|
עבודה עבודה הינה פעולה מכלל פעולות מסויימות שנצטוו הכהנים והלויים לבצע לפני המזבח ובהיכל. המושג 'עבודה' קשור לתפקידם של הכהנים והלויים במקדש ועל גבי המזבח. זהו מה שמצינו רבות בתורה את המושג - "עבודת אהל מועד"[1]. כן נזכרת העבודה במקדש פעמים רבות כ"עבודת בית ה'"[2]. על כך אמרו חכמים, שאחד הדברים שעליהם עומד העולם, הוא "העבודה"[3], "ובשביל עבודת הקרבנות העולם עומד"[4]. משום כך נקראו הכהנים משרתי ה' העובדים לפניו, ככתוב: "כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים"[5]. כהונה ולוייהכהונהרוב עבודות המקדש אינן כשרות אלא אם נעשו על ידי כהנים[6]. העבודה נעשית כשהכהן לבוש בבגדי כהונה. קיימת הקפדה בהלכה שבעת העבודה יהיה הכהן לבוש בבגד הראוי לו, כלומר, כהן הדיוט לבוש בארבעה בגדים, וכהן גדול לבוש בשמונה בגדים, וכתבו הראשונים: "כהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו, הוא הנקרא 'מחוסר בגדים' ועבודתו פסולה... 'בזמן שבגדיהם עליהן - כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן - אין כהונתם עליהן'"[7]. לוייהגם עבודת הלויים נקראת עבודה, וכדברי חז"ל על הפסוק: "'לעבוד עבודת עבודה', איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר: זו שירה"[8]. תנאים המעכבים את העבודהרחיצת ידים ורגליםהכהן רשאי לעבוד רק לאחר שרחץ את ידיו ורגליו כהלכה[9]. עמידהבשעת העבודה חייב הכהן לעמוד, שנאמר "לעמוד לשרת"[10]. ואם ישב בזמן עבודתו - פסל אותה. בזמן העבודה אסור לו אפילו להישען על דבר אחר[11], על כל פנים באופן שלא יוכל לעמוד בלי הישענות זו[12]. חציצההעבודה צריכה להיעשות בלא חציצה בין הכהן לרצפה ובין הכהן לכלי[13]. עבודה שיש אחריה עבודה בציור נראית אחת העבודות במקדש והיא ה'קמיצה' הנעשית במנחות. הקמיצה נקראת 'עבודה', המקבילה לעבודת השחיטה בקרבן מן החי. כהן הקומץ את המנחה, מקיים מצות עבודה. עם זאת, זר שקמץ- אין עליו דין של הזר הקרב יומת, שכן עבודה זו יש אחריה עבודה אחרת, והיא נתינת הקומץ בכלי שרת. עבודות המעכבות בקרבנותבקרבנות בהמהמבין העבודות השונות הגדירו חז"ל ארבע עבודות הקשורות לכל קרבן בהמה, שבהן תלויים הכשרו וכפרתו של הקרבן. והן: שחיטת הקרבן, קבלת הדם בכלי שרת, הולכתו אל המזבח, וזריקתו על גבי המזבח. הן העבודות שבקרבן המכשירות אותו[14], והן המעכבות את כפרת הקרבן. מאידך, כל העבודות שאחרי זריקת הדם, כהקטרת האימורים ושפיכת שיירי הדם, אינן מעכבות את כפרת הקרבן[15]. במנחותקיימת הקבלה בין ארבעת העבודות שבקרבן מן הבהמה, לבין ארבעת העבודות הנעשות במנחה. והן: קמיצה - מקבילה לשחיטה. נתינת הקומץ בכלי שרת - מקבילה לקבלת הדם במזרק. הולכת הקומץ למזבח– מקבילה להולכת הדם למזבח. הקטרת הקומץ באש המערכה - מקבילה לזריקת הדם על קרן המזבח. עבודה במקדש - בתפילה, בשיר ובהשתחויהבמקדש התקיימו עבודות נוספות על עבודת הקרבנות, וכתבו הראשונים, בפירוש דרשת חז"ל: "'עבדהו במקדשו'. כלומר: ללכת שם [למקדש] להתפלל בו, ונגדו, כמו שבאר שלמה עליו השלום"[16], ככתוב: "ושבו אליך והודו את שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל"[17]. עוד כתבו הראשונים: "'ואותו תעבודו'... עבדהו במקדשו - פירושו לומר, שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות, והשיר, וההשתחויה שם"[18], ההשתחויה היא שם כולל לשלש צורות ההשתחויה הנזכרות בדברי חז"ל, שהם: קידה, כריעה והשתחויה[19]. עבודה שנעשתה על ידי זרעבודה שאין אחריה עבודהעל הזר הבא לעבוד במקדש נאמר: "והזר הקרב יומת"[20]; והיינו מיתה בידי שמים[21]. חיוב זה נאמר דווקא על עבודה שאין אחריה עוד עבודה[22], והן ארבע פעולות: זריקה, הקטרה, ניסוך היין וניסוך המים בסוכות[23]. עבודה שיש אחריה עבודהיש עבודה שיש עבודה נוספת הנעשית אחריה, ועליה אין חיוב מיתה, כגון: היוצק שמן על המנחות, הבולל את הסולת בשמן, הפותת את המנחות, המולח, המניף, המגיש, המסדר את לחם הפנים, או מסדר את הבזיכין על השלחן, המטיב את הנרות, הקומץ, המקבל דמים[24], על עבודות אלו אין הזר מתחייב מיתה. עם זאת, זר שעשה פעולות אלו, העבודה שנעשתה על ידו פסולה[25]. יש מי שכתב, שהזר לוקה על עשיית עבודות אלו[26]. פעולות הכשרות בזרשחיטה כשרה בזר[27], וכן הפשט העולה מעורה וניתוחה לאבריה[28]. אף הדלקת נרות המנורה כשרה בזר, במקרה כזה הכהן שהיטיב את הנרות מוציא אותם החוצה להדלקה[29]. עם זאת, יש מי שכתב, שהדלקת המנורה כשרה בזר רק בדיעבד[30]. עוד כתבו הראשונים שהולכת העצים למזבח כשרה אף היא בזר[31]. לגבי ארבע העבודות שמתחייבים עליהם בפיגול, ראה בערך: פיגול. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
