|
לא יזח החושן לא יזח החושן: איסור מן התורה לנתק את החושן מעל האפוד בשעת העבודה. החושן והאפוד הם מבגדי הכהן הגדול, ומצות התורה היא, שיהיו מחוברים זה לזה בעת העבודה. לאו מיוחד נאמר בתורה בעניין חיבור זה, שלא יתנתק החושן מעל האפוד, ובלשון הפסוק: "לא יזח החושן מעל האפוד"[1]. מהות האיסורהאיסור שנאמר, שלא להפריד את החושן מעל האפוד, נאמר כשהדבר נעשה בדרך השחתה, כלומר פירוק החושן ללא שום תכלית, וכגון, המפרק שרשרת אחת מן הטבעת שלה המחברת את החושן לאפוד - לוקה[2]. וכתבו ראשונים, "כשכהן גדול לבוש בהן [בבגדים] אסור להזיח החשן מעל האפוד, אבל בשאינו לבוש בהם - אינו מדבר, שהרי בטבעות התחתונות של החושן, המרוכסות בפתיל תכלת של טבעות הכתפות אשר ממעל לחשב האפוד - הכתוב מדבר. ובשעה שאינו לבוש בהן היו הטבעות מוזחות ועומדות [בלי הפתיל] שאי אפשר לו ללובשם בעודם מחוברות [ולכן התירו את הפתיל בתום העבודה]"[3]. באשר להגדרת 'שעת העבודה' כתבו הראשונים, שהכהן הגדול - "מניח בגדי זהב בלשכה שלו בלילה או בעת שיצא מן המקדש"[4], שכן זוהי עבודתו להיות נוכח כל היום במקדש ולפקח על העבודה שתיעשה כהלכה. כן כתבו הראשונים, שהכהן הגדול היה יושב ב'לשכת כהן גדול', "ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה"[5], הווה אומר, שבמהלך כל היום כולו היה צריך לוודא שלא יזח החושן כל היום מן האפוד. עוד מצינו, ששני כהנים נלוו אל הכהן הגדול בעת שהשתחוה בהיכל, והחזיקו את אבני השוהם שעל כתפיו, ופעולה זו נועדה, למנוע ממנו איסור בעת ההשתחויה - "לא יזח החושן מעל האפוד"[6]. מעולם המחשבההחושן והאפוד דוגמא לשלמות המקדש וכליוכתבו הראשונים: "ציוה הכתוב לקשור טבעות שהיו קבועים בחושן עם טבעות שהיו קבועין באפוד בפתיל תכלת, כדי שיהיה נתון החושן על החשב דרך קביעות והדר, שאם לא יקשור אותם באותם טבעות יהיה החושן נד ונבדל [ומתרחק] מחשב האפוד, ונוקש על לוח לבו של כהן... ותרגומו – 'לא יתפרק', משרשי המצוה, שרצה השם לטובתינו לזכותינו בהגדלת אותו הבית הקדוש, ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו... כגון מלבושים אלה, שהם מלובשים בהן בשעת העבודה, שהכל יהיה נכון ושלם בתכלית השלמות, לא יחסר שום נוי בכל הדברים" (חינוך מצוה ק). הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
