מים שנתקדשו באפר פרה וטרם הוזה בהן, הינם אב הטומאה, ומטמאים אדם במגע ובמשא (כשנשאן שלא להזאה), ומטמאים כלים במגע. והאדם בשעה שנוגע בהם או שנושאם, מטמא בגדים וכלים; אבל אחר שפירש מהם, דינו כראשון לטומאה ואינו מטמא כלים. שיעור מי חטאת לטמא במשא, כשיש בהם כדי הזיה. ובפחות מכן מטמאים רק במגע. אפר פרה אינו מטמא, לא במגע ולא במשא.
(כתב: הרב אוריאל לוי)