while she was awaiting levirate marriage with him. But if you say that such a woman does not become forbidden, how can a husband stipulate this with her? But didn’t we learn in the mishna that this is the principle: In every case where if she would engage in sexual intercourse with someone else she would not become forbidden to her husband due to this act, he may not stipulate with her that her oath include that act? Clearly she must become forbidden to the yavam if she commits adultery.

They say in the West, Eretz Yisrael: The halakha is not in accordance with the opinion of Rav Hamnuna. A woman awaiting levirate marriage who commits adultery does not become forbidden to the yavam.

The Gemara asks: But with regard to that which is taught in the mishna: Nor as a widow waiting for my yavam to perform levirate marriage, nor when married through levirate marriage, in accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: Betrothal does not take effect even for those who would be merely liable for violating ordinary prohibitions were they to be married. All agree that betrothal does not take effect for forbidden unions that carry the punishment of karet, e.g., unions between siblings. However, according to Rabbi Akiva, in matters of personal status an ordinary Torah prohibition is equivalent to prohibitions that carry the punishment of karet. And he therefore holds that just as a wife who commits adultery, rendering her liable to receive karet, is forbidden to her husband and must be divorced, so too, a widow awaiting her yavam who commits adultery, violating an ordinary Torah prohibition, is considered to be a woman forbidden to her yavam.

Rabbi Yirmeya raised a dilemma: If a man divorced his wife and then remarried her, and she then secluded herself and came to drink the water of a sota, what is the halakha as to whether a man in that situation may stipulate with her concerning their first marriage? May he compel her to include in her oath that she did not commit adultery then either? Similarly, may a yavam stipulate with his yevama concerning the marriage of his brother, requiring her to attest that she did not commit adultery prior to the brother’s death? What is the halakha?

The Gemara proposes: Come and hear evidence from the conclusion of the mishna: This is the principle: In every case where if she would engage in sexual intercourse with someone else she would not become forbidden to her husband due to this act, he may not stipulate with her that her oath include that act. One may therefore infer that he may indeed stipulate with her concerning any case in which she would become forbidden. In both of the cases in question the woman would have become forbidden to her husband if she had been guilty. Therefore, the Gemara concludes: Indeed, conclude from the mishna that he is entitled to stipulate in these cases.

§ The mishna states: Rabbi Meir says that “amen, amen” means: Amen that I did not become defiled in the past, amen that I will not become defiled in the future. With regard to this it is taught in a baraita (Tosefta 2:2): When Rabbi Meir said: Amen that I will not become defiled in the future, he did not mean to say that if God knows that she will become defiled in the future, the water that she drinks now evaluates whether she will be unfaithful and passes judgment on her from now. Rather, he meant that in the event that she becomes defiled in the future, the water that she drinks now will destabilize her and evaluate then whether she was unfaithful.

Rav Ashi raised a dilemma: What is the halakha as to whether a man may stipulate with his wife concerning a later marriage, in the event that he would divorce her and then remarry her? Do we say: Now, at least, if she remains faithful during this marriage, she is not forbidden to him? Or perhaps this includes a later marriage, as sometimes a man divorces his wife and remarries her, and if she then commits adultery she will become forbidden to him.

The Gemara answers: Come and hear evidence from the mishna: All agree that he may stipulate with her through this oath neither with regard to what she did before becoming betrothed to him, nor with regard to what she will do after she becomes divorced from him. And if while divorced she secluded herself with another man and became defiled, and afterward her husband took her back and remarried her, he may not stipulate with her with regard to the period in which she was divorced, since that act does not render her forbidden to him. The Gemara infers: But if he remarries her and she then becomes defiled, she would be forbidden to him. Therefore, he may indeed stipulate with her in advance with regard to this. The Gemara states: Indeed, conclude from the mishna that this is so.

§ The Sages taught: The verse states: “This is the law of jealousy” (Numbers 5:29), indicating that the same law is to be carried out in all cases of jealousy. This teaches that the woman drinks and repeats, i.e., she must drink a second time if she becomes a sota again.

