מתחילת המסכת נתקלו פעמים רבות במושג לחי, בדף זה הגמרא מבארת את מידות הלחי. התרגום החופשי של לחי זה "קרש" (תרגום אונקלוס בקרשי המשכן מתרגם "לוחא") את הקרש היו מניחים בכניסת המבוי כמחיצת היכר שלא יוציאו לרשות הרבים.
היכן זה פוגש אותנו?
כיום אין אנו מתירים את הרחובות בלחי הנ"ל, אך גם לנו יש "לחי", אך אין זה הלחי שעליה מדובר בגמרא, אלא אנו מתשמשים בלשון מושאלת למזוזה הלכתית של צורת הפתח, ומכנים אותה "לחי", משום שגם היא קרש / לוח.
כיון שנפסק להלכה שהמזוזה לא צריכה לגעת במשקוף, ניתן להניח מזוזה בגובה עשרה טפחים תחת המשקוף, גם אם יש מרחק רב ביניהם, ובתנאי שהמזוזה תיהיה בדיוק מתחת למשקוף. מזוזה / לחי זה עולים כלפי מעלה ומגיעים לחוט מדין "גוד אסיק"
כיום משתמשים בלחי בכל מקרה בו החיבור בין המזוזה למשקוף פסול כגון שהחוט מחובר לקיר, או שמחובר בצידי עמוד גבוה, עמודי חשמל וכד'. כמו"כ בעירובין מהודרים מוסיפים לחי לכל עמוד לגיבוי, וכן כדי שגם אם הרוח תזיז את החוט, החוט ישאר בין גבולות הלחי, שהוא רחב יותר מהעמוד.
מידות הלחי: 
רוחב - מדינא מספיק כל שהוא, ההמלצה לעשות לחי כ 30-40 ס"מ, ושהחוט יעובר מעל נקודת האמצע.
גובה - י' טפחים (80 ס"מ לר' חיים נאה. מטר לחזון איש) המלצה לעשות 110 ס"מ משום שיש בלאי, או סחף המגביה את פני הקרקע וממעט את גובה הלחי.
עובי - כל שהוא
חוזק - שלא יתנדנד ברוח מצויה, ושיוכל להחזיק דלת של קש.
מומלץ שלא לעשות לחי מ גדר רשת / משטחים / פוליגל / קרטון / כל דבר עם חורים או בליטות אלא רק חומר חזק וחלק כגון מדפי עץ / חלקי ארון וכד'
אין להניח לחי מתחת לחוט בהערכה בעלמא, אלא רק בעזרת כלי מדידה שבעזרתו ניתן לדעת היכן בדיוק החוט עובר.
(כתב: הרב אברהם רינת)