הכרעת הדיינים על פי התרשמותם ושיקול דעתם - ולדעה אחרת: לפי רצונם החופשי ללא כל שיקול דעת - כאשר ההוכחות של בעלי הדין שקולות ואינן נוטות לטובת אחד הצדדים.
יש מקרים שאין ביכולת הצדדים לספק הוכחה משכנעת לבעלותם על נכס מסויים. במקרים אלו, לדעת רש"י, הדיינים מכריעים את הדין על פי התרשמותם הכללית ושיקול דעתם. לדעת התוספות, הדיינים נותנים למי שהם רוצים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)