|
עבודת יום הכיפורים עבודת יום הכיפורים היא העבודה במקדש ביום הכיפורים אשר נעשית על ידי הכהן הגדול. יום הכיפורים במקדש, הוא יום שכולו עבודה, המוטלת רובה ככולה על הכהן הגדול, שהיה עושה את עבודת הקודש בעזרה, בהיכל ובקדש הקודשים. ישראל הנוכחים בעזרה היו צופים בעבודתו, אך גם שותפים לחלקים ממנה בתשובה, בתפילה בווידוי ובהשתחוויה. סדר העבודה מפורט בפרשת אחרי מות[1], ומן הפסוקים למדו חז"ל את כל מעשי יום הכיפורים שיש לעשותם כסדרם: הטבילות והקידושים, הקרבת הקרבנות, הווידויים, הקטרת הקטורת, שילוח השעיר ושאר כל העבודות המיוחדות ליום קדוש זה. ההכנות לקראת העבודהשבעה ימים לפני יום הכיפורים, היו מפרישים את הכהן הגדול מביתו שבירושלים ללשכת פרהדרין הנמצאת בעזרה[2]. שם היה שוהה בימים אלו, ופרישה זו היא מן התורה[3]. פרישה זו כללה גם פרישה מאשתו, שמא תימצא נדה ויטמא שבעה ימים ולא יוכל לעבוד[4]. יש מבארים, שפרישה זו נועדה "להפרישו מבני אדם, כדי להבדילו מכל קלות ראש"[5]. בימים אלה, חוזר הכהן הגדול ומאמן את ידיו בעבודות השונות, בהדרכת זקנים מזקני הסנהדרין, כגון,: זריקת הדם, הקטרת הקטורת, הטבת הנרות והקרבת הקרבנות השונים[6]. כמו כן, היו קוראים לפניו ומלמדים אותו את עבודת יום הכיפורים והלכותיה הרבות[7]. בנוסף, היו מטהרים את הכהן הגדול מטומאת מת, גם אם אין ידיעה ברורה שנטמא בעבר, ומזים עליו מאפר פרה אדומה בשלישי ובשביעי לפרישתו[8]. ערב יום הכיפוריםמיד בבוקרו של ערב יום הכיפורים היה הכהן הגדול עומד בשער המזרח והיו מעבירים לפניו פרים ואלים וכבשים, כדי שיהא רגיל בעבודה[9]. במשך היום מונעים ממנו לאכול אכילה מרובה, מפני שהמאכל מביא את השינה, ועלול הוא להיטמא בטומאת קרי[10]. לאחר מכן זקני הסנהדרין מוסרים את הכהן הגדול לזקני כהונה, ובאותו מעמד, משביעים אותו שלא ישנה מסדר העבודה אשר לימדוהו, ולא יעשה, חלילה, כמעשה הצדוקים, שהיו משנים פרטים בסדר העבודה לפי הבנתם המוטעית[11]. ליל יום הכיפוריםבליל יום הכיפורים, היה הכהן הגדול דורש במהלך הלילה בפני יקירי ירושלים, ועוסק בתורה כל הלילה כדי שלא יישן ויראה קרי ויפסל מן העבודה[12]. אם אינו יכול לדרוש בעצמו מפני מיעוט ידיעתו בתורה, זקני בית דין דורשים לפניו, או קוראים לפניו בכתבי הקודש[13]. אם התעייף וביקש להתנמנם, היו פרחי כהונה[14], מכים לפניו באצבע צרידה, ומניחים את רגלו על הרצפה הקרה כדי שיתעורר[15]. בתלמוד מובא שפרחי כהונה היו מבקשים מן הכהן הגדול ללמדם קידה, שהיא השתחוויה הכרוכה במאמץ גופני שמעטים יכלו לעשותה[16]. העבודות שבכל יוםאחת השאלות בהלכות עבודת יום הכיפורים היא, האם הכהן הגדול הוא העושה את כל העבודות, גם את עבודות התמיד שבכל יום, שאינן חלק מעבודת יום הכיפורים המיוחדת, או שיש עבודות שבהן ניתן להיעזר בכהן הדיוט. בשאלה זו נחלקו ראשונים, וארבע שיטות מצינו בעניין זה[17]: א. עבודות יום הכיפורים כולן, ובכלל זה עבודות הלילה, אינן כשרות אלא בכהן גדול בלבד[18]. ב. עבודות הלילה, כגון תרומת הדשן, כשרות בכהן הדיוט. כך גם עבודות יום הכיפורים שאינן אלא בגדר הכשר לעבודה אחרת, כגון, חתיית גחלים לצורך הקטרת הקטורת שבהיכל, אף אלו יכולות להיעשות על ידי כהן הדיוט[19]. ג. עבודות התמיד התדירות בכל יום, אף הן אינן חובה מן התורה בכהן גדול, אלא מצווה מן המובחר, אלא שחכמים קבעום חובה בכהן גדול. לאור האמור, כאשר הכהן הגדול זקן או חלש, רשאי