The baraita continues: Rabbi Yehuda says: The word “this” in the verse is a restricting term, indicating that the woman does not drink and repeat. Rabbi Yehuda said: There was an incident in which Neḥunya the ditch digger testified before us in the name of his teachers that the woman drinks and repeats, and we accepted his testimony with regard to two men, but not with regard to one man. Even if she drinks the water of a sota while married to her first husband, she must drink again after violating a warning by her second husband. However, one husband cannot have his wife drink twice.

The baraita concludes: And the Rabbis say: The woman does not drink and repeat, whether with regard to one man or with regard to two men.

The Gemara asks: But according to the first tanna of the baraita as well, isn’t it written in the verse: “This,” restricting the number of times a woman must drink? And according to the Rabbis mentioned later in the baraita as well, isn’t it written: “The law of jealousy,” amplifying the number of times a woman must drink to include all cases of jealousy?

Rava said: Different halakhot apply to different cases: With regard to one husband who accused his wife twice about one paramour, everyone agrees that the woman does not drink and repeat, having been proven innocent once,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כבר ביארנו במשנה שמגלגל הוא עליה כל ביאה האוסרתה עליו מעתה אם גירשה והחזירה וקינא לה מגלגל הוא עליה אם זינתה בעוד שהיתה תחתיו בנשואין הראשונים וכן להבא מתנה עליה שאם יגרשנה ויחזירנה לא תזנה משיחזיר כמו שביארנו במשנה וכן בנשואי אחיו אם קנא ליבמתו לאחר שכנסה הכל כמו שביארנו במשנה:

מי שקנא לאשתו ונסתרה ושתת וחזר וקנא לה באותו האיש בעצמו ונסתרה אינו משקה אותה על ידו פעם אחרת אלא שאסורה לו ותצא בלא כתובה אבל אם קנא לה באחר ונסתרה משקה אותה פעם שניה וכן כמה פעמים כל שהקנויים מיוחדים קנוי אחר לאיש אחר וכן אם גירשה זה שהשקה ונשאת לאחר ובעל שני קנא לה בזה שכבר קנא לה בעלה הראשון ושתת עליו ונסתרה הרי זה השני משקה אותה עליו וכן בעל שלישי ורביעי לא נאמר שאינה שותה ושונה אלא מקנוי של בעל אחד על בועל אחד הא קנוי של בעל אחד בשני בועלים או של שני אנשים בבועל אחד שותה ושונה ואין צריך לומר בקנוי של שני אנשים בשני בועלים ויראה מתלמוד שבפרק ראשון שיכול הוא לקנא לה מכמה אנשים כאחד ויראה לי משם דוקא שהזכיר את כלם בפרט הא אם אמר דרך כלל לא תסתתרי עם שום אדם אינו כלום שאם כן אף הוא אומר לה לא תכנסי לבית הכנסת:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

היה נוטל וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השני שבה שענינו לבאר סדרי הנהגותיו עם הסוטה בעזרה ושזה החלק הוחל ביאורו בראשון בעניני הבאתה לפני הכהן במקדש ודרכי ההנהגות שהיו מתנהגים עמה בהם ונמשך ביאור זה החלק בפרק שני בענין נתינת העפר במים וכתיבת המגלה והשבעתו וקללתו וכן בענין הבאת מנחתה ובאו עכשו בפרק זה להשלים עניני זה החלק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון להשלים עניני הבאת קרבנה השני לבאר על איזה צד יכולה להפקיע את עצמה מן השתיה אף בלא הודאה וכשיארע כן אחר הבאת המנחה וכתיבת המגלה היאך דנין בה ובמנחתה ובמגלתה השלישי לבאר פעולת המים ואם זכות יכול לעכב את פעולתה או לתלות הרביעי בביאור הסוטות שמנחותיהן נשרפות החמישי שלא מן הכונה אלא שעל ידי שאמר בחלק זה הרביעי שמנחת כהנת נאכלת ומנחת כהן נשרפת הזכיר על ידי גלגול הרבה דברים שדין האשה מתחלק בהם מדין האיש זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

