עבד עברי: נמכר מ-2 סיבות, או נמכר ע"י עצמו, משום שאין לו כסף לפרנסתו, או נמכר ע"י בית דין, לאחר שנתפס גונב ואין לו לשלם, ונמכר מקסימום (תלוי בסכום החוב) ל-6 שנים או עד שנת היובל (עיין "יובל").

אם הוא רווק, האדון שלו, יכול להשיאו שפחה כנענית, והילדים נשארים לאדון לאחר שיחרורו של העבד, ודינם ככל דיני עבד כנעני.

אם העבד נשוי, האדון , צריך לדאוג לפרנסת ולרווחת אשתו ובניו.

עבד כנעני: גוי שנמכר לעבד ,טובל לשם עבדות וחייב במצוות כאישה, ואסור לשחרר אותו, אלא מוריש אותו לבניו.

אמה עבריה: נמכרת ע"י אביה מסיבות כלכליות, שהמטרה היא "יִעוּד", לחתן אותה עם האדון או עם בנו, שהרעיון להוציאה ממעגל העוני, ובמידה ולא נשא אותה לאישה, משתחררת כמו עבד עברי, או שמגיעה לבגרות, ואינה נרצעת, גם אם היא רוצה להשאר לעבוד עד היובל.

שפחה: כנענית דינה כדין עבד כנעני.

שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת: זו שפחה ששייכת ל-2 אדונים, ואחד מהם שיחרר אותה, והיא כרגע חצי יהודיה, וחציה השני עדיין שפחה, ובא יהודי ונתן לה קידושין כדי לשאת אותה לאישה, המצב היא נמצאת בו כעת, חצי שפחה, חצי יהודיה, ומקודשת לא בצורה מושלמת, נקרא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת.

רציעה: עבד עברי שרוצה להשאר אצל האדון שלו, למרות שהגיע זמן השחרור שלו, אומר": אהבתי את אדוני, את אשתי (השפחה הכנענית) ואת בני (שנולדו מהשפחה) לא אצא חופשי, התורה מרשה לו לשאר אצל האדון עד שנת היובל, ובתנאי שירצעו את אוזנו במרצע (יעשו לו חור באוזן בביה"ד), וממשיך לעבוד כרגיל ומשתחרר ביובל.

הֶעֵנֵק: בנוסף ליחס המיוחד שהאדון חייב לתת לעבר עברי, או אמה עבריה, לדאוג לו בזמן היותו עבד, כגון: אם יש לאדון כרית אחת, העבד יקבל את הכרית ולא האדון, בזמן השיחרור יש מצווה/חובה על האדון להעניק במתנה לעבר העברי מהשפע שה' חנן אותו, כדי שיהיה לעבד עם מה להתחיל את החיים החדשים שלו.

(כתב: בנימין מאיר כהן)