עקרון הנוגע לטומאת אוהל המת, על פיו הטומאה תמיד תתפשט לכיוון חוץ ולא פנימה. עקרון זה מבוסס על העובדה המציאותית שדרכו של המת היא לצאת מה'אוהל' בו הוא נמצא על מנת להקבר. המשפט המלא הוא 'דרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס'.

עקרון זה מיושם כאשר ישנם כמה חללים נפרדים המוגדרים כ'אוהל' לפנים זה מזה: כגון חדרים בתוך בית, ארון גדול (מגדל), או תעלת ביוב העוברת תחת הבית. על פי עקרון זה, כאשר הטומאה נמצאת באהל הפנימי יותר, היא תתפשט גם לאהלים החיצוניים בדרכה החוצה (מהמגדל אל שאר החדר, למשל) ותחשב כנוכחת גם בהם לענין טוומאת אוהל. לעומת זאת, כאשר הטומאה נמצאת באהל החיצוני יותר, היא לא 'תכנס' אל חללי האהל הפנימיים (מהבית אל המגדל), והכלים שבהם יהיו טהורים.
חלל שעומד בהגדרות אוהל לעניין זה, נחשב כ'חוצץ', כיוון שהוא מונע כניסת הטומאה אליו למרות שהוא נוכח אתה תחת אותו האוהל.

נוסף על כך, עקרון זה הוא המקור ל'טומאת פתחים'  - המטמאת את חלל הפתח בו מתעתדים להוציא את המת מן האהל בו הוא נמצא.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)