גמ' הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין באשה שהיא על המקדשה בלאו ורבנן פליגי עליה ואמרי בחייבי כריתות הוא דלא תפסי אלמא בחייבי לאוין תפסי. אבל לר' עקיבא משוי חייבי לאוין חמורות לענין איסוריהו כחייבי כריתות שהולד ממזר ולגבי ליאסר על בעלה נמי כי היכי דהבא על אשת איש שהיא בכרת אוסרה על בעלה הבא על שומרת יבם נמי שהיא בלאו דלא תהיה אשת המת אוסרה על יבמה. ל"ה. אבל אליבא דרבנן אע"ג דאיכא מאן דאמר בהאשה רבה דאין ביבמה אלא מ"מ לאו משני לאוין בערוה ולא תהא אסורה לו כיון שאין ממזר מיבמה. מהו שיתנה על הנישואין הראשונים פ"ה כגון גירשה והחזירה וקינא לה ונסתרה מהו לגלגל עליה זנות אם זינתה קודם שגירשה שיבדקוה המים הללו. על נישואי אחיו כגון מת אחיו בלא בנים וכנסה היבם וקינא לה ונסתרה מהו לגלגל עליה זנות שתחת אחיו. ואי קשיא דממתני' מצי למפשט דהא תנן במתני' ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה ופ"ה דמתני' לאו בחדא איתתא קאי שישקנה יבם וישביענה על נישואין ואירוסין של אחיו אלא מילי מילי קתני אם הבעל משקה מתנה עמה על ארוסה ואם היבם משקה אותה מתנה עמה שומרת יבם וכנוסה. ל"ה:

בד"ה אמרי במערבא כו' כדרב המנונא כו' וכן רבי ינאי ס"ל כו' וא"ל רבי ינאי אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותיה וא"ל ר"ל לרבי יוחנן אי לאו כו' על האיסור קל נאסר כו' אי מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי כו' כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא כו' מאי איכפת לו ממזר כו' וגרסי' הכא בירושלמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ולא מעיני יבמה כו' כתב מהרש"ל ומ"מ מקנין לה שמקצת אשתו היא עכ"ל מדבריו נראה שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפילו למקצת אשתו מקנא אית לן למימר נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנה עמה אלא דלההוא תירוצא מוקמינן מתני' נמי כרב המנונא דאסורה לביתה אפילו לרבנן דאשתו ואפילו מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קדושין ובממזרות אבל לרבי ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלית לן לאוקמא מתני' אלא כר"ע ודו"ק:

בא"ד וכהנת היתה כו' אף לא מכות כו' עכ"ל דלא מיחייבא מלקות דרך זנות דלא תהיה אשת גו' דרך הויה וקידושין קמיירי ומש"ה קאמר אף יבמת כהן מותרת לביתה דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה וק"ל:

בד"ה מהו שיתנה כו' כמו שמוחל היך עבידא כו' פעם שניה אי תימר גירש כמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה קבלנו עדותו כו' צ"ע בפ"ק דקידושין דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה רשאי למוכרו בב' בני אדם אבל באדם א' נמכר ונשנה ולפרש"י דהתם ניחא שפיר כיון שנמכר פ"א כו' מתוס' רבי עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס' ובפרש"י:

גמ' ולא על אחר שתתגרש כו' ואח"כ יחזירנה לא היה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לא כשאמר כו' עלתה על דעתו כו'. נ"ב פירוש לא תימה שעלתה על דעתו כך ודו"ק:

תוס' בד"ה אמרי במערבא כו' נישואין יש בה כזנות כצ"ל. ונ"ב פירוש שאם נשאת אף שלא נבעלה נאסרה על היבם כאילו זינתה כדרב המנונא וק"ל:

בא"ד וא"ל ריש לקיש לרבי יוחנן אי לאו דקלסך גברא רבא כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש רבי ינאי:

