א. תפילה שאדם מתפלל במקום סכנה. אדם שמהלך במקום סכנה, כגון במקום שמצויים ליסטים או חיות, והגיע זמן תפילה, מתפלל תפילה קצרה, שנוסחה: "צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גוויה וגוויה די מחסורה, והטוב בעיניך עשה. ברוך אתה ה' שומע תפילה". וכשיגיע למקום ישוב יחזור ויתפלל תפילה כתיקונה.
ב. כינוי לתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים ביציאתו מקודש הקודשים, שנוסחה: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שאם תהיה שנה זו שחונה (חמה) תהא גשומה, ולא יסור שבט מבית יהודה, ולא יהיו עמך בית ישראל צריכים זה לזה לפרנסה, ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים" (המתפללים שלא ירדו גשמים). ישנם גם נוסחאות אחרות לתפילה זו. במשנה מובא: "ולא היה מאריך בתפילתו שלא להבעיט את ישראל". כלומר, שאילו היה מאריך בתפילתו ומתמהמה, היו חוששים שמא הוא מת בקודש הקודשים, שכן קבלה היתה בידם, שכהן גדול המשנה דבר בעבודת הקטורת, או אם הוא אינו הגון, הרי הוא מת שם.
ג. כינוי ל"תפילת הביננו" (ע"ע).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)