דבר המוטל בספק אם הוא נטמא כשהיה ברשות הרבים, הרי הוא טהור.
כל ספק טומאה שנולד ברשות הרבים - טהור. לכן, למשל: אחד מן השרצים (שבמותם מטמאים במשא) וצפרדע (שאינה מטמאת כלל) הנמצאים ברשות הרבים, ואדם נגע באחד מהם, ואינו יודע באיזה מהם נגע, אם בשרץ או בצפרדע, הרי זה טהור.
כמו כן: שני שבילים הנמצאים ברשות הרבים, אחד טמא ואחד טהור, ואדם הלך באחד מהם, ואינו יודע באיזה מהם הלך, אם בשביל הטמא או בשביל הטהור, הרי זה טהור*.
----------
* בתוספתא (טהרות פרק ו, הלכה י) מובא: שאלו את בן זומא: מפני מה ספק רשות הרבים טהור? - אמר להם: שהרי מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרוב הציבור טמאין, ואם טומאה ודאית הותרה לציבור, קל וחומר לספק טומאה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני מה ספק רשות היחיד טמא וספק רשות הרבים טהור? מפני שאפשר לשאול ליחיד, ואי אפשר לשאול לרבים.
מקורות נוספים לכך ש"ספק רשות היחיד טמא וספק רשות הרבים טהור" ראה ערך: "ספק רשות היחיד, טמא" בהערות.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)