כהן הדיוט להקריב את התמיד, ולעשות את שאר העבודות הקבועות שבכל יום[20]. ד. עבודות לילה מותרות בכהן הדיוט, אך כל עבודות היום טעונות כהן גדול, ולהלכה נפסק כשיטה זו[21]. הטבילות והקידושיםכל המעשים והעבודות של קרבנות התמידים והמוספים של יום זה, עושה אותם הכהן הגדול בהיותו לבוש בשמונה בגדי הזהב הרגילים שלו, ואילו את העבודות המיוחדות ליום הכיפורים – אותן עושה הכהן הגדול כשהוא לבוש בגדי לבן[22]. למדו חכמים מן הכתוב, שבכל עת שישנה הכהן את הבגדים וילבש בגדים אחרים, טעון טבילה. עוד למדו, שלפני כל לבישה או פשיטה של בגדי כהונה טעון הכהן קידוש ידיים ורגלים[23]. הווה אומר, חמש טבילות ועשרה קידושים טובל ומקדש כהן גדול ביום הכיפורים[24]. כל הטבילות והקידושים נעשים בעזרה בבית הטבילה שעל גג 'בית הפרווה', חוץ מן הטבילה הראשונה שהיא במקום שאינו מקודש בקדושת העזרה, ונעשית על גבי שער המים[25]. אם היה הכהן הגדול זקן, שהצינה קשה לו, היו מטילים לתוך המקווה עששיות של ברזל, שליבנו אותן באש מערב יום הכיפורים, ובכך חיממו את המים[26]. קידוש ידיים ורגלים של הכהן הגדול ביום הכיפורים, לא היה נעשה מן הכיור כבכל יום, אלא מן הקיתון, כלי של זהב, משום כבודו של היום ושל הכהן הגדול[27]. עבודות הלילהסדר העבודה מתחיל בחצות הלילה, ובמידה שצריך לשתף את הכהנים בעבודות הללו, אזי מפייסים הכהנים ביניהם מי יזכה בתרומת הדשן, בסידור המערכה ובדישון מזבח החיצון, כסדר שעושים בכל יום[28]. סדר עבודות היום – והבגדים המיוחדיםסדר העבודה נמשך לאורך היום, במהלכו הכהן טובל ומחליף את בגדיו מבגדי זהב לבגדי לבן פעמים אחדות, וכך אמרו חכמים: "חמש עבודות הן: תמיד של שחר - בבגדי זהב, עבודת היום - בבגדי לבן, אילו ואיל העם - בבגדי זהב, כף ומחתה - בבגדי לבן, תמיד של בין הערביים - בבגדי זהב"[29]. טבילה ראשונה - בגדי זהבכשיגיע זמן שחיטת התמיד, פרסו סדין של בוץ, שהוא פשתן לבן, בינו לבין העם, כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי לבן[30], ונכנס הכהן הגדול לטבול במקווה שמעל שער המים[31]. לאחר טבילתו לובש את בגדי הזהב, ומקדש את ידיו ורגליו, ונכנס לעזרה לעבודת תמיד של שחר. לאחר זריקת הדם נכנס להיכל, מקטיר את הקטורת של שחר, מטיב את הנרות, יוצא אל המזבח מקטיר את אברי התמיד, מקטיר מנחת חביתין, ומנסך את היין[32]. לאחר מכן, מקריב את עולות המוסף המיוחדות ליום הכיפורים, שהם שבעה כבשים ופר[33]. טבילה שניהלאחר סיום הקרבת עולות המוספים עלה הכהן הגדול לבית הטבילה שעל גבי בית הפרווה, שם פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם, כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי לבן[34]. פושט את בגדי הזהב, טובל במקווה טהרה שמעל לשכת בית הפרוה, לובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו[35]. עיקר העבודה המיוחדת ליום הכיפורים נעשתה לאחר הטבילה השנייה בבגדי לבן, וזה סדרה: הוידוי הראשון על הפרמיד לאחר הטבילה מגיע הכהן הגדול לעזרה אל 'בין האולם ולמזבח', שם העמידו את פר יום הכיפורים לוידוי. הכהן הגדול סומך את ידיו על ראש הפר ומתוודה[36] על חטאיו ועל חטאי אנשי ביתו[37]. הגורל על שני השעיריםלאחר הוידוי, עובר הכהן הגדול למזרח העזרה, שם מטיל גורל על שני השעירים. הטלת הגורל נעשתה באופן הבא: הכהן הגדול עומד במרכז, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, ושני השעירים לפניו