עגל: 'עגל' הוא פר צעיר עד גיל שנה. עגל הוא פר בן שנתו^[1], כדברי חז"ל: "כל מקום שנאמר 'עגל' בתורה סתם - בן שנה, שנאמר: "ועגל וכבש בני שנה", 'בן בקר' - בן שתי שנים"^[2].

קרבן מן העגל – בנדבה

בכל הקרבנות בתורה, שנאמר לישראל להביא 'פר', הכוונה לפר בן שנתיים, שכן, לא מצינו קרבן שנצטוו ישראל להקריב דווקא עגל^[3]. ברם בעולת נדבה ושלמי נדבה, שמביא האדם למקדש, שנאמר בהם 'בקר' סתם^[4], ולא נאמר 'פר' – אפשר להקריב גם עגל, וכדברי הראשונים: "השלמים באים... מן הבקר מזכרים ומנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים... הקטנים הם מבן שמונת ימים עד שנה תמימה מיום ליום... והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום"^[5].

דיניו

נסכי העגל כנסכי הפר^[6], משום ששור בן יומו נקרא שור^[7], שנאמר: "שור או כשב או עז כי יולד"^[8]. הנודר להביא שור והביא עגל – לא יצא, הנודר להביא עגל והביא שור – יצא^[9].

הקרבת עגל בחנוכת המשכן

ביום השמיני משמונת ימי המילואים נצטוו ישראל להקריב שני עגלים: אהרן נצטווה להקריב עגל לחטאת, וישראל נצטוו להביא עגל לעולה^[10]. ואמרו חז"ל, שהעגל של ישראל בא לכפר על מעשה העגל, ואילו העגל של אהרן בא למנוע קטרוג על אהרן בביאתו למשכן^[11].

מן המדרש

עגל בחנוכת המשכן - לחיזוק הכהונה "'ויאמר אל אהרן: קח לך עגל בן שנה' (ויקרא ט, ב): "למה לא נאמר לו 'פר' אלא עגל? - אמר לו: שעל ידי העגל (שעשו ישראל) נתפקפקה (התערערה) הכהונה בידך, ועל ידי העגל (שתביא במשכן) היא מתבססת (ומתחזקת) בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים: יש להם עוונות ממעשה העגל, לפיכך אמר: הם יקריבו עגל, שנאמר: 'ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים... ועגל' כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל" (תנחומא שמיני סימן ו).

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)