בא"ד שבא על איסור קל נאסר כו' לרב המנונא אי הוי סייעתיה כו' פסוקי קילוסי' יכול הוא כו' מה איכפת ממזר כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש מה נפקותא בממזרות שאתה רוצה לומר שיבמה כשזינתה בודאי אסורה והולד ממזר ומ"ה דחי דלמא רבי עקיבא כו' לעולם אתיא ככ"ע ואין הולד ממזר אפ"ה שייך בה קינוי שמקצת אשתו היא ודו"ק:

בא"ד ולא מעיני יבמה כו'. נ"ב ומ"מ מקנין לה שמקצת אשתו היא ודו"ק (עיין במהרש"א):

בא"ד וכהנת היתה כו' ולפי הירושלמי משמע דפליג הא רבי ינאי ארבי ינאי דאמר כו' וגרסינן הכא בירושלמי כו' כצ"ל:

בד"ה מהו שיתנה כו' גירוש כמי שמוחל היך עבידא כו' כצ"ל. ונ"ב לשון בעיא:

בא"ד כמי שמחל וצריך לקנות לה פעם שנייה ואי תימא כו' כצ"ל:

בא"ד ונסתרה וידע בה וגירשה. נ"ב פירוש דשוב לא יכול למחול וצריך להשקותה והוא עבר ולא השקה כו':

בא"ד ונסתרה ושתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא כצ"ל ונ"ב בעיא היא:

בא"ד או מאחר שאין המים כו'. נ"ב פירוש דשמא מפעם הראשון נאסרה ומש"ה אין המים בודקין שהרי נשאה באיסור שהיה עליו להשקותה או שלא לחזור ולישאנה ודו"ק:

בד"ה קבלנו כו' למוכרו בשני בני אדם אבל באדם אחד נמכר כו' כצ"ל. ונ"ב כך הוא להדיא בתוס' ע"ש:

תד"ה אמרי. ומיהו ר"ל ל"פ אדריו"ח דהא מוקי התם כו' בשומרת יבם וכדרה"מ. ע"ש דל"א כן בפירוש אלא דהש"ס הוא דשקיל וטרי בדבריו אם כוון לזה:

בא"ד ובסוף ההיא גמרא כו' אמרינן נמי אביי מספקא. שם לפנינו ליתא כן:

בא"ד ותני כן ונעלם מעיני כו'. כצ"ל:

בסה"ד וגרסי' הכי בירושלמי כו'. כצ"ל:

(יח סע"ב) א"ר יהודה מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין.—עי' רש"י. והנה מבואר בשקלים רפ"ה, דנחוניא חופר שיחין היה בזמן הבית (ועי' ב"ק נ ע"א, שהיה בזמנו של ר' חנינא בן דוסא), ותמוה איך העיד זקן זה בפני ר' יהודה, שהיה צעיר הרבה ממנו והיה תלמידו של ר"ע, ור"ע תלמידם של ר' אליעזר ור' יהושע, וקרוב שלא ראו זה את זה (וכבר העיר ע"ז בהגהות הר"י יעב"ץ).

שוב מצאתי נוסח אחר בירושלמי סוף פרקין: א"ר יהודה העיד נחמיה איש שיחין את ר"ע וכו'. ושיחין הוא שם כפר (עי' כתובות קיא ב וב"מ עד א), ובלי ספק, שהעיקר כנוסח הירושלמי. והנה בבבלי לא נזכר בשום מקום "נחמיה איש שיחין", רק בירושלמי ובמדרש.

