רווח הבא כתוצאה מפעולה הנראית כתחבולה ללקיחת ריבית, שעל אף שמן הדין אין ברווח זה משום איסור ריבית, אסרוהו חכמים.
לדוגמא: אדם שביקש מחברו שילווה לו מאה זוז, והשיב לו הלה, שאין לו מאה זוז, אך יש לו סחורה בשווי זה, ונתן לו את הסחורה, והתחייב הלוקח לשלם לו מאה זוז, ולאחר מכן חזר המלווה וקנה את הסחורה מן הלווה בתשעים זוז, ועדיין הסחורה שווה מאה זוז. למרות שמן הדין אין הדבר אסור, שהרי אין זה אלא כחוזר ומוכר במחיר נמוך משער השוק, מכל מקום אסרו חכמים את הדבר, מפני שראו בזה הערמת ריבית, שהרי התוצאה הסופית היא, שנתן אותו אדם תשעים זוז וקיבל מאה זוז.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)