דבר שאין לו חשיבות עצמית, ומקבל חשיבות על ידי מעשה האדם או מחשבתו.
לדוגמא: המוציא בשבת מרשות לרשות, אינו חייב אלא אם כן הוציא כשיעור שקבעו חכמים לכל דבר ודבר לפי חשיבותו. ברם, אם הוציא, למשל, מין ממיני הזרעים שהצניעו קודם השבת לשם זריעה, או שהוציא דבר שהצניעו כדי להראותו כדוגמא, או לרפואה - חייב אפילו אם אין בו כשיעור שקבעו חכמים, מפני שהחשיבו.
דוגמא נוספת: דם שנקפא מאליו - אין חייבים על אכילתו, משום שאכילה שלא כדרכה היא, שהרי דם אינו עומד לאכילה אלא לשתיה, אבל אם הוא הקפיא את הדם, החשיבו, וחייב על אכילתו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)