דיבור פה שלא לפי הכוונה האמיתית שבלב.
אדם האומר בפיו דבר מסויים ובו בזמן חושב בלבו לעשות אחרת, עובר על עשה, שנאמר (ויקרא יט, לו): "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם", ודרשו חכמים: למה נאמר "והין צדק", והלא "הין" בכלל "איפה" הוא וכבר נאמר "איפת צדק"(1), אלא לומר לך, שיהא הן שלך - צדק, ולאו שלך - צדק, שלא תדבר אחד בפה ואחד בלב(2).
המדבר אחד בפה ואחד בלב, הוא אחד מן השלשה שהקב"ה שונאם. וכתבו הראשונים: "אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה... ומשאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו - לאו, ועל הן - הן, ומחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו".
----------
(1) וכיון שבאיפה, שהוא שיעור גדול, חשש הכתוב לחסרון כל שהוא, כל שכן להין שהוא שיעור קטן.
(2) ויש שכתבו, שהלימוד מ"הין צדק" שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק - אמור במשא ומתן, שבשעה שמוכר לחברו דבר לא יהא בדעתו לשנות.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)