|
לוי שבט לוי הוא אחד משנים עשר השבטים. בני השבט הובדלו להוראת התורה ולעבודת המקדש. לוי נולד בן שלישי ליעקב אבינו[1]. לפי חז"ל, עוד בימי יעקב הובדל שבט לוי ללמד את עם ישראל את דרך ה' ומצוותיו, "ויעקב אבינו הבדיל את לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם אבינו"[2]. כן ציוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה ללמדם תורה[3]. כך גם נאמר בברכת משה ללוי: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"[4]. שבט לוי שמר על ייחודו ואף בגלות מצרים הארוכה בני לוי עמדו וקיימו את מצוות האבות. שבט לוי לא עבד עבודה זרה מעולם, ואף כשחטאו ישראל בחטא העגל לא חטא שבט לוי עמהם[5], לכן הבדילו הקב"ה לעבודת ה' במשכן ובמקדש. כפי שנאמר: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי"[6]. בחירת שבט לוי לעבודת המקדשלאחר חטא העגל והקמת המשכן, בחר ה' בשבט לוי כולו להיות מובדל לעבודת המקדש. שמתחילה היו הבכורות מזומנים ומקודשים לעבודת המקדש והקרבנות, וכשחטאו בעגל בחר הקדוש ברוך הוא בשבט לוי במקומם[7]. כך נאמר בתורה: "קח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל... והיו לי הלויים, אני ה'"[8], ונאמר: "ואקח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל"[9]. ומצות עשה להיות הלויים פנויים ומוכנים לעבודת המקדש, בין אם רצו ובין אם לאו[10]. תהליך כניסתם של הלויים לעבודה מפורש בתורה, וכך היה הסדר: הזאת מי חטאת, העברת תער על כל בשרם, כיבוס בגדים וטבילה[11]. לאחר מכן העם כולו התכנס אל פתח אוהל מועד וסמך את ידיו על הלויים[12], כל בכור סמך את ידו על הלוי שבא תחתיו[13]. כמו כן אהרן הכהן הניף את הלויים כולם תנופה[14]. בנוסף הביאו שני פרים, אחד חטאת, ואחד עולה יחד עם מנחת סולת, והלויים סמכו את ידיהם על הפרים והקריבום[15]. בזה נכנסו הלויים לעבודת המשכן והובדלו מתוך בני ישראל[16]. לאחר פרשת קורח ועדתו הוזהרו הלויים מלהתקרב אל עבודת המזבח המיוחדת לכהנים, וכך גם באשר לכלי הקודש[17]. עבודת שבט לוי במדברללויים היו שני תפקידים עיקריים במדבר נשיאת המשכן וכליוהלויים הם אלו שנשאו את המשכן וכליו במסעות ישראל במדבר, ולכל משפחה ממשפחות הלויה היה תפקיד: משפחת בני קהת נשאה את כלי המשכן: הארון, השולחן, המנורה, מזבח העולה, מזבח הזהב והפרוכת[18]. משפחת בני גרשון נשאה את יריעות החצר ומסך שער החצר, את יריעות המשכן ומסך פתח המשכן[19]. משפחת בני מררי נשאה את קרשי המשכן ואת האדנים ואת עמודי החצר[20]. כתבו הראשונים, שמצות נשיאת הארון על ידי הלויים היתה לשעתה, ומן הכניסה לארץ עברה לכהנים[21], ויש מי שסובר, שאף לדורות בכל עת שצריך לשאת את ארון הברית, הכהנים והלויים כולם כשרים בזה[22]. שמירת המשכןלאחר פרשת קורח ועדתו, נצטוו הלויים לסייע לכהנים בשמירה על מקום המשכן, ובמניעת הכניסה והעבודה על ידי זרים[23]. אף חניית הלויים במדבר היתה סביב למשכן, כחלק ממצות שמירת המקדש ולמנוע כניסה ועבודה של זרים[24]. שירהבמהלך העבודה נטלו הלויים חלק בשירה על הקרבן[25]. משמרות לויהמשהתרבו משפחות הלויה במהלך הדורות, חילקו שמואל ודוד את כל הלויים לעשרים וארבע קבוצות, הנקראות - 'עשרים וארבע משמרות לויה'[26]. יש אומרים שחלוקה זו למשמרות היתה עוד מימי משה ואהרן[27]. לימוד ההלכות וגיל הכניסה לעבודהנאמר בתורה: "זאת עשו ללויים מבין חמש ועשרים שנה"[28]. ובמקום אחר נאמר: "מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד"[29]. את הסתירה בין הפסוקים הסבירו חז"ל כך: בגיל עשרים וחמש נכנס ללמוד את העבודה במקדש, ובגיל שלושים נכנס לעבודה בפועל[30]. ולהלכה: אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודה עד שילמדוהו חמש שנים תחילה, ואינו נכנס לעבודה אלא משיגדיל ויהיה איש, אבל מיום שהגדיל ולמד חמש שנים, יכול