אחד מימינו ואחד משמאלו. וקלפי - תיבה קטנה - היתה שם, ובה שני גורלות עשויים עץ וזהב. הכהן הגדול מערבב בידיו את הגורלות ונוטל בכל יד גורל אחד באקראי. לאחר מכן פותח את ידיו, ומגביה את ידו שבה עלה הגורל ל'שם', ומניח את הגורל על ראש השעיר העולה לקרבן, ואומר: 'לה' חטאת'[38], ואחר כך מניח את הגורל על השעיר המשתלח לעזאזל. לאחר מכן סימנו את השעירים; לנשחט - קושרים לשון של זהורית סביב צווארו, ולשעיר המשתלח בין קרניו[39]. הווידוי השני על הפר ושחיטתולאחר ההגרלה חוזר הכהן הגדול אל הפר, סומך את ידיו עליו ומתוודה וידוי שני, והפעם - על חטאיו ועל חטאי אחיו הכהנים[40]. לאחר הוידוי שוחט את הפר ומקבל את דמו במזרק, ונותן אותו לכהן העומד וממרס[41] בו, בעזרה כדי שלא יקרש הדם[42]. הקטורת בקדש הקדשיםלאחר שחיטת הפר עולה הכהן הגדול לראש המזבח, ונוטל במחתת זהב גחלים ממערכה מיוחדת של אש שנעשתה לצורך עבודת יום הכיפורים[43]. את המחתה מניח בירידתו מן המזבח ליד הכהן האוחז במזרק דם הפר[44]. בעומדו שם מביאים לו את כף הקטורת וכלי מלא קטורת שחוקה היטב המוכנה מבעוד יום[45], והכהן הגדול חופן ממנה מלא חופניו קטורת ונותן אותה לתוך כף הקטורת[46]. את המחתה נוטל הכהן ביד ימין ואת כף הקטורת ביד שמאל, נכנס להיכל ומהלך עד שמגיע אל הפרוכת, ומצא אותה כשהיא פרופה, כלומר, מקופלת מעט. משנכנס לקדש הקודשים עומד בין בדי ארון הברית[47], ומניח את המחתה בין שני הבדים על 'אבן השתיה'[48]. עתה, מחזיר את אבקת הקטורת שבבזיך לשתי כפות ידיו בלי חסרון. לשם כך אוחז את הכף בראשי אצבעותיו[49] ומערה את כל הקטורת מלוא חופניו. את הקטורת צובר ומפזר על הגחלים שבמחתה וממתין שם בקדש הקודשים עד שהתמלא הבית כולו עשן[50]. לאחר מכן היה הכהן הגדול יוצא אל ההיכל כשהוא מהלך אחורנית ופניו אל הקודש, ומתפלל שם תפילה קצרה[51], ויוצא בזריזות מן ההיכל כדי לא להבעית את הקהל, וכך היה מתפלל: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה, ולא יסור שבט מבית יהודה, ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים"[52]. הזאות דם הפר והשעיר בקדש הקדשיםמשנסתיימה עבודת הקטורת יוצא הכהן מן ההיכל לעזרה, נוטל את הדם ממי שממרס בו וחוזר ונכנס לקדש הקדשים. שם מזה ממנו שמונה הזאות בין הבדים: הזאה אחת למעלה ושבע הזאות למטה[53]. כשמסיים את ההזאות יוצא להיכל ומניח את המזרק על כן של זהב, ובו דם הפר ויוצא מן ההיכל[54]. בעזרה שוחט את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', ומקבל את דמו ונכנס לקדש הקדשים, ומזה ממנו בין הבדים שמונה הזאות: הזאה אחת למעלה ושבע הזאות לכיוון מטה[55], ויוצא מקדש הקדשים ומניחו על כן שני שהיה בהיכל[56]. הזאת הדם בהיכלהכהן הגדול נוטל את מזרק דם הפר, ומזה ממנו שמונה הזאות כנגד הפרוכת מבחוץ, כנגד מקום הארון: אחת למעלה ושבע למטה. מניח דם הפר ונוטל מדם השעיר, ומזה ממנו שמונה הזאות על הפרוכת כדרך שהיזה מדם הפר - אחת למעלה ושבע למטה[57]. לאחר הזאות אלו באה ההזאה על קרנות מזבח הזהב. הכהן הגדול מערב את הדמים, דם הפר יחד עם דם השעיר, מערה את דם הפר לתוך דם השעיר ומחזיר את התערובת למזרק הראשון[58]. ניגש למזבח הזהב מדרום ופניו כלפי צפון, ומזה מדם התערובת על קרנות מזבח הקטורת סביב. תחילה מזה על קרן מזרחית צפונית, משם פונה לקרן צפונית מערבית ומזה מן הדם על הקרן, משם פונה לקרן מערבית דרומית ומזה, ומסיים את