לא קיפח את פרנסת חברו, על ידי שהתעסק באומנות חברו.
את הפסוק בתהלים (טו, א - ג): "מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך... לא עשה לרעהו רעה", דרשו חכמים: "שלא ירד לאומנות חברו". וכן דרשו חכמים את הפסוק ביחזקאל (יח, ו): "ואת אשת רעהו לא טימא" - "שלא ירד לאומנות חברו".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)