איצטבא: מדף.

המונח 'איצטבא' מובא בדברי חז"ל בהקשר למקדש בארבעה מובנים^[1]: א. מדף על הכתלים. ב. האכסדרא סביב הר הבית וגגה. ג. מדרכה מוגבהת בעזרה. ד. ידי אדם העשויות כמדף.

א. איצטבא – מדף

המושג 'איצטבא' נזכר בהקשר לחג הסוכות שחל להיות בשבת. שכן, כדי לרכז את הלולבים במקדש, הותקנו בכתלי הר הבית איצטבאות, כלומר מדפים. העם הביאו את לולביהם להר הבית ביום שישי, והחזנים (גבאים) היו מסדרים אותם על גבי האצטבאות למשמרת למחר, זאת, עקב בעיית הטלטול של הלולבים בשבת להר הבית^[2].

ב. איצטבא – גג אכסדרא

'איצטבא' אחרת במקדש היתה אכסדרא ובה עמודים ועליה תקרה. אכסדרה זו הקיפה את הר-הבית ונועדה לבאי המקדש מפני החמה ומפני הגשמים ולישיבה מתחתיה^[3]. היו אלה שתי אכסדראות, זו לפנים מזו - 'סטיו לפנים מסטיו'^[4], וגגה נראה למרחוק^[5]. בערב פסח היו מניחים על גג האיצטבא חלות-תודה כדי לסמן ולהודיע לציבור שהגיע זמן ביעור חמץ ^[6]. כאשר נתרמו פרוכות חדשות למקדש היו שוטחים אותם על גג האיצטבא^[7].

ג. מדרכה מוגבהת בעזרה

איצטבא במובן של 'מדרכה', נזכרת בהקשר להקרבת קרבן פסח. שכן, כאשר רצו הכהנים לנקות את רצפת העזרה מדם, היו פוקקים את אמת-המים והיו המים מציפים את העזרה. לפיכך, כדי שלא יתלכלכו בגדי הכהנים בדם, הוכנה איצטבא מוגבהת כמדרכה – הנחשבת כרצפת העזרה - ועליה היו הכהנים מהלכים בהמשך העבודה^[8].

ד. ידי אדם העשויות כמדף

בדברי הימים-ב'^[9] מתואר כיצד חידשו את העבודה בימי יאשיהו, כשמספר הכהנים היה מועט. שם נאמר: 'וישחטו הפסח, ויזרקו הכהנים מידם והלויים מפשיטים'. ומבואר בגמרא, שהלויים שחטו, הכהנים קיבלו את הדם במזרק, הניחו את המזרק על גבי כפות ידיהם של הלויים, כשידיהם היו 'מעשה איצטבא' – כמדף. כך יכלו הכהנים לקחת את המזרק מן ה'מדף', להוליך את הדם, ולקיים מצות זריקה על קיר המזבח^[10].

מן ההלכה

פרוכת על האיצטבא

"פָּרֹכֶת.. שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻמְאָה, מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל. וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה, שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטַבָּא [האכסדרא שבהר הבית] , כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה:" (משנה שקלים ח, ד)

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)