ההזאה בקרן דרומית מזרחית[59]. לאחר ההזאות מגלה את זהבו של המזבח מגחלי הקטורת, ומזה שם שבע הזאות. את שיירי הדם שופך בנקב מערבי של יסוד מזבח החיצון[60]. השעיר המשתלחמשסיים את הזאות דם הפר והשעיר בהיכל, עובר הכהן הגדול אל השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל. הכהן סומך את ידיו על ראשו ומתוודה וידוי שלישי, והפעם - על חטאי עם ישראל[61]. את השעיר מוסר ליד איש המוכן לכך מראש, הנקרא: 'איש עיתי', והוא מלווה את השעיר למדבר[62]. האימורים, שריפת החטאות והקריאה בתורהמשנשלח השעיר לעזאזל עובר הכהן הגדול להקרבת האימורים, ומוציא את אימורי הפר והשעיר ונותנם בכלי. את בשר הפר והשעיר נותן לכהנים, ואלו מוציאים אותם לשורפם בבית הדשן שמחוץ לירושלים[63]. שתי הפעולות הללו, היינו, שילוח השעיר למדבר, ושריפת הפר והשעיר נעשו בעת ובעונה אחת. הכהן הגדול והקהל עוברים לעזרת נשים, שם קורא הכהן הגדול בתורה בפרשת אחרי מות[64], וכן בפרשת המועדות שבפרשת אמור[65]. פרשה נוספת שהיה קורא, זו פרשת המוספים שבספר במדבר[66], ואותה קורא על פה[67]. קריאה זו בתורה אינה עבודה, ולכן אם רוצה הכהן הגדול לקרות בבגדי חול לבנים של עצמו - קורא[68]. טבילה שלישית – להשלמת הקרבנותלאחר הקריאה בתורה מקדש הכהן הגדול את ידיו ורגליו, פושט בגדי לבן, טובל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו. בבגדי זהב אלו, מקריב את שעיר החטאת של מוסף היום, את איל כהן גדול ואת איל העם, ומקטיר את האימורים של הפר והשעיר. כמו כן, מקריב כהן גדול את קרבן התמיד של בין הערביים[69]. טבילה רביעית – להוצאת הכף והמחתההכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו, פושט את בגדי הזהב, טובל ולובש בגדי לבן, מקדש ידיו ורגליו, ונכנס לקדש הקדשים כדי להוציא את הכף והמחתה[70]. טבילה חמישית – להשלמת עבודת התמידהכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן והם נגנזים. וכתבו הראשונים: "בגדי לבן שעובד בהם (כהן גדול) ביום הצום, אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר: 'והניחם שם' והם אסורין בהנאה"[71]. בסיום, טובל כהן גדול, לובש בגדי זהב, מקדש ידיו ורגליו, נכנס להיכל ומקטיר את הקטורת של בין הערביים, ומיטיב את נרות המנורה ומדליקם[72]. התשובה במקדש ביום הכיפוריםעיקרו של יום הכיפורים הוא התשובה, וכפי שכתבו הראשונים: "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים"[73]. עוד כתבו, שתשובה זו מתקיימת תוך כדי עבודת כהן גדול ביום הכיפורים: "ציוונו לעשות עבודת היום, כלומר כלל הקרבנות והווידויים המתוקנים ביום צום כיפור, כדי שיכופר בהם כל העוונות... הכלל כולו - מצוה אחת (העבודה והתשובה) כאמרם... 'כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר, הקדים מעשה לחברו - לא עשה כלום'". כלומר, הווידויים של ישראל המתקיימים בעת ההשתחוויה בעזרה הם חלק בלתי נפרד ממצות העבודה. ומבואר בראשונים, ש"הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים... ובשלשת הווידויים... אומר להן (לישראל שבעזרה) 'תטהרו!'"[74] היינו: הקב"ה יכפר עליכם ביום הזה, אך בתנאי ש'תטהרו' ותעשו תשובה. סיום העבודהבסיום העבודה, מקדש הכהן הגדול את ידיו ורגליו, פושט את בגדי הזהב ולובש בגדי חול, ו"יום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש"[75]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
