קנאי הבא לשאול בבית הדין אם להרוג אדם שעובר כעת עבירה שהעונש עליה הוא: "קנאין פוגעין בו" (ע"ע), כגון שבועל ארמית לעיני עשרה מישראל, או שמקלל את ה' בשם עבודה זרה, או שגונב כלי שרת, אין בית דין מורים לו להורגו.
סמכויות הענישה מסורות רובן ככולן לבית הדין. למרות זאת, ישנן עבירות אחדות, שבני אדם כשרים המקנאים קנאת ה', הורגים את העובר עליהן בשעה שרואים את המעשה. במה דברים אמורים, בקנאי הפוגע בעובר העבירה ביוזמת עצמו, ללא התייעצות ונטילת רשות על כך, אבל קנאי הבא לשאול בבית הדין אם לפגוע בעובר העבירה, ואפילו בשעת מעשה, אין בית הדין פוסקים לו שמותר לו להרוג את החוטא.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)