להתחיל לעבוד שגילאים אלו לא נאמרו אלא לדור המדבר בלבד[31]. יש שנראה מדבריהם שאין הצורך בלימוד מעכב ואינו אלא מצוה לכתחילה[32]. ויש שכתבו שמגיל מצוות רשאי הלוי לעבוד, אך בגיל שלושים עובד בקביעות וכופים אותו אף אם אינו רוצה[33]. בזמן הנדודים במדבר היה על הלויים ללמוד בשנים אלו כיצד להוריד המשכן ולפרקו ולנטותו ולהעמיד קרסיו וקרשיו[34]. לאחר שנכנסו לארץ עיקר הלימוד של הלויים היה לימוד חכמת השירה והמוזיקה, בפה ובכלי נגינה, שהיא חכמה גדולה שיש בה לימוד רב[35]. תפקידי הלויים במקדששמירההלויים שומרים בעשרים ואחד מקומות בעזרה שבמקדש ובהר הבית[36], שנאמר: "ונלוו עליך ושמרו את משמרת הקודש"[37]. שמירה זו היא מצות עשה, ואם ביטלו שמירה זו עברו בלא תעשה[38]. שלושה מן הלויים היו שומרים בתחום העזרה, ושאר הלויים היו שומרים בשטח הר הבית[39]. תפקיד השמירה לא היה להגן על בית המקדש אלא להזהיר טמאים וזרים שלא יכנסו למקומות האסורים להם. כמו כן, שמירה זו הייתה לכבוד ה', כמו שבארמון מלך שומרי הארמון נועדו לשם כבוד. שועריםהלויים היו ממונים על השערים ותפקידם היה לפתוח ולסגור את שערי המקדש[40]. וכן נאמר בספר דברי הימים: "והשוערים שלום ועקוב וטלמן... המה השוערים למחנות בני לוי... והם ובניהם על השערים לבית ה'... וסביבות בית האלהים ילינו כי עליהם משמרת, והם על המפתח ולבקר לבקר"[41]. לדעת כמה מן הראשונים, השוערים הם אותם הלויים העוסקים בשמירת המקדש בלילה[42]. שירת הלוויםבעת הקרבת עולות ציבור ושלמי עצרת, וכן בכל יום ויום מימי חג הסוכות בזמן הקרבת מוסף היום, יש מצוה לומר שירה על הקרבן, שנאמר: "ושרת בשם ה' אלוהיו ככל אחיו הלויים"[43], ודרשו חז"ל: "איזהו שירות בשם ה'? הוי אומר זהו שירה"[44]. נחלקו חכמים אם עיקר השירה היא בפה או בכלי נגינה[45], ולהלכה עיקר שירת הלויים בפה דווקא[46]. באשר למנין המשוררים, אין פוחתים משנים עשר לויים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן[47]. ואחרים היו עומדים שם ומנגנים בכלי שיר מהם לויים ומהם ישראלים מיוחסים[48]. כתבו האחרונים ש"אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו לשורר עד שלימדוהו חמש שנים תחילה כל הניגונים וספרי השירה"[49]. שירות - תפקידים שוניםנאמר בתורה: "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך... ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל", מכאן אמרו חכמים: "ישרתוך – בעבודתם, ומנה מהם גזברים ואמרכלים"[50]. מלבד זה היו עושים שאר עבודות שירות במקדש[51], כגון: כיבוד ונקיון העזרה, ואף בני הלויים הקטנים היו רשאים לעסוק בעבודה זו[52]. כן סייעו הלויים לכהנים כשהתעורר צורך להוציא טומאה מהמקדש[53], וכן בבניית הגזוזטרה בעזרת הנשים לשמחת בית השואבה[54], ועבודות שרות אחרות. כמו כן אם אין כהנים מומחים לדבר, וצריך לעסוק בתיקון ההיכל וקודש הקדשים - יכנסו לויים לעשות את בדק הבית[55]. לשכות היו באזור המקדש ללויים המשוררים וללויים השוערים[56]. גיל סיום העבודה ודברים הפוסליםנאמר בתורה: "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד, ושרת את אחיו באהל מועד לשמור משמרת, ועבודה לא יעבוד"[57]. ואמרו חכמים: עבודת משא בכתף אינו עובד אבל הוא חוזר לנעילת שערים, לשיר, לטעון עגלות, להקים ולפרק[58]. במה דברים אמורים, כשהיו ישראל במדבר והיתה העבודה במשא בכתף, אבל משנכנסו לארץ והוקם המשכן בשילה, ולאחר מכן המקדש בירושלים, אין הלויים נפסלים אלא בקול, כלומר כשיתקלקל קולו מזיקנה יפסל מלשורר במקדש[59]. עם זאת, משיתקלקל קולו - אינו נפסל מלהיות שוער או שומר[60]. כמו כן אין הלוי נפסל בהיותו בעל מום[61], ואין אנינות פוסלת בלויים, לפיכך לוי אונן מותר לו לעבוד ולשורר[62]. 