שומרת יבם וכנוסה. ואם היתה יבמתו וכנסה וקינא לה ונסתרה מגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם. שומרת יבם מצפה וממתנת ליבם שייבמנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) לא תשמור על חטאתי (איוב יד): אמן שלא נטמאתי. היינו קבלת שבועה ואם נטמאתי יבאו בי היינו קבלת אלה כדרך שהשביעה כדאמר לעיל בגמרא משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבאו ביך והיינו פירושו דאמן על השבועה אמן על האלה דתניא ברישא: אמן שלא אטמא. שאם תטמא לאחר זמן מים מערערין אותה לאחר שתטמא כדתניא בברייתא בגמרא: ולא על אחר שתתגרש כו': ואפילו לר''מ דאמר מתנה על העתיד: ונטמאת. בגירושיה דאינה נאסרת עליו לחזור לו אלא א''כ נישאת על ידי קידושין דכי כתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחר קידושין ונישואין כתיב כדכתיב והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון: גמ' שזינתה. כשהיא שומרת יבם: אסורה ליבמה. כאשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לבעלה: מדקתני שומרת יבם. שמשביעה על זנות שזינתה כשהיא שומרת יבם: אי אמרת בשלמא. זנתה נאסרת עליו משום הכי מתנה ע''י גלגול אף על אותו זנות אלא אי אמרת כו'. אין קידושין תופסין. לאשה האסורה על המקדשה בלאו ורבנן פליגי עליה ואמרי בחייבי כריתות הוא דלא תפסי אבל בחייבי לאוין תפסי אלמא לר''ע משוי חייבי לאוין חמורות לענין איסוריהם כחייבי כריתות שהולד ממזר ולגבי לאסור על בעלה נמי כי היכי דהבא על אשת איש שהיא בכרת אסורה על בעלה כן הבא על שומרת יבם נמי שהיא עליו בלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כה) אוסרה על יבמה: ומשוי לה. לחייבי לאוין: כי ערוה. דכרת: נשואין הראשונים. כגון גירשה והחזירה וקינא לה ונסתרה: [על נשואי אחיו] מהו. לגלגל זנות שתחת אחיו דהא דתנן במתני' ארוסה ונשואה שומרת יבם . וכנוסה לאו בחדא אתתא קאי שישקנה יבם וישביענה על האירוסין ונישואין של אחיו אלא מילי מילי קתני אם הבעל משקה מתנה עמה על ארוסה ונשואה ואם היבם שכנסה משקה מתנה עמה שומרת יבם וכנוסה: הא אסירה הכי נמי דמתנה. וזו נאסרת עליו בזנות נישואין הראשונים לעולם וכן בזנות נישואי אחיו כדאמר בפ''ק (לעיל דף ב.) ואם מת חולצת ולא מתייבמת: לא כשאמר ר''מ אמן שלא אטמא. עלתה על דעתו שתבדק עכשיו על העתיד: מערערין אותה. חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנחנק ע''י משקה נראה כעושה ערער והוא לשון זעקת שבר יעוערו (ישעיה טו): על נשואין אחרונים. לר''מ דאמר מתנה על העתיד מהו שיתנה עמה בגלגול שבועה שלא תטמא אם יגרשנה ויחזירנה ותטמא: ואחר כך יחזירנה. טעמא דתטמא בימי גירושיה דלא מיתסרא עליה הא תטמא לאחר חזרה הכי נמי דמתני עכשיו: תורת הקנאות. תורה אחת לכל הקנאות שבכולן יעשה לה כתורה הזאת: רבי יהודה אומר זאת. מיעוטא הוא זאת ולא אחרת: חופר שיחין. להכניס מים לעולי רגלים בשדות ובדרכים: בשני אנשים. אם מת בעלה זה שהשקה ונישאת לאחר וקינא לה והיא נסתרה וקבלנו עדותו של נחוניא שישקנה השני

שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. פי' אפי' לרבנן דאמרי קידושין תופסין בחייבי לאוין ופליגי אדר''ע הכא מודו כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צב:) דכתיב בה לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהא בה הויה לזר אלמא דקרא משוי לה ' כערוה דלא תפסי בה קידושין משום דאגידא ביה והויא כארוסתו שזינתה: אמרי במערבא לית הילכתא כרב המנונא. בסוף פ''ק דסנהדרין (דף יז:) מפרש דאמרי במערבא היינו רבי ירמיה ונראה אע''ג דפסיק דלית הילכתא כרב המנונא הילכתא כוותיה דאמר בהאשה רבה (יבמות דף צב:) דרב סבירא ליה דאין קידושין תופסין ביבמה ושמואל מספקא ליה ואמר בעניותינו צריכה גט ופסיק אמימר כשמואל ורב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב נישואין יש בה בזנות כדרב המנונא וכן ר' יוחנן ור' ינאי סבירא להו התם דאין קידושין תופסין ביבמה ופשיט לה ר' יוחנן ממתני' דלאחר שיחלוץ ליך יבמיך וא''ל רבי ינאי אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותיה וא''ל ר''ל לר''י אי לאו דקלסך גברא רבה ה''א מתני' ר''ע היא ומיהו ר''ל לא פליג אדר' יוחנן דהא מוקי התם באותו הפרק (דף צה.) הא דקתני ומה במקום שבא על האיסור קל נאסר האוסר בשומרת יבם וכדרב המנונא ובסוף ההיא גמרא ובשילהי החולץ (שם דף מט:) אמרינן נמי אביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל ובפ' הזורק בגיטין (דף פ:) פליגי לישני דגמרא אי מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי הוה סייעתיה והתם מצי למידחי סייעתיה כי הכא לאוקמיה מתניתין כר''ע אלא דדחי לה מלישנא דמתני' גופיה בירושלמי מפרש היאך קילס רבי ינאי לרבי יוחנן שקרא עליו הזלים זהב מכיס בני אל יליזו מעיניך חכם בני ושמח לבי תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח א''ל ר''ל בתר כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא פתר ליה כר''ע ותו דחי ליה התם ויתיבניה מה איכפת לו ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו ולפום מסקנא דהתם משמע דלית הילכתא כרב המנונא והכי גרס התם שומרת יבם שזינתה ר''א אומר מותרת לביתה ר' יהושע בן לוי אומר אסורה לביתה א''ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה ותני כן ונעלמה מעיני אישה ולא מעיני יבמה רבי יעקב בן זבדי בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היתה והותרה לביתה א''ר יוסי בר בון אף לא מכות אין בה לפי הירושלמי משמע דפליג רבי ינאי ארבי ינאי הא דאמר בהאשה רבה א''ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה גרסי' הכי בירושלמי א''ר שמואל לא כן א''ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין וכו': מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים. ירושלמי א''ר ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינוי גירש כמי שמחל היך עבידא קינא לה וגירשה החזירה ונסתרה אי תימא גירש כמי שמחל צריך לקנאות לה פעם שניה אי תימא גירש כמי שלא מחל אין צריך לקנאות לה פעם שניה אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה שתתה ולא בדקו אותה המים טהורה היא או מאחר שאין המים בודקין את האשה טמאה היא ואסורה לביתה: אין האשה שותה ושונה. ירושלמי כורכמית תוכיח ששתתה ושינתה ושילשה לפני שמעיה ואבטליון: קבלנו עדותו בשני אנשים. צ''ע בפ''ק דקידושין (דף יח.) דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו בשני בני אדם אבל באדם אחד נמכר ונשנה [ולפירוש רש''י התם ניחא שפיר כיון שנמכר פעם אחת וכו'] מתוספת רבי: ורבנן בתראי הכתיב תורת. וא''ת הא דרשינן ליה בפ''ב דכריתות (דף ט:) שאדם מביא קרבן אחד אפילו אם קינא לאשתו על ידי אנשים הרבה וי''ל דהתם מיירי קודם ששתתה קינא לה מפלוני ונסתרה וקינא לה מפלוני ונסתרה וכן פעמים הרבה משקה בפעם אחת על כולן ומביא מנחה אחת על כולן ונפקא לן מקנאות אבל הכא דרשינן תורת לשותה ושונה שחזר וקינא לה לאחר שתיה ונסתרה שחוזרת ושותה שנית: