אדם נמצא בספק, וגם אם נאמר כצד אחד של הספק, יהיה לנו ספק נוסף, לדוגמא: ספק אם שכח לספור עומר באחד הימים שחלפו, ואם נאמר שבאמת לא ספר, יהיה לנו עדיין ספק אם הוא צריך לברך היום, שמא הלכה כאותם הפוסקים שכל יום זו מצווה בפני עצמה, ולכן יש לנו ספק ספיקה, ספק ראשון, שמא שכח לברך, ואם תאמר ששכח, שמא הלכה כאותם סוברים שכל יום, מצווה בפני עצמה ואין קשר לזה שלא ספר אתמול.

(כתב: בנימין מאיר כהן)