|
אליעזר בן יעקב אליעזר בן יעקב: תנא בזמן הבית השני[1], אשר ראה את החורבן וחיבר את מסכת מידות. רבי אליעזר בן יעקב נמנה על התנאים שחיו בזמן בית שני סמוך לחורבן. לאחר חורבן הבית תיאר את הבית ומידותיו באופן מפורט, כפי שנשתמר הדבר בזכרונו וכפי שבא תיאורו במסכת מידות[2]. התיאור המפורט במסכת נועד להשאיר לדורות הבאים את מראה הבית ומידותיו כדי שיוכלו לבנותו בדומה לבית שני[3]. שמו נזכר במסכת זו פעמים אחדות. המסכת נתחברה שנים לאחר החורבן, לפיכך, מצא לנכון להשאיר לשכות שונות במקדש שייעודן נשתכח ממנו, להשלמה על יד תנאים אחרים, באומרו: 'שכחתי מה היתה משמשת[4]'. הגמרא מעידה על דקדקנותו של רבי אליעזר בן יעקב באמרה: 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי'[5], כלומר, דבריו מעטים הם, אך ברורים ומנופים, והלכה כמותו בכל מקום[6]. עדויות בדבר מבנה המקדשלשכות ותפקידןרבי אליעזר בן יעקב מסביר את שמו של 'שער המים', הנקרא כך על שם המים העתידים לצאת מקדש הקדשים ולעבור דרך שער המים בדרכם אל הים הקדמוני ואל הים האחרון[7]. כמו כן העיד על ארבעת הלשכות בעזרת נשים, מיקומן ושימושן. בהגיעו לתאר את הלשכה המערבית דרומית, לא בוש לומר: 'שכחתי מה היתה משמשת', ואכן, בא אבא שאול והשלים את החסר, באומרו, כי היתה זו 'לשכת בית שמניה'[8]. לשכה נוספת בה התחבט רבי אליעזר בן יעקב, זו לשכה בעזרה המקודשת, הנקראת 'לשכת העץ'. אף שם אמר: 'שכחתי מה היתה משמשת' ובא אבא שאול והזכירו שהיתה זו לשכת כהן גדול[9]. עזרת כהנים ועזרת ישראללעומת דעת חכמים, הסבורים כי רצפת העזרה היתה במשטח אחד, וכדי להבדיל בין עזרת כהנים לעזרת ישראל הציבו ראשי פסיפסין להבדלה ולהבחנה ביניהן, דעת רבי אליעזר בן יעקב היא, שהעזרה היתה מדורגת. ובלשונו: 'מעלה היתה (שם) וגבוהה אמה, והדוכן נתון עליה, ובה שלש מעלות'. לדעתו עזרת כהנים היתה גבוהה אמתיים וחצי מעזרת ישראל[10]. שיטתו באשר לסדרי העבודההקרבת התמידבאשר להקרבת התמיד, דעת רבי אליעזר בן יעקב היא, שהכהן שזכה להעלות את איברי התמיד לכבש המזבח, הוא גם המעלה את איברי התמיד מהכבש לגג המזבח[11]. לויים בשיר של יוםלפי האמור במשנה, נקבע מספר הלויים העומדים על הדוכן בעת שיר של יום לשנים עשר משוררים. באשר להצטרפות לויים קטנים נאמר, שאף הם יכלו לשורר בפה יחד עם הלויים הגדולים, זאת, כדי לתת תבלין לשירת הלויים בנעימת קולם של הקטנים. מאידך, לא היו הקטנים מנגנים בכלי נגינה, מפני שאינם מיומנים בכלי שיר. רבי אליעזר בן יעקב מוסיף, שאין הקטנים המשוררים עולים למנין שנים עשר, כמו כן, אין הם עומדים על הדוכן אלא היו עומדים על הארץ, כדי שלא יחשבו שהם מן המנין. הקטנים המשוררים נקראו 'צוערי הלויים'[12]. שמירת המקדשבאשר למצות שמירת המקדש, מתואר במשנה, כי איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, לוודא, שהשומרים אינם ישנים. ומובא שם, כי איש הר הבית היה רשאי להלקות לוי שישן ואף לשרוף את כסותו. ומתאר רבי אליעזר בן יעקב, שאכן, כך אירע, שאיש הר הבית מצא את אחי אמו ישן ושרף את כסותו[13]. כהן בעל קרירבי אליעזר בן יעקב סובר, שכהן שאירע לו קרי[14] בעת שלן בבית המוקד, ירד וטבל בבית הטבילה, ולאחר מכן, היה יוצא במסיבה שתחת החיל עד שיצא דרך שער טדי[15]. שיטתו במעשה הקרבנותמחוסרי כפרהבענין מחוסרי כפרה, מונה המשנה ארבעה מחוסרי כיפורים: הזב, הזבה, היולדת והמצורע. רבי אליעזר בן יעקב מוסיף אף את הגר, שמל וטבל ולא הביא את עולתו[16], או שטרם נזרק דם קרבנו על המזבח, גר זה נקרא 'מחוסר כפרה' עד שיזרק עליו הדם. כן קובע רבי אליעזר בן יעקב, כי נזיר המביא את שלשת קרבנותיו[17], משעה שהקריבו קרבן ראשון, וזרקו את דמו לשם הנזיר, מאותה שעה מותר לו להתגלח, לשתות יין ולטמא למת[18]. תנופה והגשהלדעת ר' אליעזר בן יעקב, יש קרבנות הטעונים תנופה ואין טעונים הגשה. ואלו הם: לוג שמן מצורע, אשם מצורע, והביכורים. בכך חולק רבי אליעזר בן יעקב על תנא קמא אולם אין הלכה כמותו[19]. בכורבאשר לבכור, דעת רבי אליעזר בן יעקב היא, שבהמה שהפרישה מרחמה חררת דם, החררה נקברת, והבהמה פטורה מן הבכורה, זאת, מפני שחררה זו היא סימן לולד, ממילא, הולד הבא לאחר מכן אינו בכור[20]. מעולם ההלכהמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקיכמובא לעיל, מדברי הראשונים עולה, כי הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום. כך למשל כותב הרמב"ם בהקדמתו למשנה (ד"ה הפרק התשיעי): 'אלה החכמים שקבלו את המשנה כמו שאמרנו, מהם מי שנתחברו בשמו שמועות רבות... ומהם מי שנתחברו בשמו שמועות מעטות, כגון ר' אליעזר בן יעקב, כמו שאמרו: משנתו של ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר, שהם מעטים אבל כולם להלכה'. עם זאת מצינו כי פעמים רבות אין הלכה כמותו, והאחרונים התחבטו בדבריו? לפיכך, ראוי להביא את דברי איגרת רב שרירא גאון, המסביר ש'קב ונקי' הכוונה היא, שרבי אליעזר בן יעקב היה קצרן בדבריו, וכלשון האיגרת (מתורגם מארמית): 'לא היו לומדים התנאים כולם בפה אחד ולשון אחד... ולא היו להם דברים מתוקנים ומשנה ידועה... וכל אחד ואחד שונה לתלמידיו באיזה חיבור ולשון שירצה ובאיזה דרך שירצה. יש שאוחז דרך קצרה, כמו שאומרים אנו - 'משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי', שעניינו, ניסוח תמציתי ומקוצר, כדברי חז"ל, 'לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה'. לשיטה זו, משנתו קצרה, אך אין הלכה כרבי אליעזר בכל מקום. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