'איש איש על עבודתו'אסור ללוי לעשות מלאכת כהן, ואסור לכהן לעשות מלאכת לוי, שנאמר: "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם"[63]. ולא זו בלבד, אלא אף לוי אסור לעשות מלאכת לוי חברו, כלומר, שלא יהיו המשוררים - שוערים ולא השוערים - משוררים, שנאמר: "איש איש על עבודתו ואל משאו"[64]. בן לוי שקיבל עליו כל מצות לויה - חוץ מדבר אחד, אין מקבלים אותו לעבודה עד שיקבל את כולם[65]. מצוות שונות הקשורות בלוייש לתת ללוי מעשר ראשון, כלומר לאחר נתינת תרומה גדולה לכהן, נותן ישראל עשירית מהפירות ללוי. הלוי אף הוא, מחוייב לתת עשירית ממה שהוא קיבל לכהן, מצוה זו נקראת 'תרומת מעשר'[66]. ללויים אין חלק ונחלה בארץ ישראל, אלא ארבעים ושמונה ערי לויה הפזורים ברחבי הארץ[67]. ואינם יוצאים למלחמה כשאר ישראל ואינם נוטלים חלק בביזה[68]. לויים פטורים מפדיון הבן במשפחתם, זאת, מקל וחומר: אם פטרה קדושת הלויים במדבר את קדושת בכורות ישראל, דין הוא שיפטרו בכורי הלויים את עצמם לדורות[69]. גם הבכורים לבת לוי פטורים מפדיון, אף שאביו מישראל, מפני שפדיון הבן תלוי באם[70]. תפקיד הלויים בהוראת התורהנאמר בתורה: "כי יפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו. ובאת אל הכהנים הלויים, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט"[71]. מכאן אמרו חכמים: "מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולויים"[72], לפי שהם מורי התורה[73]. וכן נאמר בברכת משה לשבט לוי: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"[74], הרי שייעודו של שבט לוי שיהיו עוסקים בתורה ומורים הוראה בישראל. כך אמרו חכמים: לא נמצא תלמיד חכם מורה הוראה ופוסק הלכות אלא משבט לוי או שבט יששכר[75]. ומפני כך לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים[76]. ערי הלוייםמצוה מיוחדת בתורה מטילה על שבטי ישראל את האחריות להקצות מנחלתם לשבט לוי ערים בכל אחת מנחלות שנים עשר השבטים. בכך שבט לוי יוצר מרכז של תורה בכל אחד משבטי ישראל, ומביא את דבר המקדש לשבטים במרחב הארץ. הלכות רבות נאמרו בעניין, ולהלן הלכות עיקריות, כפי שהובאו להלכה: "שבט לוי, אף על פי שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם: שש ערי מקלט, ועליהן שתים וארבעים עיר... 'מגרשי הערים' [שטחים חקלאיים המקיפים את הישוב מסביב] כבר נתפרשו בתורה, שהם, שלשת אלפים אמה לכל רוח - 'מקיר העיר וחוצה'... אלף הראשונים מגרש [שטח פנוי למרעה וכד'] ואלפיים שמודדין חוץ למגרש - לשדות וכרמים. ונותנין לכל עיר בית הקברות חוץ לתחום זה... אין עושין בערי הלוים; עיר – מגרש, ולא מגרש – עיר... ומפי השמועה למדו... [שאין לשנותם לשטח בנוי או שטח חקלאי] אלא השדה והמגרש והעיר - כל אחד משלשתן [ישאר] כמות שהוא לעולם... כהנים ולויים שמכרו שדה משדה עריהם [לאדם אחר] או בית מ'בתי ערי חומה' שלהן... מוכרין השדות - ואפילו סמוך ליובל - וגואלין מיד [בכסף שהשיגה ידם]... וגואלים 'בתי ערי חומה' כל זמן שירצו"[77]. מדברי ראשוניםשבט לוי מעמיד מנהיגים תלמידי חכמים במהלך הדורותרבים הם הכהנים והלויים ממשיכי התורה שבעל פה מפי משה. הרמב"ם בהקדמתו למשנה מביא רשימה מיוחדת של כהנים ולויים תלמידי חכמים, שהיו מעבירי מסורת ממשה לאורך כל הדורות, ואין זו אלא רשימה חלקית. זו לשונו: "שמעון הצדיק שאליו חוזרת הקבלה כולה [זאת] לקיים דברו יתעלה ויתרומם: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. ור' אלעזר בן עזריה, והוא עשירי לעזרא [שניהם כהנים]. ושמעון דודו, והוא הידוע שמעון אחי עזריה. ור' אלעזר בן שמוע. ור' חנניה סגן הכהנים [סמוך לחורבן]. ור' שמעון בנו והוא הידוע ר' שמעון בן הסגן. וישמעאל בן פיאבי [[[כהן גדול]]]. ויוחנן כהן גדול. ורבן יוחנן בן זכאי. ויוסף בן יועזר. ור' יוסי הכהן. ור' טרפון. אליהועיני בן הקף. חנמאל המצרי" . הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
