ספק בדין שבין אדם לחברו, שאם הדיינים יפסקוהו שלא כדין ייגרם הפסד וחסרון ממון לאחד משני הצדדים המתדיינים, להבדיל מספק לגבי מציאה - כגון שניים אוחזים בטלית, שכל אחד מהם טוען שהוא הגביה את הטלית תחילה - שגם אם יפסקו הדיינים שלא כדין, לא ייגרם חסרון והפסד ממון לאף אחד מן הצדדים, משום שהמציאה באה לידם בחינם.
ויש מפרשים שדררא דממונא הוא, ספק בדין המתעורר מאליו אף אם לא יטענו שני הצדדים את טענותיהם - כגון עדים שראו מרחוק שור נוגח פרה, ומצאו אחר כך את הפרה מתה, ועוברה מת בצידה, ואין ידוע אם קודם שנגחה השור ילדה, ומת הוולד שלא מחמת הנגיחה, ונמצא שאין בעל השור חייב בנזקי הוולד, או שמחמת הנגיחה הפילתו, והרי בעל השור חייב בנזקי הוולד. במקרה זה, הספק מתעורר מאליו, אפילו אם לא יטענו בעל השור ובעל הפרה את טענותיהם - להבדיל משניים אוחזים בטלית, שבלא טענותיהם של שני הצדדים לא היו הדיינים מסתפקים בדינם, שכן היו אומרים שמכיון ששניהם אוחזים בה - של שניהם היא.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)