ארבעה מיני נגעים יש באדם: א. עור הבשר. ב. שחין ומכוה. ג. קרחת וגבחת. ד. נתקים (נשירת שיער בראש או בזקן).
ארבעה מיני מראות לובן טמאים יש בנגעים אלו: שאת ותולדתה ובהרת ותולדתה. אבל נגע שהוא כהה יותר מארבעה מראות אלו, קרוי בוהק ואינו מטמא.
אדם שנראה בו מראה נגע בשיעור גריס, הכהן מסגירו עד שני שבועות ובודקו בסימנים, וקרוי מצורע מוסגר (ובמחיה ומכוה מסגירו שבוע אחד בלבד). אם הנגע עמד בעיניו או אם כהה ונתמעט משיעורו, טובל ונטהר. אם נולד בנגע אחד משלושה סימני טומאה: פשיון או שיער לבן או מחיית בשר חי באמצע הנגע (ובנתקים שני סימני טומאה: שער צהוב ופשיון), נעשה מצורע מוחלט.
מצורע מוסגר ומצורע מוחלט נשלחים חוץ לעיר המוקפת חומה בארץ ישראל. מצורע מוחלט חייב בפריעה ופרימה ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, ומצורע מוסגר פטור מכל אלה. מצורע מוחלט אינו נטהר עד שיתמעט הנגע משיעור גריס, ומביא שתי ציפורים, ומגלח וטובל וסופר שבעה ימים, ומגלח שנית וטובל ומביא קרבנותיו בשמיני.
מצורע מוסגר ומצורע מוחלט הינם אב הטומאה, ומטמאים במגע ובמשא ובהיסט כזב, ומטמאים באבן מסמא ובמשכב ומושב ומרכב, ודין מעיינותיו כדין מעיינות הזב.
המצורע קל מזב, שבמצורע רק כשהסיט הטהור לטמא נטמא ולא כשהסיט הטמא לטהור. המצורע חמור מזב, שהמצורע מטמא גם בביאה, היינו מצורע שנכנס ראשו ורובו לבית נטמא כל אשר בבית (אדם כלים ואוכלים) ונעשה ראשון לטומאה.
מצורע מוחלט בימי ספירו (בין טבילה ראשונה לשנייה), מטמא אדם וכלים במגע בלבד.
(כתב: הרב אוריאל לוי)