בכל ערב שבת היו מכינים שתים עשרה חלות של לחם הפנים. החלות הוכנו מכ"ד עשרונים סולת חטים, לשו כל חלה במים פושרים בלא שמן, ואפו אותה מצה כעין תיבה עם שתי דפנות, אורכה ששה טפחים רוחבה חמישה וגובה דפנותיה שני טפחים.
ביום השבת הכהן היה עורך את החלות על השלחן שבהיכל זו על גבי זו בשני סדרים, ומניח בין הסדרים שני בזיכי זהב עם קומץ לבונה. את הלחם הישן חילקו בעזרה לכוהני משמר, ואת הלבונה הישנה הקטירו על גבי המזבח.
(כתב: הרב אוריאל לוי)