לאחר מתן תורה עלה משה רבינו לשמיים לקבל את לוחות הברית, והפקיד את ההנהגה בידי אחיו אהרון הכהן ובידי חוּר בנה של מרים אחותו, והודיע שהוא יעדר למשך ארבעים יום.

לאחר ארבעים יום בני ישראל רואים כי משה לא חוזר, השטן הראה להם שהשמיים קודרים ונראה שיש הלוויה למשה, הלכו העם לאהרון וחור וביקשו דמות שתהיה מקשרת בינם לבין הקב"ה, דמות מחליפה למשה.

למעשה משה לא התעכב בהר, עם ישראל ספרו בטעות את היום שמשה עלה לשמיים כיום הראשון, שלמעשה היום הראשון לא נחשב היות ויום מתחיל מהלילה, והיום הראשון לא התחיל מהלילה מכיוון שמשה רבינו עלה למרום באמצע היום ולכן אין לחשב אותו.

חוּר דחה את העם ואמר להם לחכות, וקמו עליו העם והרגו אותו, באו לאהרון "עשה לנו אלוהים" (שגריר שיקשר בנינו לבין בורא עולם), היות ואהרון ראה שהרגו את חוּר, ועל הריגת כהן גדול אין מחילה, לכן אהרון ניסה להרוויח זמן ואמר להם "פקרו נזמי הזהב אשר באזני נְשֵׁיכֶם", שהרעיון הוא שכשיבואו העם לבקש לנשים את הזהב שלהם, הנשים לא יוותרו בקלות, וידרשו הסברים, וזה יקח זמן, ובנתיים משה ירד מההר, אולם ישראל לא הלכו לנשים אלא "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" שראו שהנשים והילדים לא נותנים בקלות את התכשיטים שלהן, הורידו מעצמם את התכשיטים והביאו לאהרון.

אהרון באין ברירה צרר את הזהב שהביאו לו וזרק לאש.

מיכה (עיין :מיכה") זרק טס שכתוב עליו "עלה שור" ויצא עגל מזהב, אהרון ניסה לעכב את העם ואמר "חג לה' מחר".

וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, והשכימו בבוקר והתחילו להקריב עולות לעגל.

הקב"ה שולח את משה מהשמיים "רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", משה מתחנן למחילה ויורד מההר עם לוחות הברית הלוחות הראשונים, ושרואה שבני ישראל משתחווים לעגל משליך את הלוחות ושובר אותם, טוחן את העגל ומפזר על המים, ומי שהשתחווה לעגל, מת במגיפה, וכל פעם שה' מעניש את ישראל, נוסף עוד עונש גם עבור העגל, עד שיתכפר העוון לגמרי.

(כתב: בנימין מאיר כהן)