|
אזוב אזוב הוא מין צמח המשמש להזאה על הטמאים. האזוב, יש לו שימושים אחדים לעניין מצות: טהרת המצורע, פרה אדומה, ובפסח מצרים. האזוב הפך לסמל הטהרה, שכך אמר דוד במזמור התשובה: 'תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין'[1]. המצוות שבהן נדרש האזובטהרת המצורעהאזוב מוזכר בתורה בתהליך טהרת המצורע לאחר שנרפא מצרעתו: 'וצווה הכהן ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארץ ושני תולעת ואזוב... וטבל אותם הכהן בדם הציפור השחוטה... והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים'[2]. טהרת טמא מתבעניין טהרת טמא מת מוזכר האזוב בשני עניינים: בהכנת אפר הפרה האדומה: 'ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה'[3]. בהזאת המים המעורבים באפר ('מי חטאת') על הטמא: 'ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, והיזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם'[4]. פסח מצריםבאופן חד פעמי, הצריכה התורה אזוב גם בהזאת דם הקרבנות, בקרבן פסח מצרים, שכתוב: 'ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות'[5]. אבל לדורות, אין צורך באזוב בקרבן פסח[6]. זיהויוהאזוב הכשר למצוה, הוא צמח מאכל[7], שנקרא בזמן מתן תורה אזוב סתם, ללא שם לואי שכן קיימים הרבה מיני אזוב, כגון: אזוב מדברי[8]. כבר חכמי התלמוד, התלבטו בזיהויו, האם זהו המין הקרוי בארמית 'אברתא בר המג' או 'מרוא חיורא' (מרוה לבנה) או שומשוק[9]. רבנו סעדיה גאון[10] והרמב"ם זיהו אותו עם הזעתר, שיח ריחני המצוי בארץ שנקרא כיום בעברית: 'אזוב מצוי'[11], וזהו הזיהוי המקובל[12]. מכיוון שיש מינים שונים של אזוב, ורק אחד מהם כשר למצוה, היה הכהן השורף את אפר הפרה שואל את הקהל שנאסף במקום: 'אזוב זה'? והשיבוהו: 'הן'[13]. לצורך ההזאה נדרש אזוב באורך טפח לפחות, לטהרת המצורע, ולשריפת הפרה די בגבעול אחד של אזוב, ואילו להזאה על טמא מת, נדרשים לכתחילה שלושה גבעולים, כדי שתהיה אגודה[14]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
